"חקירת אירועי אוקטובר תקועה"
שנתיים עברו מאז הגישה ועדת אור את המלצותיה על אירועי אוקטובר. משפחות ההרוגים זועמות: לא הוגש עדיין אף כתב אישום. ממעקב NRG עולה תמונה של הפקת לקחים חלקית
המהומות הקשות פרצו במגזר הערבי בתחילת אוקטובר 2000, במקביל לפרוץ האינתיפאדה. לאחר ימים אחדים של הפגנות סוערות התברר כי כתוצאה מירי כוחות המשטרה נהרגו אזרחים ערבים- ישראליים.
בעקבות האירועים הוקמה בנובמבר 2000 ועדת חקירה ממלכתית, בראשה עמד שופט העליון דאז, תיאודור אור. במשך קרוב לשלוש שנים שמעו חברי הוועדה את עדויות המעורבים – שוטרים, פוליטיקאים, נציגי משפחות ההרוגים ונציגי המגזר הערבי.
ב-1 בספטמבר 2003 קבעה הוועדה בדוח שפירסמה כי המשטרה והדרג המדיני לא היו ערוכים כראוי וכשלו בכל הנוגע לטיפול במהומות אוקטובר. ביקורת נמתחה על ראש הממשלה בתקופת המהומות, אהוד ברק, על השר לביטחון פנים, שלמה בן-עמי, על מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב יהודה וילק, ועל בכירים נוספים במשטרה, שעל חלקם נאמר כי לא יוכלו עוד למלא תפקידי פיקוד.
בדוח הופיעה שורה ארוכה של המלצות שמטרתן לאחות את הקרע בין הממסד הישראלי והרוב היהודי לבין בני המיעוט הערבי, ולמנוע הישנות מקרים כאלו בעתיד. המלצות אלו אמורות היו להיות מיושמות על ידי ועדת שרים (ועדת לפיד) שמונתה כשבועיים לאחר פרסום דוח הוועדה ושהמלצותיה זכו לאישור הממשלה.
אולם בשטח עדיין לא יושמו מרבית ההמלצות. לפני כחודשיים מתח השופט בדימוס אור ביקורת נוקבת על יישום ההמלצות והצביע על פער בין המלצות ועדת לפיד לבין יישומם הלכה למעשה. "ראש הממשלה אמר: 'צריך, צריך, צריך', אבל המבחן האמיתי הוא במעשים", אמר אור.
אחת ההמלצות שהופיעו בדוח ועדת אור היתה לחקור את אנשי כוחות הביטחון שהיו מעורבים בירי לעבר המפגינים. "המלצנו על קיומה של חקירה מטעם המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) במשרד המשפטים, על מנת שהרשויות המוסמכות יחליטו, אם יש מקום לנקוט הליכים פלילים או אחרים כנגד מאן דהו בגין מעורבותו באותם האירועים", נכתב בדוח.
אולם החקירה, שמטופלת על ידי הדרגים הבכירים ביותר במח"ש, ובהם ראש המחלקה, הרצל שפירו, טרם הסתיימה ובשבועות הקרובים צפויות ההמלצות להיות מוגשות ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, ולפרקליט המדינה, ערן שנדר.
המשפחות שאיבדו את יקיריהן במהלך האירועים, כמו גם עורכי דין רבים במגזר הערבי, חשים כי ההמלצה של הוועדה נותרה על הנייר בלבד ומפנים את האצבע המאשימה לעבר מח"ש, שעדיין לא הגישה כתבי אישום.
וליד אבו-סאלח נהרג ב-2 באוקטובר 2000 באזור סכנין. דוח ועדת אור קבע כי באירוע הירי שבו מת אבו-סאלח
לעומת זאת, נגד עבד אל-מונעם אבו-סאלח, אביו של וליד, הוגש כתב אישום לאחר שתקף את רייף במהלך דיוני ועדת אור והוא נידון לעבודות שירות. בשבוע האחרון הגיש רייף נגד אבו-סאלח תביעה אזרחית על החבטה בפניו.
אבו-סאלח מתקשה להבין את התנהגות המדינה בפרשה ובפרט את התנהגות מח"ש. "איך זה שבמדינה דמוקרטית עדיין לא הוגש כתב אישום נגד אף אחד מהרוצחים בדם קר של בנינו למרות שעברו 5 שנים? בני נהרג מאש חיה וכל האצבעות מופנות נגד גיא רייף, שעד היום לא הוגש נגדו כתב אישום", הוא שואל. "נגדי, אב שכול, הוגש כתב אישום אבל מי שרצח את בני ו-13 בני אדם נוספים מסתובב כמנצח ואנחנו סובלים. מח"ש ומערכת המשפט צריכים להתבייש. דם הערבים הוא הפקר".
גם חסן עאסלה, שבנו אסיל נהרג באזור עראבה ב-2 באוקטובר 2000, תולה את עיקר האשמה בהתנהגות מח"ש ומוסדות הממשלה. "מח"ש לא עשתה מהומה מאז פרוץ המהומות ומאז נפילת הילדים שלנו. אנחנו תקועים מול מחלקה מתרפסת, שלא רוצה לחקור ולא רוצה להגיע למי שהרג את הילדים שלנו. מדינה שמחלקת צל"שים לרוצחי הילדים שלנו לא יכולה להיות המדינה שלנו".
עו"ד מרואן דלאל, שמרכז בארגון "עדאללה" לזכויות המיעוט הערבי בישראל את נושא ועדת אור, מזדהה עם דבריו של עאסלה. "מלכתחילה היתה מח"ש צריכה לחקור את האירועים מאחר והיה ידוע שמי שביצע את הירי הם שוטרים. על אנשי מח"ש ועל מי שעמד בראש המחלקה אז, ערן שנדר, כיום פרקליט המדינה, היתה מוטלת החובה לחקור באופן מיידי את השוטרים שהיו באזור".
אחת הטענות לעיכוב בחקירה היא סירוב המשפחות לבצע נתיחה שלאחר המוות בגופות, למרות שוועדת אור המליצה לעשות כן. "אין תקדים להוצאת גופה מהקבר לאחר שנים כה רבות", מסביר עו"ד דלאל, "זה פוגע גם בזכויות המשפחה וגם בזכות המת".
עו"ד חוסיין אבו-חוסיין, שהוביל את ההתנגדות לשיתוף פעולה עם ועדת אור, משוכנע כי גישתו היא זו שצדקה. לדעתו, הוועדה היתה צריכה לתת החלטת ביניים ולהורות למח"ש לחקור את נסיבות האירועים ולא להמתין עד לסיום עבודת הוועדה. "אני מאמין שגם אם בסופו של דבר יוגש כתב אישום יתום אחד או שניים, ריחוק הזמן יפעל רק לטובת הנאשמים", הוא אומר.
ממח"ש נמסר בתגובה: "ממצאי חקירת מח"ש, בכל הנוגע לאירועי אוקטובר 2000, יפורסמו בתקופה הקרובה. פרסומן ייתן מענה לכל הנושאים הללו".
השופט בדימוס, תיאודודור אור, סירב להתייחס ישירות לחלקים בדוח העוסקים במח"ש. "התבטאתי בעבר בנושא ואת מה שהיה לי לומר אמרתי", אמר. תגובה דומה נתן גם פרופ' שמעון שמיר.
את תגובתו של גיא רייף לדבריו של עבד אל-מונעם אבו-סאלח לא ניתן היה להשיג למרות ניסיונות חוזרים ונשנים.
אחת ההמלצות המרכזיות שכן זכתה ליישום במשטרה היתה הצורך להכין את הכוחות להתמודדות מול הפרות סדר גדולות ושינוי באמצעים העומדים לרשות השוטרים. היישום בא לידי ביטוי במהלך תוכנית ההתנתקות כאשר המשטרה הכניסה לשימוש אמצעים פחות אלימים, כגון מכוניות להתזת מים, פרשים, ואף דווח כי המשטרה בדקה אפשרות לירות במקרה הצורך כדורי מלח במקום כדורי גומי. ראש אגף המבצעים במשטרה, ניצב ברטי אוחיון, אמר ערב הפינוי כי רבים מהאמצעים בהם תשתמש המשטרה הם חלק מלקחי ועדת אור.
היבט חיובי נוסף בעקבות ועדת אור הוא קידום חקיקה בכל הקשור לייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית בשירות המדינה ובמגזר הציבורי בכלל. שני תיקוני חקיקה של משרד המשפטים ושל ח"כים ערבים שהתקבל קובעים חובת ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית בקרב עובדי המדינה וחובת ייצוג ההולם לאוכלוסייה הערבית בהרכב הדירקטוריון של חברה ממשלתית.
לאחרונה, פועלים במשרד המשפטים להרחבת חובת הייצוג ההולם לאוכלוסיה הערבית בקרב עובדי השלטון המקומי, החברות הממשלתיות והתאגידים הסטטטוריים, וזאת על פי החלטת ועדת השרים לענייני המגזר הלא-יהודי.
"השקט התקשורתי ביום השנה השני לפרסום מסקנות ועדת אור הוא עדות אילמת לצורך בשינוי מהותי ליחס המדינה לאזרחיה הערבים", אמר בתגובה לפרסום שולי דיכטר, מנכ"ל משותף בעמותת "סיכוי" ל-NRG מעריב.
"כל שנה שעוברת מאז נורו למוות 13 מפגינים באוקטובר 2000 ללא שינוי ביחס המדינה אל האזרחים הערבים, מעמיק את הפער בין יהודים לערבים בישראל", הוא הוסיף. "וכל שנה שעוברת מאז אימוץ מסקנות ועדת אור ללא יישומן מעמיקה את הסכנה שהערבים בישראל יהפכו לאזרחים סוג ב' באופן רשמי".
"האצבעות שסחטו את ההדקים באוקטובר 2000 וירו למוות במפגינים, מצביעות על חולשת המדינה", אומר דיכטר. "על המדינה להתעשת ולהפוך את האזרחים הערבים לאזרחים סוג א' בפועל, בדיוק כמו האזרחים היהודים. את הסיכוי הזה אי אפשר לדחות עוד".
נא להמתין לטעינת התגובות
