מכה מתוקשרת

חינוך אחר בודק: כמה מעשית ליישום היא התוכנית למיגור האלימות בבתי הספר

חינוך אחר | 5/9/2005 17:09

ספינים תקשורתיים אינם מוגבלים רק להחלטות כבדות משקל של אריאל שרון או בנימין נתניהו. גם משרד החינוך חוטא בהם מדי פעם.

בדיוק לפני שבוע פרסם המשרד "תוכנית חדשה" למלחמה באלימות בבתי הספר. יועצי תקשורת זריזים דאגו להפנות את תשומת הלב התקשרותית לסעיפים מעוררי עניין: קידום חקיקה למניעת רישיון נהיגה מנוער אלים, בדיקות פתע מדגמיות בתיקי התלמידים, דרישה מהורים לשלם על נזקים שנגרמו בגלל התנהגות אלימה של ילדיהם, ועוד.

שנת הלימודים שעמדה בפתח הקשתה כנראה בדיקה מקרוב של התוכנית, אבל העיקר שהמטרה הראשונית הושגה: השרה לימור לבנת והמנכ"לית רונית תירוש זכו בכותרת חיובית.

וכאן גם מתחילה הבעיה. "הלוואי שזו היתה תוכנית מסודרת, הלוואי שהיתה כאן בשורה חדשה", אומר גורם בכיר במשרד החינוך שהיה שותף בגיבוש התוכנית. גיבוש, צריך לומר, שכן לדברי כמה גורמים במשרד טרם הסתיימו הדיונים הפנימיים.

לדברי הגורם, "תהליך העבודה היה בעייתי: כל מיני אגפים הגישו את ההצעות שלהם להתמודדות עם האלימות, והתוכנית היא אוסף של רעיונות שלא נידון מספיק. יש סעיפים שיש בהם תמיכה רחבה, כמו הצורך ביותר יועצים ופסיכולוגים, ויש כאלה שמעוררים ביקורת, כמו מניעת רישיון הנהיגה".

קל להבטיח, קשה ליישם

תהליך העבודה שבמסגרתו גובשה התוכנית איננו מושא הביקורת העיקרי. אין ספק שהתוכנית כוללת מספר הבטחות קורצות, כמו מינוי מגשרים ויועצים דוברי רוסית ואמהרית בבתי ספר שבו מספר גבוה של עולים, מינוי "בעלי תפקידים לטיפול בנשירה סמויה ובילדים בסיכון" (עובדים סוציאלים, מורים חונכים, מטפלים באמנות ו"מדריכי מסדרון"), איתור לקויות למידה כבר בגני הילדים, וגולת הכותרת - הבטחה מפורשת להקטין את מספר התלמידים המקסימלי בכיתה ל-35 ילדים, במקום 40 כיום.

קל להבטיח, קשה הרבה יותר ליישם: להערכת גורמים שונים במשרד החינוך, המלצות מעין אלה יחייבו תוספת מינימלית של מאות מיליוני שקלים בשנה. הרי רק לאחרונה, במהלך העימות עם ארגוני המורים על יישום דוח דוברת, אמרה המנכ"לית תירוש שאין זה ריאלי לחשוב על הקטנת מספר התלמידים בכיתות.

"הסעיפים האלה אינם חדשים, וגם יש הסכמה שחלק מהם בהחלט יכול להביא להקטנת האלימות בבתי הספר, אבל הם לא יושמו עד היום בגלל בעיות תקציב", מסביר גורם במשרד.

מעבר לשאלת המימון החסר, חלק מההמלצות המופיעות תחת הכותרת "אכיפה, הרתעה וענישה" מעוררות ביקורת משפטית ולדברי מומחים שונים - ספק אם בכלל ניתן ליישם אותן, בוודאי לא בזמן הקרוב. לדוגמה, ההמלצה בדבר "קידום החקיקה למניעת רישיון נהיגה מנוער אלים".

אחד מעקרונות היסוד בכל מערכת

ענישה הוא הקשר שבין העבירה לבין העונש, אבל במקרה הזה, מסבירים מומחים משפטיים, הזיקה שבין אלימות תלמידים לשלילת רישיון מוטלת בספק. אפשר רק לדמיין מה היתה התגובה של עולם המבוגרים אם העונש, למשל, על התחמקות מתשלום מסים היה שלילת זכות הבחירה, אבל נראה שכאשר מדובר בבני נוער - העקרונות מתרככים מעט.

סעיף אחר בתוכנית מתיר לשומר בכניסה למוסד החינוכי "לבצע בדיקות פתע מדגמיות מעת לעת בתיקי התלמידים". הכל ייעשה אמנם "בנוכחות איש חינוך ותוך שמירה על כבוד התלמידים", אבל אין כל פירוט מה מותר לשומרים לחפש בתיקים, ואם כל התלמידים חשופים באותה מידה לחיפוש (כיום מתירים חוזרי מנכ"ל לחפש רק כלי נשק). וכאשר הסייגים לחיפוש אינם ברורים, אפשר לשאול אם חוברת פורנוגרפית שתימצא למשל בילקוט של תלמיד י"ב אכן מצדיקה את החדירה החדשה לפרטיות.

רעיון נוסף, המוגדר בינתיים כניסוי, הוא לאפשר למורים להשעות תלמיד ליום אחד, בידיעת מחנך הכיתה. השעיה מבית הספר, אם ליום אחד ואם לשבוע, נחשבת לסנקציה הקשה ביותר, אבל כאשר מאפשרים זאת לכל מורה, עלול "המוצא האחרון" להפוך בתוך זמן קצר לפתרון יומיומי. ואם זה לא מספיק, הרי שהליכי ענישה מהירים כאלה מסרסים בדרך כלל גם את זכות התלמיד ל"הליך הוגן‭,"‬ שבו הוא מסביר את עמדתו ומתנהל דיון כלשהו בעבירה ובעונש.

החלשים ייפגעו ראשונים

בשבועות האחרונים הזמין משרד החינוך שורה של גופים וארגונים להשתתף בגיבוש התוכנית. מנכ"ל המועצה לשלום הילד יצחק קדמן מאוד לא אוהב את התוצאה. "מדובר במחזור של רעיונות סרק וסיסמאות פופוליסטיות, שחלקם לא חוקי וחלקם לא רלוונטי", הוא אומר. "המשותף לכל הסיסמאות הלא רציניות הללו הוא שהן לא עולות פרוטה ולא שוות פרוטה, אלא תואמות את בקשת הממשלה להציע פתרונות שאין להם עלות תקציבית". במחאה על התנהלות ראשי משרד החינוך פרש קדמן מהדיונים, והוא מכין כעת תוכנית אלטרנטיבית להתמודדות עם בעיית האלימות.

ראשי משרד החינוך, כמעט ללא הבדל דת, גזע או מין, מגדירים את קדמן כבר שנים רבות כ"עושה צרות מקצועי", ונוטים לא להתייחס לדבריו ברצינות רבה מדי. התייחסות מעט שונה תהיה אולי לדברים שאומר כאן פרופ' רמי בנבנישתי מהאוניברסיטה העברית, שערך מחקר מקיף על האלימות במערכת החינוך - מחקר שמשרד החינוך אוהב כל כך להשתמש בו.

"במקומות בעולם שבהם הלחץ למנוע אלימות היה חריף וננקטו אמצעים דרסטיים - המחירים היו כבדים", הוא אומר. "הרבה יותר קל להפעיל את האמצעים האלה על קבוצות חלשות. בארצות-הברית, למשל, מי שבעיקר סולקו מבתי הספר בעקבות מדיניות 'אפס סובלנות', הם מיעוטים שונים. במקום להשקיע יותר כסף במקומות הקשים, התפתח שם פתרון של אצבע קלה על ההדק".

לדברי פרופ' בנבנישתי, אי אפשר לחזור לתקופה שבה לא התייחסה המערכת לזכויות תלמידים, ועשתה מה שהיא רוצה. "ברצף שבין מדיניות תקיפה של ענישה והרתעה, לבין כזו שמאמינה בזכויות תלמידים ומורים, אני בהחלט תומך באפשרות השנייה", הוא אומר. "הניגוד הזה שבין זכויות לגבולות, חוטא לאמת: המשמעות של זכויות תלמידים איננה הפקרות או חוסר גבולות, ובתי ספר טובים יודעים לאזן בין שני הצדדים".

ממשרד החינוך אומרים בתגובה: "התוכנית הוגשה לממשלה כדוח ביניים ולכן העבודה בעניין-ותקצוב התוכנית - טרם סוכמו. הדוח הסופי יוגש לאחר שהממשלה תקבע מועד לאישור המסקנות הסופיות, ועד כה התקיימו חמישה דיונים בנושא".

בתגובת המשרד בולט בעיקר מה שאין בה: אין התחייבות למסגרת התקציב המיועדת, אין לוח זמנים לביצוע (מועד הדיון הבא בממשלה עדיין לא נקבע). ולא פחות חשוב: לפתע מדובר ב"דוח ביניים", אף שהכותרת הזו נשמטה באורח פלא מהפרסום הרשמי.

ומה עם אלימות המורים?

בינתיים, עד שהתוכנית תיושם אם בכלל, אפשר לחזור לבדוק את התקנות הקיימות, המנסות להסדיר את נושא זכויות התלמידים - אחד הדגלים שמשרד חינוך הניף בשנים האחרונות.

בין שלל האתרים הפעילים במסגרת האתר המרכזי של משרד החינוך באינטרנט, אפשר למצוא גם את זה המוקדש לזכויות התלמיד. לאחרונה העלתה האחראית ליישום חוק זכויות התלמיד, טובה בן-ארי, ריכוז של תקנות והוראות שונות שחלקן הופיעו במשך השנים בחוזרי המנכ"ל, וחלקן מתבסס על אמנות ופסיקות של בתי משפט שונים.

הבעיה העיקרית בשמירה על זכויות התלמידים אינה טמונה בהיעדר מודעות להן בקרב המורים, אלא ביישום לא אחיד - כלפי כל התלמידים ולאורך כל השנה. וכך מקבלים תלמידים שונים עונשים שונים על עבירות דומות.

משיחות עם מורים ברחבי הארץ עולה שהבעיות מתרכזות בעיקר בהתנהגות פסולה כלפי תלמידים בבתי ספר יסודיים: צורת פנייה לא מכובדת ("כבר לקחת את הריטלין היום? " כפי שמספרת אחת המורות), העמדת ילדים בפינה, ומגוון עונשים על התפרעות או רעש בכיתה - מהעמסת שיעורי בית, דרך העתקת פרקים ארוכים בתנ"ך ועד ניקיון חצר בית הספר.

לא מיותר לציין שכל התנהגות כזו מצד צוות בית הספר אינה חוקית. בתיכון עיקר הבעיות מתייחסות לאי שמירת זכויות התלמידים השונות. לא מדובר במקרים יוצאי-דופן - כ-36 אחוז מהתלמידים דיווחו במבחני המיצ"ב האחרונים על מורים שמעליבים אותם או פוגעים בהם.

"המורים לא תמיד מספרים לתלמידים מה הזכויות שלהם, כי הם מפחדים שיצטרכו ליישם אותן", מסכם מורה ותיק מאזור תל-אביב. "קל מאוד להיות גיבור על חלשים, על כאלה שלא יודעים מה מותר ומה אסור, ולהסתפק בקביעה הנחרצת ש'אני המורה ולכן אני קובע'. לשתף באופן אמיתי את התלמידים וההורים זו כבר משימה הרבה יותר קשה.

or.kashti@gmail.com