סרבנים במימון המדינה

יעל פז-מלמד סבורה כי בחסות ובמימון המדינה גדלו בישיבות התיכוניות בוגרים שהפכו לסרבנים

יעל פז מלמד | 8/9/2005 6:00

שערו בנפשכם איזו שערורייה היתה פורצת, אילו מאות בני נוער לפני גיוס היו חותמים על עצומה שהם אינם מוכנים להתגייס לצבא שעוסק בדיכוי של אוכלוסייה אזרחית ובחיזוק הכיבוש על עם אחר.

מן העמוד הראשון של העיתונים היו זועקות הכותרות על סרבנות השמאל. אולי זה אפילו היה מגיע לכלל כותרת ראשית. מהדורות החדשות ברדיו ובטלוויזיה היו נפתחות עם הידיעה הקשה הזו, ומכל עבר היו צצים ביטחוניסטים, שהיו מסבירים עד כמה התופעה חמורה.

אפי איתם, מגובה בראשי יש"(ע) ורבניה, היו עטים על המציאה ומדברים בלי הרף על עגלתם הריקה של החילונים והשמאלנים. זה מה שקורה לחברה שמתנתקת מערכיה היהודיים ואינה מבינה את חשיבות המושג קדושת האדמה, היו מנהיגי הציונות הדתית מזילים דמעות על רדידותם של חייבי הגיוס החילונים. אוי לאותה בושה. עד לאן הגענו.

אלא שסרבנות השמאל החילוני לא התרחשה. לא בקרב אנשי המילואים, ודאי שלא בקרב הכוחות הסדירים. נכון שהיו פה ושם סרבני מצפון, והם גם ישבו כמעט שנתיים בכלא, ונכון שכעשרים אנשי מילואים, ביניהם טייסים לשעבר, הודיעו כי יסרבו לשרת במילואים, אבל התופעה לא התפשטה.

38 שנים יושב צה"ל בלב אוכלוסייה פלשתינית אזרחית, וממרר להם את החיים. מחסומים לא אנושיים, כתרים, סגרים, מעצרים, חיפושים ליליים, הכל הולך. ונוער השמאל ממשיך להתגייס. חורק שיניים, והולך לצבא. יש הרבה השתמטויות, בעיקר עקב פינוק יתר. סרבנות כמעט שלא היתה.

טופח על פרצופנו

לפני ימים אחדים הודיעו מאות בני נוער לפני גיוס על סירובם להתגייס לצה"ל. כותרת העצומה עליה חתמו אומרת ככה: לא מתגייסים לצה"ל - צבא הגירוש והחורבן. ככה נוהגים אלו שעגלתם מלאה. הם לא מחכים כמה עשרות שנים, לא מנסים דרכי ביניים. הם מכים מייד, ומתנפלים על כל הקופה.

בתוך חודש הפך צה"ל מצבא שצריך לתת לו לנצח, כי הוא יודע לעשות את זה הכי טוב, לצבא הגירוש. בפרק הזמן הקצר הזה הפך נוער הציונות הדתית מחוד החנית של צה"ל, לנוער סרבן. הגיוס לצה"ל הוא לא בבחינת חוק מדינה מחייב, עבור אלו שעד עתה צפצפו על חוקי המדינה בחסות הרבנים, המנהיגים שלהם, ובעיקר מנהיגי המדינה.

גם בעצומה שלהם הם כותבים כי הם מודעים לכך שהגיוס לצה"ל הוא על-פי חוק, אבל זה ממש לא מזיז להם. אותם לא יבהילו עם חוקים. הם הראשונים לדעת מה החוקים הללו שווים באמת.

פנחס ולרשטיין, דרך אגב, אמר שצריך להבין אותם. הם מתוסכלים וכועסים. גם ארגון רבני צהר אמר שזו "תגובה רגשית כואבת", ואפילו מנכ"ל משרד החינוך, רונית תירוש, אמרה שבימים הקרובים

יגובשו מערכי שיעור שינסו להתמודד עם הבעיה.

הצחיקה אותם. מערכי שיעור של משרד החינוך? את מי הם מעניינים בישיבות התיכוניות? מי בכלל יודע מה מלמדים שם? לפי תגובתו של הנוער שמגיע מן הישיבות הללו, ועוד יותר של הרבנים העומדים בראש הישיבות הללו, ניתן לדעת רק מה לא מלמדים שם.

לא מלמדים שם ערכים בסיסיים של דמוקרטיה והכרעת הרוב. לא מלמדים שם את חשיבותו של שלטון החוק, ובטח שלא מלמדים שם את עליונות מוסדות המדינה על פני מוסדות ההלכה. אלמלא ההתנתקות, לא היינו יודעים שזה המצב. חלק גדול מן הישיבות התכרבל והשתבלל בתוך עצמו, יצר מערכת של מעגל סגור, שהלכה ותפחה לממדים אדירים.

אז עכשיו זה טופח על פרצופנו. בחסות המדינה, ובמימון מלא שלה, הוציאו הישיבות התיכוניות בוגרים שמכירים רק דין אחד: דין תורה. ואם ישנה התנגשות בין דין המדינה לדין התורה, אז הם מתנתקים מן המדינה.

מעניין רק מי הם חושבים שישמור להם על עשרות ההתנחלויות שפזורות ברחבי יהודה ושומרון, אם הם אינם מוכנים להתגייס לצה"ל?

עדכון אחרון : 8/9/2005 3:01