הנסיגה יוצאת לדרך - הגדוד הראשון עוזב את רצועת עזה
אחרי 38 שנים הסתיימה השליטה הישראלית ברצועה. באוגדת עזה התקיים טקס הפרידה הצבאי ואחריו החלו הכוחות בנסיגה. גדוד 51 של גולני הוא הראשון שקיפל את הדגל ועזב את עזה
מפקד אוגדת עזה פנה לקהל הקצינים והמשפחות השכולות ואמר כי דורות של מפקדים וחיילים שרתו ברצועה. "חיילים הותירו אחריהם בני משפחה, חברים וחברות", אמר תא"ל כוכבי, "נזכור אותם ונזכור את דרכם. ביוני 67 היה זה צה"ל שפרץ לפני המחנה, היום צה"ל מגיף את השער".
"אנו יוצאים בראש מורם ומבט בוטח", אמר מפקד אוגדת עזה, "נצא יחדיו וננעל את השער. בעוד חודש יילך כל יהודי לתפילת הימים הנוראים, בזמן חשבון הנפש תינשא תפילת הנעילה, סוף תקופה. זו גם תחילתו של פרק חדש, תחילתו של עידן וכולנו ציפייה ודריכות. כולי תקווה שיהיה זה שער של שכנות וידידות, אם רוח רעה תפרוץ, נקדם אותה בכוח דרוך".
הרמטכ"ל דן חלוץ פנה לחיילי ומפקדי האוגדה ואמר כי לכל אורכן של השנים לחמו החיילים בגבורה כשהם מנסים ומצליחים למנוע מהטרור להכות בעורפה של ישראל. "אנו יוצאים מהרצועה בראש מורם", אמר הרמטכ"ל, "יודעים שהדבר נעשה מתוך בחירה. דגלי הרשות וארגוני הטרור שיונפו באתרי ההתיישבות לא יצליחו לשנות את האמת."
הרמטכ"ל התייחס בדבריו לפלשתינים ואמר כי יציאת צה"ל מהרצועה מחייבת אותם לשלוט בנעשה ולאכוף חוק וסדר. "לא נהיה סבלניים לאוזלת ידם, לא נבליג על מחדליהם, לא נעבור לסדר היום על מעשי טרור, מן האחריות הם לא יוכלו לברוח".
אלוף הפיקוד, דן הראל, אמר בטקס: "עם סגירת שערי עזה והיערכותנו להגנה סביבה, מסתיים פרק בהיסטוריה של פיקוד דרום ושל המדינה כולה. 38 שנות שליטה צבאית, שהחלו בששת הימים מגיעים לקיצן. אנו בפתח עידן חדש והזדמנות היסטורית. היציאה מסמלת תחילה של תקופה של שקט עם שכנונו. עם זאת, עלינו להיות מוכנים לכל מהלך תוקפני, כדי להבטיח את שלום אזרחי ישראל. לכך אנו מתחייבים".
האלוף הראל סיפר על ההיערכות לתוכנית ההתנתקות: "זו ללא ספק המשימה הקשה והטעונה מכל המשימות שהובלתי. חודשים שלמים, ימים כלילות, ישבנו בפיקוד ובאוגדה ובנינו את התוכנית. אוגוסט חלף, ואיתו המראות שנחקקו בזיכרוננו. אלפי חיילים וחיילות, מפקדים ומפקדות, שבנחישות וברגישות הובילו את המפונים מחוץ לבתיהם. מראות אלה יישארו עם כולנו לעד. היציאה היום תשלים את משימתנו. חובתנו לצאת בקומה זקופה ובגאווה, ולהביא את כל החיילים הביתה".
במהלך הטקס הניפו עשרות פלשתינים את דגלי פלשתין והחמאס סביב מפקדת אוגדת עזה. שוטרים פלשתיניים פתחו באש לעבר כמה מפגינים פלשתינים שניסו לחצות את הגדר סמוך לנווה דקלים ופצעו אחד מהם בינוני.
לפני התכנון, צפוי אחרון חיילי צה"ל לעזוב הלילה את רצועת עזה אחרי 38 שנות שליטה ישראלית.
במהלך שנות פעילותו של צה"ל ברצועה, נפלו 100 חיילים בפעילות מבצעית. "יש באוגדה חיילים ומפקדים שאיבדו בעזה חברים לנשק ועבורם רגע הפרידה מרצועת עזה הוא אירוע עצוב מאוד", אמר קצין בכיר.
ובעוד באוגדת עזה נפרדים רשמית מרצועת עזה, בשטח החלה כבר נסיגת הכוחות. הגדוד הראשון לעזוב הוא גדוד 51 של חטיבת גולני, בפיקודו של סגן-אלוף יניב עשור. חיילי הגדוד קיימו טקסי פרידה, שרו את ההמנון וקיפלו את דגלי ישראל.
מפקד פלוגה רובאית ג' של גדוד 51, סרן בנג'י אילמן, אמר לחייליו שסיימו את משימות האבטחה בנוה-דקלים ושירת הים כי היום מסתיימת תקופת הלחימה והפינוי. "מכאן עניינו נשואות ומועדות ללחימה בטרור ביהודה ושומרון", אמר המ"פ. " גדוד 51 תמיד יהיה בחזית. צריך לזכור שהחיילים פה לא היו שכירי חרב ולא באו כדי להרוג. באנו לכאן כדי להבטיח שקט וביטחון לתושבי עזה
גדוד 51 של גולני היה הגדוד הראשון שחווה אלימות פיזית ברצועת עזה. לפני כחמישה חודשים, במהלך בנייה בלתי חוקית ופינוי מאחז הסמוך לנוה-דקלים, תקפו נערים את מפקד הגדוד וניקבו את צמיגי רכבו. "זו היתה סטירת הלחי הראשונה שקיבל צה"ל ברצועת עזה, והבין לקראת מה הוא הולך", סיפר רב-סרן צביקה. "מהאירוע הזה הבנו שזה הולך להיות קשה, למרות שאף אחד לא תיאר לעצמו שתיתכן אלימות כלפי חיילים. מפקד הגדוד נתן הנחייה ברורה לכל החיילים לשמור על איפוק להבין את המתנחלים ולרסן כל כעס".
אולם בגדוד מעדיפים להשאיר מאחור את האלימות ומעדיפים לזכור אירוע אחד מרגש במיוחד. "יומיים לפני שהחלה ההתנתקות הגיע לנוה-דקלים מ"פ מגדוד 51 שהיה בחופשה כדי לסייע למפונים. הגענו לבתים שבהם לא ארזו אפילו את הכלים במטבח. באחד הבתים שבאנו דקרו לנו את צמיגי הג'יפים. למרות זאת לא הרמנו ידיים והמשכנו לעזור. המשפחות קיבלו אותנו בקרירות ובהתחלה התייחסו אלינו כמו עבדים. לא הרמנו ידיים ואחרי כמה שעות נשבר הקרח. ראינו אנשים מדי פעם צוחקים מדי פעם בוכים", סיפר רס"ן צביקה.
"רגע אחד שאזכור במיוחד הוא כי במהלך האריזה, סמוך לחצות, הגיעו חבריה של אחת הנערות והחלו לשיר לה מזל טוב לכבוד יום הולדתה. הנערה לא ידעה אם לבכות או לצחוק. זה היה רגע מביך. כולם בכו ולא היה אחד בבית שלא הזיל דמעה, ואני ביניהם", הוסיף רס"ן צביקה, "אני אב לילדה בת שנתיים והיה לי קשה מאוד לראות את התמונות של הילדים המפונים. יש דברים שאי אפשר לדמיין. אין מדובר במשימה מבצעית".
אבל לא רק ההתנתקות תופסת מקום מרכזי בזיכרונות החיילים, אלא כמובן גם חברים שאיבדו בדרך. "איבדתי את הקשר שלי, אלעד שנאור, בינואר 2001", סיפר רס"ן צביקה, "אני נפצעתי פעמיים. הייתי באירועים קשים, אבל מאירועים כאלה רק גדלנו".
"באירועים כמו הפינוי לא התכוננו ולא הבנו, עד שלא היינו שם. אני לא שמח על ההחלטה לפנות את רצועת עזה, אבל אני בהחלט שמח שאם כבר החליטו אז שאני וחיילי גדוד 51 היינו שם לסייע למשפחות", הוסיף לסיום.
"תסתכל מה נשאר מהמקום המדהים הזה (נוה-דקלים- א"ב). הכל פה נחרב. זה יום עצוב. אף אחד פה לא יגיד לך שהוא שמח לעזוב פה", אמר.
נא להמתין לטעינת התגובות
