צרוב בזיכרון
קצינים בכירים בעלי "שעות עזה" רבות בוחרים את הרגע המרגש ביותר שעברו ברצועה: המאבק הבלתי פוסק בטרור, היחס מצד התושבים והחברים שאינם
האלוף ישראל זיו, ראש אגף המבצעים בצה"ל: "במרס 2002 ישבתי בלשכת אוגדת עזה וקיבלתי הודעה על פיגוע בעצמונה. דהרנו אל המקום במהירות, הגענו באמצע מסע ההרג של המחבל. הצלחנו לאגף אותו משני כיוונים. מדובר בחוויה קשה מאוד שבה נהרגים 5 נערים צעירים שטרם בשלו, תחושה קשה מאוד של אשמה. למרות שאתה לא חוסך במאמץ, למרות שאתה משקיע את כל כולך בביטחון התושבים, מגיע הרגע שבו רווח אחד קטן, פינה חשוכה שלא חזית מביאה למצב הנורא הזה. זהו אירוע קשה שלא אשכח אותו אף פעם".
מפקד החטיבה הצפונית, אל"מ אבי לוי, העדיף להיזכר בימים בהם היה מג"ד: "בספטמבר 1996 נהרגו לי שלושה חיילים ו-15 נפצעו, אך למרות המחיר הכבד שמרנו על צומת נצרים ומנענו מפלשתינים להשתלט
מפקד חטיבה 7 של השריון, אל"מ אייל זמיר: "הרגע שלא אשכח היה אירוע ירי של מחבל בציר כיסופים, לעבר משפחת קירשנזפט. ברכב היו 7 ילדים ותינוק, המחבל ממש ריסס את הרכב ואף אחד לא נפגע. כוחות שלנו הגיעו לשטח וחיסלו את המחבל. זה רגע מדהים, זה נס. כשאתה רואה דבר שכזה אתה מתחיל לחשוב על דברים אחרים. אחרי כמה חודשים נפצע יגאל מפצמ"ר ואחרי כמה חודשים הוא ביקש שדווקא אני אפנה אותו מהבית. זה היה קטע מרגש ולא קל''.
מח"ט גבעתי, אל"מ אייל אייזנברג: "יותר מכל אזכור את הרגע הקשה שייחקק בספרי ההיסטוריה ובזיכרוני לעד, האירוע בשכונת זייתון שבו נהרגו לוחמי חטיבת גבעתי. שילמנו מחיר יקר, איבדנו את מיטב חיילינו ומפקדינו. אני לא חושב שיש עוד חטיבה ששילמה מחיר יקר כמו ששילמה חטיבת גבעתי בעזה. מדובר ביום עצוב ומעורב".
ראש מפקדת התיאום והקישור, אל"מ יואב (פולי) מרדכי: "השתתפתי בהמון מבצעים וחיברתי בין אישים חשובים, אבל יותר מכל אזכור את התפוצצות הנגמ"ש בפילדלפי. עמדתי על מוצב טרמיט, אני ומפקד אוגדת עזה לשעבר, תא"ל שמואל זכאי. עמדנו וחשבנו אם להמשיך ולחפש את חלקי הגופות בציר פילדלפי האם להיכנס לשורות הראשונות של רפיח כדי לאתר חלקים נוספים או לחדול ולהתקפל. את התוצאות כולם יודעים. זה היה רגע שייזכר בזיכרוני ובליבי למשך שנים רבות".
רפ"ק יוכי, מפקד יחידת המסתערבים של הרצועה: "יותר מכל אני אזכור את איסוף חלקי הגופות בציר פילדלפי. זה היה רגע מאוד משמעותי עבורי ועבור לוחמים ביחידה, שלושה שבועות עסקנו בזה. הכול מתגמד לעומת הלחימה כשמדובר באיסוף חלקי גופות של לוחמים".
קצין האג"ם של אוגדת עזה, סא"ל אביב רשף: "ב-23 בספטמבר 2004, השעה 6:05 בבוקר, היום הראשון בתפקיד. ערכתי ריצה ודיווחתי על פיגוע חדירה למוצב במורג במהלכו נהרגו הסמ"פ ושני חיילים. עם היציאה מפה אני משאיר הרבה זיכרונות - זיכרונות מאנשים טובים, חיילים טובים ותושבים מדהימים".
קצין ההגנה המרחבית של אוגדת עזה, סא"ל ערן שלו: "אחרי הרצח של טלי חטואל וארבעת בנותיה החליט דוד חטואל, אבי המשפחה, להקים בית אתנחתא לחיילי צה"ל בכניסה לגוש ובו יכולים חיילים ליהנות מאוכל ושתייה באופן קבוע ובחינם. טקס החניכה היה מאוד מרגש, והמקום פעל עד היום האחרון של ההתנתקות במושב קטיף, בו התגוררה משפחת חטואל".
רס"ן צביקה כנות, סגן מפקד גדוד 51: "הגענו לבית משפחה בנוה-דקלים כדי לסייע להם לארוז את החפצים, יומיים לפני הפינוי הכפוי. בהתחלה השכנים דקרו לנו את צמיגי הג'יפ אבל למרות זאת נכנסו לבית וסייענו למשפחה. בחצות נכנסו החברים של אחת הבנות בבית ובמחיאות כפיים שרו לה שירי יום הולדת. לא היה אחד בבית מבני המשפחה ומהחיילים שלא הזיל דמעה, זה היה רגע קשה עבור כולם, רגע שבו כולם מבינים מה קורה במקום בדיוק - מדובר באנשים שמפנים אותם מביתם. אני שמח שאני וחיילי גולני היינו שם כדי לעזור ולסייע".
נא להמתין לטעינת התגובות
