כניסת השבת: הכתם של הציונות הדתית
פיסות בד מגואלות בדם מאיימות לפלג את רבני הכיפות הסרוגות הגדולות. לרב אבינר, שפסק נגד סירוב פקודה, הוטמן פח הלכתי על ידי יריביו האידיאולוגיים. ברקע: הלכות סבוכות בענייני אישות
"הננו להודיע כי לאור הנתונים שבידינו נוכחנו לדעת כי יש דברים שהוא מורה שלא כדין ושלא כהלכה ויש דברים שהם בבחינת'דבר תמוה שנראה לרבים שהתיר את האיסור'", נכתב בהודעה שעליה חתומים, בין היתר, בכירי רבני הציונות הדתית הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו, כמו גם רבה של קריית-ארבע הרב דב ליאור והרב יעקב יוסף, בנו של הרב עובדיה יוסף. "ולכן", הם מוסיפים, "הגענו למסקנה שאסור לרב אבינר להורות הלכה בנושאי אישות, נידה, כתמים, מראות, איסור אישה לבעלה ומה שקשור בכך".
הרב אבינר, מצדו, מתעלם מהודעת הרבנים וממשיך לפסוק בנושא. מי שמחפש את הפתיל שכבר הוצת, ושעשוי להוביל לפיצוץ גדול בציונות הדתית, צריך להתעמק קצת יותר בסוגיה, שאחריה יתקשה לשאול מדוע הרבנים מתערבים בתחומים שלא קשורים אליהם. הכל קשור.
תקציר הפרקים הקודמים: לפני כשבעה חודשים, כשהארץ רעשה וגעשה מפסק ההלכה של הרב אברהם שפירא כי יש לסרב לפקודת פינוי יישובים, פרסם הרב אבינר מאמר נגד סירוב פקודה. הפסיקה ההפוכה לזו של הרב שפירא עוררה עליו זעם גדול, ומיד אחר כך הופסקו שיעוריו בישיבת בית-אל שבראשות הרב זלמן מלמד, מגדולי מתנגדיו.
אבל יריביו האידאולוגיים של הרב אבינר לא הסתפקו בכך וטמנו לו מארב בנקודה רגישה: פסיקותיו בענייני נידה. הם שלחו לרב אבינר דם אישה אסור והוא פסק: מותר. לטענתם, למרות סמיכות הזמנים הבולטת - אין קשר ישיר בין הדברים.
תקציר הפרקים העוד-יותר-קודמים: על פי ההלכה היהודית, יחסי מין בין אישה לבעלה אסורים במהלך ימי המחזור ובשבעת הימים שאחריהם, אשר בסיומם היא טובלת במקווה. שבעת הימים הללו אמורים להיות "נקיים". אם מופיעים בימים הללו "כתמים", הם מובאים על גבי בד בדיקה אל רבנים הנחשבים מומחים בנושא כדי שיכריעו אם מדובר בכתמי דם האוסרים על יחסי מין או בכתמים חסרי משמעות הלכתית.
נושא טהרת המשפחה חשוב עד אימה ביהדות. בדרשות רבנים אפשר לשמוע את השאלה: על פי ה"חפץ חיים" אם שני אנשים נסעו מעיר לעיר ועברו תאונת דרכים, האחד נהרג והשני ניצל והגיע הביתה ושכב עם אשתו בזמן שהיתה לא טהורה, מי ניזוק יותר? התשובה: השני ניזוק יותר, כיוון שהראשון רק נהרג, ואילו השני עבר איסור שגורם לנפש נזק יותר גרוע מהמוות.
הרבנים המומחים בזיהוי הכתמים והמראות זוכים ליוקרה אדירה, גם אם כולם מבהירים שמומחיות הרבנים של היום לא מתקרבת לזו של החכמים של פעם, שיכלו להבחין אפילו על פי ריח בסוג הדם שניצב לפניהם. בגמרא מסופר על איפרא הורמיז, אמו של המלך הבבלי שבור, אשר שלחה לאמורא רבא דם לבדיקה - אולי כי היתה בהליכי גיור, אולי כי רצתה לבחון את מומחיותם של רבני ישראל. רב עובדיה שישב איתו היה כפי הנראה מקצוען בתחום, וזיהה על פי הריח כי הדם ששלחה איפרא הורמיז אינו דם של מחזור אלא "דם חימוד", כלומר סוג דם אחר שמקורו בכך "שנתאוית לבעלה וראתה הדם מחמת התאווה".
זה לא הסתיים בכך:
המבחן של הרב אבינר רק התחיל. מתנגדיו נחלקים בין אלה שהאשימו כי הוא פוסק על פי דרך מקלה המנוגדת להלכה, לבין אלה שטענו כי הוא עיוור צבעים. אלה ואלה הטיחו כי באשמתו נולדים יהודים "בני נידות". מקורביו הגיבו בהסבר כי הרב אבינר פוסק על פי שיטה של פוסקים חשובים, בטענה כי במארב שהוטמן לו הוא הוטעה בזדון וכן בהבהרה כי עיוורון הצבעים שלו הוא קל, וכי הוא עמד באחרונה בהצלחה במבחן צבעים בפני הרב מרדכי אליהו.
הרב, שעדיין מתנייע ביישוב בית-אל על אופניים, מתכונן למלחמה קשה, שעלולה לפלג את האגף התורני של הציונות הדתית.
נער בן 18 וחצי, חרדי שחוזר בשאלה, הסתובב ברחבת הכותל לפני כשבועיים, אמר שלום יפה וחרישי, סיפר כי הוא תלמיד ישיבה חסידית לשעבר, לא שומר מצוות כבר ארבע שנים ועדיין לא מבין מה זה אומר להיות חילוני. כמעט ששאל: אילו מצוות אני צריך לקיים בשביל להיות חילוני? הוא סיפר שכתב משהו קטן ותהה אם זה יכול לעניין את "מעריב". זה הטקסט שלו:
"האם אני מספיק חילוני?
"כיוצא בשאלה, ויותר נכון כחרדי לשעבר, אני מוצא את עצמי תוהה לפעמים, האם אני חילוני מספיק? האם לא נשאר לי משהו מהחרדיות? משום מה אני משתדל לנער מעליי כל סממן'חרדי', שחלילה לא יזהו אותי עם הציבור החרדי. יש שיגידו שאני פשוט לא מספיק בטוח בעצמי, יכול להיות.
"או-קיי, אז אני קם בבוקר, אומר'מודה אני', יום כן יום לא, היום לא. לא נוטל ידיים ולא מניח תפילין. יוצא לעבודה, ללימודים או לכל עניין אחר, בקיצור לחיי היומיום. בלילה אני יוצא קצת לבלות עם חברים וזהו, עבר יום נוסף שלי כחילוני. אף פעם אני לא בודק את עצמי, אבל לילה אחד שכבתי וחשבתי, האם אני מספיק חילוני? מה אני עושה על מנת להיות חילוני? או מה אני לא עושה?
"חשבתי עד שהגעתי למסקנה: אני לא עושה כלום, אני פשוט מנסה לחיות את היומיום בלי הרעיונות הדתיים, זה הכל. למרות שלפעמים דווקא כן מתחשק לי להניח תפילין, וכן מתחשק לי לומר ברכה. כן, גם זה קורה. אבל מלבד הרגעים האלה, אני פשוט חי כמו חילוני מלידה.
"ואז הגיעה אליי מישהי, ידידה די חדשה. . . ואמרה לי:' היי, תגיד למה אתה מכריח את עצמך?'. אמרתי לה:' מה? ? ?' והיא עונה:' כן, אתה פשוט עושה דווקא דברים להבליט שאתה חילוני'. האמת ? הייתי מופתע, ובמחשבה לאחור, אולי היא צודקת. אני לא חושב שיש לי את אמות המידה לבדוק את זה, ואני לא חושב שיש למישהו בעולם את האפשרות לבדוק את זה, אבל אם זה בולט עד כדי שמישהו יבוא ויגיד לי, אני חושב שזה אומר משהו.
"אז שאלתי אותה: מה עושה אותי חילוני? מה אני אמור לעשות או לא לעשות על מנת להיות חילוני? אז אולי מישהו יסביר לי למה בכל זאת אני ממשיך לשאול את עצמי "האם אני מספיק. . .".
באופן מוזר מעט, יוקרת הרבנים עומדת במקרים רבים על שני דברים הפוכים: מחד גיסא, מהללים אותם על בקיאותם הרבה בעניינים הארציים שבהם הם פוסקים, למשל ידע בחקלאות או זיהוי דם מחזור הנשים והכתמים האחרים. מאידך, חסידיהם מתפארים בחוסר בקיאותם בהבלי העולם הזה ובניתוק שלהם מהתרבות החיצונית, מהטכנולוגיה המודרנית, מהשפה ומביטויים מתחדשים כמו "חבל על הזמן".
הסיפור החם שמסתובב היום עוסק ברב חיים קנייבסקי, אחת הדמויות הנערצות ביותר בין גדולי התורה. בעבר סופר עליו כי הציגו בפניו קלטת ואמרו לו כי אפשר לשמוע בה את השיעור האחרון שמסר. הרב הגיב בפליאה, נטל את הקלטת, הצמיד אותה לאוזנו ואמר: "אני לא שומע כלום". היום מספרים על חילוני עם נטיות מסורתיות שהקים פאב ותלה בו שלט: "באישור ובברכת הרב חיים קנייבסקי". כשנשאל לפשר השלט סיפר כי לפני פתיחת העסק רצה לקבל ברכה מרב ונשלח לרב קנייבסקי. הוא סיפר כי אמר לרב שהוא רוצה להקים פאב. הרב שאל: מה זה פאב? הוא לא שיקר לרב, אלא הסביר לו בדיוק שפאב זה מקום שיושבים בו שעות, שותים בירות, אולי קוראים עיתונים ומפטפטים. הרב בכלל לא הסתייג, להפך, הוא אמר לו: "חבל על הזמן".
נא להמתין לטעינת התגובות
