ראש אמ"ן: עוד מוקדם להספיד את אסד
האלוף זאבי-פרקש סבור שאסד לא עומד לאבד בקרוב את כיסאו למרות לחץ פנימי, הוא חושף כי פעילי אל- קאעידה חדרו לעזה, אך הוא עדיין אופטימי. ראיון
פרקש מעריך שהתמוטטות השלטון הסורי לא תתרחש בעתיד הקרוב, למרות שבני משפחתו של אסד, המחזיקה בשלטון, מביעים חשש כי מדיניותו עלולה להביא לאובדן השלטון.
האיומים האמריקניים לא מרעידים את הכיסא של אסד?
"אני חושב שהוא מבין את זה"
הכיסא שלו מתנדנד?
"הנדנוד לא הגיע למצב שבו אסד נמצא קרוב לאבד את כיסאו".
זה אינטרס ישראלי שבשאר אסד יהיה חזק?
"אני לא יודע. אני חושב שאת זה מקבלי ההחלטות צריכים להגיד".
אני שואל אותך כמעריך.
"חיבור בין הג'יהאד העולמי לבין הסונים, שהם 70 אחוז מהאוכלוסייה בסוריה, הוא מגמה לא חיובית לישראלים. מצד שני, מנהיג חלש מדי, שנותן מחסה למפקדות הטרור בדמשק וגב לחיזבאללה, מעודד את הטרור הזה".
בלי לחץ אמריקני על סוריה בנושא מפקדות החמאס והג'יהאד בדמשק, לישראל אין הרבה מה לעשות. חיל האוויר יכול שוב ושוב לתקוף בסוריה, אבל זה משחק באש.
"המערכה איננה רק צבאית. התקיפה בעין-צאחב (בסיס אימונים בשטח סוריה שהופצץ לפני שנתיים, ג"ח), פגעה במחנה של ג'בריל, שבו מתאמנים גם אנשי חמאס וחיזבאללה, אבל היה בה יותר מסר מאשר תקיפה. אני חושב שאנו לא תוקפים את הסורים בצורה פרועה. המדיניות שאנו מנהלים היא מאוד נכונה. היא עושה שימוש בלחצים בכל מיני כיוונים, בעוד ישראל איננה בחזית. אני חושב שזה נכון".
אלה הם ימים רגישים מאוד בזירה הסורית-לבנונית. ביום שישי אמורה ממשלת לבנון לקבל לידיה את דוח החקירה של האו"ם בפרשת רצח חרירי. החוטים מובילים לדמשק.
אסד עומד מאחורי ההתנקשות בחרירי?
"אנחנו לא יודעים בוודאות. אבל אנחנו חושדים מכל המידע שבידינו, שסוריה עומדת מאחורי הרצח, ייתכן גם במעורבות גורמים של חיזבאללה והאיראנים. כנראה שמי שהוביל לרצח הזה, בסופו של דבר, זה מישהו בסוריה, לא רחוק מבשאר".
בידיעתו?
"אני לא יכול להיות החלטי בנושא הזה. אבל במשטרים כאלה, לרוב, דברים לא קורים במקרה. הביצוע עצמו אולי ניצל תשתית של חיזבאללה כדי להוציא לפועל את הרצח הזה".
השיחה בלשכתו של פרקש-זאבי נערכה עוד לפני מותו המסתורי של שר הפנים ראזי כנעאן, ראש המודיעין הסורי לשעבר בלבנון. כשביקשנו להציג לפרקש-זאבי שאלות בעניין כדי לעדכן את הראיון, סירב צה"ל בתוקף, ככל הנראה לבקשת האמריקנים, לאפשר לו להתייחס להתפתחויות האחרונות בדמשק.
אבל מותו של כנעאן הוא רק אחת מהבעיות שבפניהן ניצב כיום הנשיא הסורי. "האתגר הכי משמעותי של אסד איננו המיעוט הכורדי וההפגנות שהיו סביבו, אלא דווקא תנועת האחים המוסלמים, שמקבלת גוון ווהבי (משיחי)", מסביר פרקש.
"אם היו שואלים את אסד מה הכי כואב לו, זה יציבות שלטונו ואיך הוא יכול להוריד את הלחצים בגבול העיראקי, לפתור את הבעיה הלבנונית כמו שצריך, להתמודד עם האחים המוסלמים, הג'יהאד העולמי, אל-קאעידה", מוסיף זאבי.
מה אופי הסיוע שסוריה מגישה לעיראק?הסורים טוענים שיש להם 600 קילומטר גבול לסגור, וזה בלתי אפשרי.
"אם הסורים רוצים לסגור גבול, הם סוגרים. זה היה עם טורקיה, עם ירדן, גם בגבול עם לבנון. אסד לא סוגר את הגבול העיראקי הרמטית. הוא מאפשר הברחות של מטעני נפץ המיוצרים בלבנון לעיראק".
כלומר , מצד אחד הוא חוטף מן האיסלאם הקיצוני, מצד שני הוא מעודד אותו.
"זה המלכוד שלו. האיסלאם מתחיל להוכיח לאסד שאם הוא יתחיל לסגור את הגבולות חזק מדי, לבקשת אמריקה, הוא יהיה על הכוונת שלו. זה מלכוד שהוא יצטרך להתמודד איתו ולקבל הכרעה, ולדעתי הוא לא יקבל את ההכרעה הזו. האם לסגור את הגבול לגמרי, ואז הוא יהיה נתון לג'יהאד הפנימי ולהמשך טרור איסלאמי, או לסרב - ולהגיע למצב שאולי האמריקנים יתקפו אותו בתוך סוריה".
זו אופציה סבירה?
"אני רואה אופציה למעורבות צבאית אמריקנית-בריטית בסוף, אם הוא לא יסגור את הגבול. האמריקנים לא יסכימו לאורך זמן להמשך ההסתננויות מן הגבול הסורי לעיראק".
ראש אמ"ן מעריך כי מאחורי ההתעקשות של אסד שלא להתכופף בפני המעצמות, עומדים גם שיקולים אידאולוגיים. "בתפישת עולמו, אם היו נועלים אותו בתוך חדר סגור ומבודד, הוא היה אומר שהוא בעד הצלחתו של אבו מוסעב זרקאווי", אומר זאבי. "אידאולוגית הוא היה רוצה שהאמריקנים ייעלמו מכאן".
אדם כזה יכול להוביל היום הסכם שלום עם ישראל?
"אם זה יהיה האינטרס שלו, הוא יפנה לכיוון הזה. אני לא בטוח שהיום זה אינטרס שלו כמו שהיה לפני שנה או שנתיים. כי משמעות הדבר היא לקבל הכרעה, ואני לא רואה אותו היום מקבל הכרעה".
ייתכן שעם מות אביו אבד חלון ההזדמנויות לשלום עם סוריה?
"אני לא בטוח, כי רעיונות כאלה עלו גם בתקופתו של בשאר, ומה שמכתיב אותם זה לא אהבת ישראל אלא האינטרס של יציבות שלטונו. היום הוא פחות רואה לכיוון הזה, אבל אולי בעוד חודש או חודשיים, אם מה שיציל אותו זה לקרוא לתהליך שלום עם ישראל - אולי הוא יעשה את זה. הרי לא הוא איבד את רמת הגולן אלא אבא שלו. הוא איבד את לבנון. שם הוא מרגיש הרבה יותר קשה. לכן המאמצים שלו מופנים היום הרבה יותר ללבנון".
למה הגבול עם לבנון שקט בחצי השנה האחרונה?
"מדיניות צה"ל בשנים האחרונות, לצד ההתפתחויות בזירה הפנימית בלבנון, מביאים את חסן נסראללה לריסון. אין זה אומר שהוא לא יחפש הזדמנות לחטוף ישראלי כדי לסגור לגמרי את התיק, לשחרר את קונטאר ולעשות פיגוע כדי להראות שהוא ארגון ג'יהאדי. אבל היום הוא מבין יותר ויותר, שללא לגיטימציה קשה לו לעשות פיגועים בצפון".
לאן מועדות פניו של חיזבאללה?
"חיזבאללה רוצה שתפישת עולמו תוביל את ממשלת לבנון. נסראללה רואה את עצמו המנהיג של לבנון השיעית. חיזבאללה מופעל על ידי אדם אחד, שמטרותיו הן בעיקר מטרות ג'יהאדיות, אבל חיותו בתוך לבנון. אם הוא יגיע למסקנה שהמשך התפישה הג'יהאדית תסכן את עתידו בלבנון, הוא יותר ויותר ימשוך לכיוון חיזב (מפלגה פוליטית), ופחות לכיוון חיזבאללה".
יש על חיזבאללה לחץ בינלאומי כבד להתפרק מנשקו.
"אם זה יבוא מלחצים פנימיים בתוך לבנון, אני רואה אפשרות שהנשק הזה יחליד עם השנים. רק מבפנים זה יכול לעבוד. מבחוץ זה יעורר, יחזק את הדבק, אפילו יביא אותם לתום תקופת הריסון".
חיזבאללה נתפש גם ברחוב הישראלי כארגון חזק ומצליח. עד כמה המיתוס אמיתי? האם אפשר לחדור לתוכו מבחינה מודיעינית?
"זה ארגון בעל הבנה מודיעינית טובה יותר מאשר הרבה אחרים באזור. אפילו בהשוואה לסורים. הוא מבין אותנו טוב, הוא קורא אותנו לא רע, אבל הוא גם חדיר והוא נוקט צעדים לסכל זאת. לא צריך להגזים בדמוניזציה של נסראללה.
"בנוסף לכך, מי שבוחן את האירועים מאז החטיפה באוקטובר 2000, דרך 13 ימי הקרב באפריל 2002 (מבצע "חומת מגן" ) ועד עכשיו, מבין שהלהט הג'יהאדי התקהה. זה לא מקרה. לא רק רצח חרירי הביא לכך, אלא גם המאבק התודעתי, החשאי, המודיעיני, בין חיזבאללה לבין מדינת ישראל".
חיזבאללה השתלב לראשונה בממשלה הלבנונית, ויש לו היום שר בממשלה. זה מרחיק אותו מן התפקיד הצבאי, או להפך - מגדיל את השפעתו בלבנון?
"אני חושב ששני הדברים קורים. אסור לשכוח שזה ארגון שקורא להשמדת מדינת ישראל. והוא לא רואה בפתרון של חוות שבעא ו'שבעת הכפרים', כמו שהוא קורא לזה, סופו של הג'יהאד. הסיכוי שהוא ישקע בפוליטיקה ויזנח את הפעילות הצבאית נמוך יותר. משמעות הדבר, החיזבאללה נשאר ארגון מסוכן למדינת ישראל. ההתפתחויות האחרונות ומה שצפוי לנו מבטיחים שהוא ימשיך להיחלש, אם נמשיך להתנהל מולו בתבונה".
תראה היכן אנו עומדים בפתח השנה החדשה: סוריה יחסית חלשה, סדאם הופל, ערפאת מת, לוב מתקרבת למערב, מצרים כורכת את עצמה בהסכמים כלכליים אסטרטגיים עם ישראל, מדינות במפרץ מחפשות דרך לקשור קשרים. האם אפשר לומר שמצבה של ישראל מעולם לא היה טוב יותר?
"אפשר לומר שמתחזקת מגמת ההתפתחות של סביבה אסטרטגית נוחה לישראל. יש תהליך ברור של התחזקות מדינת הלאום במדינות ערב. המחאה של הרחוב הלבנוני, הבחירות ברשות הפלשתינית, שבהן אבו מאזן נבחר ב-64 אחוז ולא ב-99 אחוז , במצרים אלף שופטים לא רוצים להיות שותפים לבחירות לנשיאות, כי הם פוחדים שהם לא יוכלו לומר מה שהם רואים.
"כוחו של הרחוב גדל. זה שינוי אסטרטגי. ברגע שג'ורג' בוש ניצח שוב בבחירות, הפנימו בעולם הערבי כי יש שכן חדש והוא אינו ממהר ללכת מפה. זה הביא לצמיחה של הכוחות הפנימיים בעולם הערבי".
השינוי הזה הוא תנועה אותנטית של הרחוב או תוצאה של לחץ אמריקני?
"מה שהוביל את השינוי עד סוף 2004 היה הנוכחות האמריקנית באזור. אבל מתחילת 2005 חלק מן השינויים הם אותנטיים, פנימיים. הם מרגישים שהם צריכים להשתנות. לא בהכרח לכיוון דמוקרטיה, אבל הם מנצלים את תהליכי הדמוקרטיזציה לשינוי.
"רואים את זה באפגניסטן, בלבנון, בירדן, ברשות הפלשתינית, במצרים. זה נובע מן התקשורת, מן האינטרנט, מזה שאי אפשר עוד להסתיר מה שמתרחש. זה תהליך ארוך, שלא ייגמר בזבנג וגמרנו".
ראש אמ"ן מצביע על מגמות נוספות חיוביות לישראל: הברית בין ממשלת לבנון, חיזבאללה וסוריה התפרקה עם יציאת הסורים מלבנון באפריל השנה; הטרור הג'יהאדי נרדף, ואף אנוס לרסן את עצמו; ארצות-הברית ואירופה ממשיכות בלחץ על איראן.
מה הסיכונים העומדים בפני ישראל?
"ראשית ומעל לכל, גורמי הטרור שומרים על כוח ההרתעה שלהם. ברצותם הם יפתחו באש, ברצותם ינצרו אותה. אני מתכוון לג'יהאד העולמי, דרך זרקאווי בעיראק, חיזבאללה, חמאס, הג'יהאד האיסלאמי, הצ'צ'נים".
אתה מתייחס לזרקאווי כבשר מבשרה של אל-קאעידה. פרשנים ערבים רואים בו מתחרה לבן לאדן ואף קיצוני ממנו.
"להפך, הם צריכים אחד את השני. עבור אל-קאעידה, הג'יהאד בתוך עיראק הוא תחילת בנייתה של החליפות הסונית האיסלאמית החדשה. תפישת העולם של אל-קאעידה עד 11 בספטמבר היתה שהם מתחילים את המהפכה מבחוץ פנימה. לאור הכישלון שלהם בהשגת מטרה זו, הם עברו שינוי והחלו לפעול מבפנים החוצה. בראייתם, צריך לפעול לסילוק המשטרים הערביים. זה המוקד.
"בעולם ערבי נחלש, הזרם שמייצג אל-קאעידה הוא מהפכה עולמית. לכן, בפעם הראשונה, הם נותנים משקל משמעותי לאל-שאם ("סוריה הגדולה") ולמצרים . בגלל שישראל יושבת בתווך בין שתיהן, לפתע הם הבינו את החשיבות של ישראל. מייחסים לה משקל רב יותר מבעבר. משמעות הדבר היא שארגון אל-קאעידה יתעסק יותר בישראל בתפישת העולם החדשה הזו. זה קורה בחצי השנה האחרונה".
מ-11 בספטמבר ועד היום אל-קאעידה הרג בעיקר מוסלמים, אחר כך נוצרים, ויהודים בתחתית הסולם.
"אני עדיין טוען שאנו לא בעדיפות גבוהה, אבל העדיפות שלנו עולה. היא עולה כי אנו בראייתו של אל-קאעידה מפצלים את העולם המוסלמי. ראה את המעגל המתהדק סביבנו. פיגועים בטורקיה, בטאבה, בשארם א-שייח, קטיושות בירדן. אנחנו יודעים על פעילי ג'יהאד עולמי, כעשרה, שחדרו מסיני לעזה סביב הסיפור של פילדלפי. אלה יחברו לסוררים בעזה. זה איום משמעותי".
כלומר, בסיס של אל-קאעידה צומח בעזה?
"לא, אני לא אמרתי. יש פה פוטנציאל לתחילתה של תשתית של אל-קאעידה בעזה".
הם הגיעו מסיני?
"כן, מאותה חבורה שהסתתרה בג'בל חלאל והיתה מעורבת עם גורמים אחרים בפיגועים בסיני. נוצר שם בג'בל חלאל בסיס אמל"ח (אמצעי לחימה) תקני, שהמצרים לא מצליחים למגר אותו. זה פה קרוב אלינו, מאות בודדות של קילומטרים".
השנה הזו היתה סוערת מאוד בזירה המצרית. בהפגנות רחוב משולהבות, בלתי אלימות אבל תובעניות מאוד, קרא הציבור המצרי לראשונה לנשיאו "דיקטטור", ודרש ממנו לוותר על כיסאו. מובארק סירב, אבל ידע שהוא חייב לפצות את הציבור ופתח את הבחירות לנשיאות בפני מתמודדים אחרים. פרשנים רואים בכך שינוי היסטורי. תחנה ראשונה בתהליך של דמוקרטיזציה במצרים.
ראש אמ"ן סבור כי השד הזה, שיצא מהבקבוק, הוא היום הדאגה העיקרית של מובארק. "מנהיג בשנה ה-25 לשלטונו מוצא פתאום את עצמו נאבק על בחירות לנשיאות וחווה לחץ חיצוני ואופוזיציה בבית. אני לא חושב שככה הוא ראה את השנים האחרונות שלו", מתאר זאבי את המצב הנוכחי במצרים.
"מצרים נתפשה בראשית ימיו של מובארק כנשיא (1981) כאחת מארבע מעצמות-העל האזוריות, לצד איראן, טורקיה וישראל. לעומת זאת, בשנים האחרונות אין ויכוח בקהילה האקדמית ובין הפוליטיקאים, שמצרים איננה מעצמה אזורית. וזה קרה בתקופת מובארק", מוסיף האלוף.
ולמרות זאת, היחסים עם ישראל פורחים.
"שיתוף הפעולה עם המצרים סביב ההתנתקות היה הפעם הראשונה שבה ראיתי את מצרים עוסקת ביוזמות חיוביות. לפעמים אנו תוהים בינינו לבין עצמנו מדוע מצרים לא סוגרת עד הסוף את הגבול עם ישראל. אני טוען שלמצרים יש אג'נדה אזורית מאוד חזקה. מצרים רוצה את השלום עם ישראל, אבל היא לא רוצה את ישראל כמעצמה אזורית עולמית. זה נוגד את מעמדה במזרח התיכון. היא רוצה לשמר אותנו בגודלנו ה'טבעי'. לכן אין לה אינטרס לקבל אחריות על מה שקורה ברצועה.
"מצרים יכולה לעשות יותר, והיא לא עושה את המקסימום. מה שהיא עשתה בשנה האחרונה זה מאוד משמעותי. אבל צריך להתחיל את הטיפול באל-עריש, בקהיר, לא בציר הצפוני".
הנושא הבוער ביותר מבחינתו של ראש אמ"ן היא תוכנית הגרעין האיראני. "גרמניה, צרפת ובריטניה הצליחו לדחות את תוכנית הגרעין החשאית של איראן לפחות בשנתיים, לדעתי אולי אפילו ביותר", אומר זאבי. "זה הישג מרשים. הם לא הפסיקו אותה, אבל בסיכול מדיני הצליחו לדחות את תוכנית הגרעין הצבאית האיראנית".
למה בעצם אנחנו פוחדים מן הפצצה האיראנית? מי אמר שהפצצה הזו תיפול עלינו?
"במצעדים צבאיים בטלוויזיה האיראנית כתוב על המשגרים, באנגלית,'למחוק את ישראל'. זו המדינה היחידה בעולם שקוראת להשמדת מדינה, ותהיה בידה פצצה גרעינית. אולי בתחילה הם לא יפילו את הפצצה, אבל לחיות כל הזמן תחת התחושה שאם קורה משהו, ומשהו לא מוצא חן בעיניהם, אנו על הכוונת. אנו צריכים להניח הנחת יסוד ששלטון כזה שיש לו פצצה כזו, יממש אותה.
"נפגשתי עם שרים וראשי ממשלות באירופה. אמרתי להם שהחיבור בין טיל קרקע-קרקע לטווח של 5,000 קילומטר שהאיראנים מפתחים, לבין יכולת גרעינית צבאית, זה אומר-אירופה בעולם שונה לגמרי. האיראנים לא מפתחים את הטיל הזה בשביל ישראל, כי ישראל נמצאת בטווח של השיהאב 3. זהו פיתוח טיל בליסטי נגד אירופה".
יכול להיות שהקמפיין הזה מבוסס על מידע מוטעה? אין פה סיכוי לטעות כמו בהקשר העיראקי?
"המידע המודיעיני שבידינו מאפשר לנו לבוא ולומר שיש לאיראן תוכנית גרעינית צבאית חשאית, והיא נחושה להתקדם בה. וזה איום על כל העולם החופשי, במיוחד על אירופה ועל ישראל. יש מתקן בשם לוויזאן, שנמצא ליד טהרן. לפקחים של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית נודע שזה קשור לתוכנית החשאית. הם ביקשו לראות את המתקן הזה. זה קרה בסתיו 2003.
"היו שם מעבדות, מתקנים מאוד רגישים. רואים זאת בתצלומי אוויר. האיראנים אמרו להם: אין בעיה, תבואו בתחילת 2004. כשהם באו לראות אותו, לא מצאו שם כלום. האתר נמחק מעל פני האדמה. לא רק זה, הם חפרו שני מטרים בתוך האדמה, כי לפעמים בדגימות קרקע אפשר לדעת מהי כמות הקרינה והעשרת האורניום שיש שם. הפקחים לא מצאו שום דבר. האיראנים העבירו את המתקן למקום אחר".
אתה רואה אופציה לתקיפת איראן בעתיד?
"אני חושב שעלינו להתחיל מחזית מדינית ועולמית. שימוש במוסדות הבינלאומיים, סנקציות כלכליות, בידוד של איראן, רק בסוף התהליך הזה, אם לא תהיה ברירה, יצטרכו לעשות גם דברים אחרים".
מבחינתך זו אופציה?
"לא אני צריך לקבוע את הדברים האלה. אבל אני לא חושב שצריך לבטל את זה".
איך אתה רואה את עתידה של עיראק?
"לדעתי לא תהיה שם הכרעה ב-2006. לומר שעיראק תהיה בסופו של דבר כמו שהאמריקנים רואים? אני לא בטוח. אבל יש שם גם מגמות חיוביות. החוקה הובאה לאישור העם, הוקמה ממשלה, הלכו לבחירות. כל העולם הערבי ראה את שורות הבוחרים בקלפיות. זה השפיע גם על הרחוב המצרי. אבל להגיד שכתוצאה מזה עיראק תהיה דמוקרטית? אני לא בטוח".
יש היום מושג בשיח הערבי: "החוזרים מעיראק". הכוונה היא לטרוריסטים שיוצאים מעיראק ופתאום אתה מוצא שהם היכו במקום אחר. נוצר שם בית חרושת למחבלים.
"נכון, אבל אל-קאעידה מרוכז כרגע בעיראק וסביבה, הרחק מארצות-הברית. אולי מבחינת האמריקנים זה הישג. הם הרחיקו את המלחמה לשם".
נסיים בזירה הפלשתינית: לאן הולך אבו מאזן ביחסיו עם החמאס והג'יהאד?
"במדיניות של אבו מאזן יש עליות ומורדות. הוא יכול לעשות יותר, אבל זה תוצאה של הלחצים עליו. ככל שהבחירות לפרלמנט בינואר 2006 יתקרבו, הוא יבין יותר ויותר את הצורך לפעול בנחישות, כי יש כאן מאבק על השליטה ברשות הפלשתינית. המערכת הולכת לכיוון דואלי, שבו יובילו את סדר היום ברשות הפלשתינית שני גורמים עיקריים, לא אחד: הפתח והחמאס. כמה הם יהיו חזקים, זו השאלה שעומדת בפני הכרעה. אני לא חושב שאבו מאזן ירים ידיים".
מהו הקו האדום שלו?
"פיתנה (מאבק פנימי)".
ברגע האמת הוא לא ייכנס למאבק חמוש בפלגים?
"נכון. הוא אומר את זה".
חייו עלולים להיות בסכנה?
"ברשות הפלשתינית זה יכול להגיע לזה. הוא מנסה להימנע מפיתנה, וזה מבחן האמת שלו. הוא מדבר על כך, ואנו צריכים להקשיב לו."
נא להמתין לטעינת התגובות
