רואים שזה נגמר
כולם מסכימים שבמסגרת שנותיה בערוץ 2, טלעד הותירה אבני דרך מיתולוגיות. כולם גם ממהרים להתגעגע לירושלמיות המאופקת, לדגש העקבי על איכות ולעיתונות החוקרת. אבל השורה התחתונה היא, שאחרי 12 שנה טלעד עוזבת בסוף החודש את הערוץ המסחרי, שלא נאמר נבעטת ממנו, ובאשמתה המלאה. סליחה, אשמת מי, ספציפית? או, כאן הדעות חלוקות. לפרטים, ניתן לפנות לעוזי פלד, לדורית ענבר ולברונו. כבר מזמן לא נומרו אונו
"מועצת המנהלים חשבה שאם הם יבואו למכרז עם מנכ"לית חדשה לעשר השנים הקרובות זו תהיה אמירה חזקה, אבל הם עשו שטות מוחלטת ואת התוצאות כולנו יודעים. הגענו למקום הרביעי והאחרון, אחרי קבוצה אנונימית שלא שידרה מעולם", הוא אומר.
"לא הייתי מעורב בהכנות. קראתי את הצעת המכרז בדיעבד ואני חושב שמה שהגשנו היה ביזיון אחד גדול. להעמיד בראש טלעד אישיות שאיננה אמונה לא על הפקה, לא על שידור ולא על ניהול, זאת היתה טעות יסודית של מועצת המנהלים. את רשת וקשת הנהיגו במכרז אנשים שהיו 12 שנה על ההגה של ערוץ 2, ואילו את טלעד הנהיגה מישהי שהגיעה לכיתה א'".
ואכן, היערכותה של טלעד למכרז היתה מביכה, עם פאשלות איומות כמו "דרוש מנהיג", או פרשת דליפת מכתב פנימי בוטה של יועץ התוכן אילן דה-פריז. אלא שזהו פתרון קל מדי. קל ומתבקש לפתור את הכישלון בהדחתו של פלד ובמינויה הלא מוצלח של ענבר.
המציאות בשטח מורכבת בהרבה. טלעד שקיבלה ענבר היתה חברת טלוויזיה במגמת ירידה שהחלה כבר מספר שנים קודם לכן.
אקורד הסיום שלה היה אמנם צורם באופן מפתיע, אבל לשכוח את המנגינה הרעה שקדמה לו יהיה עוול לענבר ולמציאות. שורה של סיבות - ארגוניות, פרסונליות, כלכליות ותרבותיות, הביאו לכך שהזכיינית שהיוותה את חוד החנית של הערוץ של המדינה בשנותיו הראשונות, נדחקה בשנים האחרונות לשולי העשייה הטלוויזיונית והפכה לחברה שאינה מתאימה עוד למותג ולרעיון שתחתיו היא חוסה - ערוץ 2.
טלעד הוקמה בירושלים ב-73' בידי עוזי פלד, אז פורש טרי מרשות השידור שבה שימש כסמנכ"ל הטלוויזיה ובעל חברת הפקות קטנה בשם "עידן". פלד, איש תרבות וספר, ודמות בולטת בירושלים של אותן שנים, למד במהלך שנות ה-60 בארצות הברית, התוודע לנפלאות הטלוויזיה המסחרית האמריקנית, וניבא כבר אז את הקמת הגרסה הישראלית.
בתחילת שנות ה-70 החל להיערך במרץ ובשלב הראשון הקים בשותפות עם "דיסקונט השקעות" את אולפני "טלעד", שהיו אמורים לשמש בתוך מספר שנים - אז העריך כי מדובר בכעשר - את הטלוויזיה המסחרית.
במהלך שנות ה-70 וה-80 הפיקה טלעד שורה של תוכניות לערוץ הראשון, כשהמפורסמות ביניהן הן "ריצ'רץ'" ו"המסעדה הגדולה", ושורה ארוכה של תשדירי שירות, כמו למשל התשדירים הראשונים של מפעל הפיס.
במקביל, דחף ופעל פלד בחזיתות הממשלתיות להקמת טלוויזיה מסחרית ישראלית. המתנגדים הגדולים אז היו העיתונים שטענו שהקמת טלוויזיה מסחרית תביא לסגירתם. רק בסוף שנות ה-80 חוקקה הכנסת את חוק הרשות השנייה וב-92' פורסם מכרז ערוץ 2 הראשון.
במסגרת ההיערכות למכרז
טלעד זכתה במקום השני במכרז, אחרי רשת ולפני קשת, והיתה גם זו שבחלקה נפל יום השידורים הראשון, ובמרכזו ראיון של רשף ודיין עם יצחק רבין והבחירה ההצהרתית משהו - הסרט העלילתי "עגיל בזין".
"אילן ואני ראינו את הסרט בסינמטק", נזכר פלד, "נדלקנו עליו ושקלנו אם צריך לשנות לו את השם. בתחילת שנות ה-90 זה עדיין לא היה סגנון מקובל. אבל כששמעתי את הנשים הצעירות בטלעד מדברות על זה חופשי, השתכנעתי שזה לא נורא. אמנון רובינשטיין, שהיה אז שר החינוך, הזדעזע איך פותחים את השידורים עם 'עגיל בזין', אבל הכותרת הזאת שינתה את כל כללי השפה בטלוויזיה".
שנות השידורים הראשונות הן תור הזהב של טלעד. בין היתר שודרו אז "עובדה", "החמישייה הקאמרית", " הקומדי סטור", "ברונו" עם שלמה בראבא, "כל שני וחמישי" עם רפי רשף, "לילה גוב" המיתולוגית (גוב גם יגיש את ספיישל הסיום המפואר של הזכיינית בשבוע הבא), תוכנית הילדים "הקרנבל של מיכל" עם מיכל ינאי וכמובן "מסע עולמי" עם אייל פלד.
קשת ורשת עקפו את טלעד ברייטינג כבר אז עם "הראשון בבידור" עם דודו טופז או "בשידור חי" עם דן שילון, אבל לטלעד היתה נוכחות דומיננטית בערוץ וימי שידור חזקים.
"אני חושב שלטלעד היה בהתחלה פור גדול על רשת וקשת, כי היינו שנים ארוכות אולפן שעסק בהפקה", אומר פלד, "בשנתיים-שלוש הראשונות הובלנו והם במקביל רכשו ניסיון עד שמאמצע שנות ה-90 כבר לא היו הבדלים גדולים בינינו. לאורך כל הדרך אני ויתרתי על נושא הרייטינג לטובת תוכניות איכות. אנחנו עשינו למשל את'עובדה'. בהתחלה אמרו לי 'השתגעת? המפרסמים לא יבואו', ובהתחלה באמת היתה בעיה עם המפרסמים בגלל התכנים הקשים של התוכנית. לא עברו יותר מחודשיים-שלושה והם עמדו בתור".
"לכל אורך הדרך ניסינו להוכיח שגם בטלוויזיה מסחרית לא צריך להראות כל היום רייטיינג או שיווק או כספים או קופירייטינג של משרדי פרסום", מוסיף דה-פריז, "בסופו של דבר אתה תחנת טלוויזיה שצריכה גם להעמיק. היחס שלנו לדרמות ולדוקומנטרי וגם לתרבות ולאמנות נבע מההשקפה הזו".
באמצע שנות ה-90 ערוץ 2 מעלה הילוך ומתחיל לשדר תכנים מורכבים יותר. גם פה טלעד בולטת מאוד, אולי אפילו מובילה. בתחום הדרמה היא משדרת את "זינזאנה", " פלורנטין" ואת חלוצת הסבוניות העברית "רמת אביב ג'" על 180 פרקיה.
את "החמישייה הקאמרית" שעברה לערוץ 1, מחליפה במשבצת הסאטירית "החרצופים" הלהיטית. "פגישה לילית" עם קובי מידן עולה. "פותחים שבוע" עם אמנון לוי עוברת מערוץ 1. בתחום הדוקומנטרי שודר בין היתר הסרט "בית שאן - סרט מלחמה", שהפך מאז לקאלסיקה של הז'אנר.
בתחום הרכש שודרו "כולם אוהבים את ריימונד", "תיקים באפלה", " טווין פיקס" ו"רצח מאדום לשחור". כל מי שראה טלוויזיה בשנים הללו וקורא את רשימת התוכניות, מבין עד כמה היתה טלעד דומיננטית. ב-98' רשמה הזכיינית את שיא הרייטינג של כל הזמנים של ערוץ 2 עם הסרט "רשימת שינדלר" ששודר בערב יום השואה גרף 48.8 אחוז רייטינג.
עד לסוף שנות ה-90 מצבה של טלעד המשיך להיות מצוין. הדעיכה החלה במילניום הנוכחי. גורמים בזכיינית מסמנים את קו פרשת המים פחות או יותר עם פרישתם של סמנכ"ל התוכניות דה-פריז ומנהלת לוח השידורים איילת הראל בסוף שנות ה-90, לטובת חברת הפקות פרטית - "גשם תקשורת".
במקומו של דה-פריז הדומיננטי בחר פלד, בצעד שמרני אופייני, לקדם אדם מבפנים ולא להביא רכש חדש מבחוץ. המפיק הראשי חיימון גולדברג, מוותיקי טלעד, הפך למנהל התוכניות.
לפי גורמים בזכיינית, גולדברג, אדם כריזמטי הרבה פחות מדה-פריז, לא הצליח להיכנס לנעליו הגדולות. "השילוב בין אילן לחיימון היה מצוין", אומר מפיק שעבד עם הזכיינית בשנים אלו. "חיימון היה מפיק מעולה ואילן הביא את הרוח ואת החשיבה קדימה. ואז חיימון הפך ממפיק למנהל והחלה עקומת ירידה".
ואכן , משנת 2000, טלעד, שבתחילת הדרך נתפסה כמובילה ופורצת דרך, מתחילה לפגר מאחור. בצעד תמוה ניסתה הזכיינית את מזלה בתחום הבידור העממי, ז'אנר שהקפידה להתרחק ממנו לאורך כל השנים, ונכוותה.
"בטברנה" עם שמעון פרנס ו"מזל טוב" עם מיכל ינאי ומיקי גבע לא נרשמו אולי ככישלונות כואבים, אבל הן לבטח לא תוכניות שהטביעו חותם. "מלך הכורסה", שעשועון טלוויזיה על עולם הטלוויזיה, כבר היה כישלון וכך גם הניסיון להחזיר את "לילה גוב" לעונה נוספת אחרי שנים מחוץ למסך.
"לא ברור למה היינו צריכים לנסות ולעשות תוכניות בידור. עדיף שכל אחד יעשה מה שהוא מבין בו", מכה על חטא עובד לשעבר בזכיינית. "עובדה", ספינת הדגל של הזכיינית, עזבה ב-2001 וחזרה רק בשנה שעברה, "לקראת המכרז.
בתחום הדרמה שודרו בשנים האחרונות בין היתר שתי עונות של "טיפול נמרץ", שתי עונות של "ג'וני", שתי עונות של "המשאית" ו"ה-101". שוב, לא בדיוק כישלונות, אבל איפה אלה ואיפה "פלורנטין" או "זינזאנה" הבלתי נשכחות. הסיטקום "החיים זה לא הכל" הוא הצלחה חריגה בתחום.
מעבר לכך, מתאפיינות השנים האחרונות בחיפוש דרך שהתבטא בתוכניות נשכחות במיוחד שנמחקו במהירות שיא מן התודעה, כמו "משהו ללבוש" עם שרון חזיז, "הפירמידה" עם עודד מנשה, "גברים" עם ליהיא לפיד, או "המצב" עם אברי גלעד.
הסיפור הבא ממחיש את התנהלותה של טלעד בשנים האחרונות. בסוף שנות ה-90 הוצע לזכיינית פורמט חדש לשעשועון טריוויה - "מי רוצה להיות מיליונר". טלעד התלבטה והחליטה בסופו של דבר לוותר. רשת רכשה את הפורמט שהפך ללהיט. בעקבותיה, העלתה קשת תשובה משלה - "הכספת" עם ארז טל והצליחה גם היא. רק אז נזכרה טלעד לקפוץ על העגלה והעלתה גרסה שלישית - "הפיתוי" עם אברי גלעד.
חורף 2004-2003 היה נקודת השפל של טלעד. במהלך אומלל רכשה הזכיינית את משחקי ליגת העל בכדורגל, לפי גורמים בזכיינית, על רקע קושי לייצר שני ימי שידור סבירים. עונת הכדורגל התגלתה כחלשה במיוחד וימי ראשון של טלעד הפכו לפיאסקו רייטינגי.
גולדברג, אומרים בזכיינית, לא אחראי לבדו. לפי עובדים בחברה, המנכ"ל פלד נקט מדיניות "חסכנית עד קמצנית" ולא השקיע כספים בתחום התוכן או השיווק. בקשת, לשם דוגמה, מפיקים שניים-שלושה פיילוטים לפני שתוכנית חדשה עולה לאוויר. בטלעד הופק בדרך כלל אחד. מחלקת הפיתוח היתה מדולדלת, התכנון לטווח רחוק היה לקוי, הלוק הכללי היה מיושן. מחלקת יחסי הציבור זכתה ללא מעט ביקורות מתוך הזכיינית, אולם בראייה לאחור, הדובר הוותיק מוני ברוש דווקא הביא לחשיפה תקשורתית חיובית לזכיינית, למרות התוכניות המדשדשות.
גם גילו המתקדם של פלד, שחגג ביולי האחרון את יום הולדתו ה-68, הוא חלק מהעניין. טלוויזיה היא עסק לצעירים ופלד הכיר פחות ופחות את נפש צופיו. חלק מהעובדים גם מקפידים להזכיר שאחרי הכל, הוא זה שעמד מאחורי מינויו של גולדברג.
"לעוזי יש נטייה לשמור על העובדים. טלעד היא מין הסתדרות קטנה", אומר גורם בכיר בזכיינית, "אבל כשאתה הקפטן במטוס, אתה לא יכול לגלגל את השיבושים על טייס המשנה. מה גם שכשלחיימון כבר היו יוזמות, הן נעצרו על ידי פלד".
גם הסביבה השתנתה, וטלעד כבר היתה פחות חלק ממנה. ירושלים הפכה ממרכז לפריפריה (אפילו פלד נטש את העיר בשנים האחרונות לטובת הרצליה), ישראל הפכה למעצמה רב-ערוצית, הבידור הפך להיות הז'אנר המוביל. המתחרות רשת ובעיקר קשת התמקצעו מאוד, עקפו את החברה הוותיקה והותירו אותה הרחק מאחור. "כוכב נולד", התוכנית והתופעה, כבשה את מרכז הבמה. לטלעד לא היתה שום דרך להתחרות ב"כוכב נולד". היא בכלל לא מבינה את השפה הזאת.
"טלעד ויתרה לפני כמה שנים באופן מודע, או מתוך מחסור בכישרונות מתאימים, על האפשרות להיות מובילה", אומר גורם בכיר בזכיינית, "היא הפכה לזכיינית נגררת. היא העלתה את 'הפיתוי' אחרי 'מי רוצה להיות מיליונר', צביקה הדר ואלי יצפאן היו להם מתחת לאף והם לא ידעו מה לעשות איתם. היתה סדרה של דברים שהם זרקו לאוויר וקיוו שיתפסו, כמו ליהיא לפיד או שרון חזיז. זה נראה כאילו אין יד מכוונת. בקשת הצלחה גררה הצלחה וזה הביא לביטחון עצמי. לטלעד הוא פשוט אבד".
"אני חושב שאיפשהו בשנים האחרונות משהו באינסטינקט החיים של החברה כגוף הלך לאיבוד", אומר קובי מידן, "בעולם שצריך להשתנות ולהתחדש כל הזמן, איפשהו בטלעד זה הפסיק לקרות ונוצרה דינמיקה שלילית שבסוף הפילה את החברה".
בקיץ 2003, על רקע כישלון העונה, מופעל על פלד לחץ כבד מצד מחלקת השיווק ומנהלים אחרים בחברה להחליף את גולדברג. פלד מסרב, אולם אחרי כמה חודשים מצטרפת לחברה מנהלת פיתוח חדשה, ליאת פלדמן, לשעבר עורכת המשנה של "ארץ נהדרת".
ואכן בקיץ 2004 טלעד מתאוששת עם "רצים לדירה" ו"דייט לסטרייט" (ולאחר מכן עם "קצרים"). הקרדיט נזקף לזכות השילוב גולדברג-פלדמן.
אלא שהשינוי הגיע מאוחר מדי בשביל פלד. באוגוסט 2004 מדיח אותו דירקטוריון החברה וממנה את דורית ענבר, לשעבר יושבת ראש מועצת הכבלים והלוויין, למנכ"לית שתוביל את הזכיינית אל תקופת הזיכיון הבאה.
ענבר נכנסה לתפקידה כרוח סערה והקימה צוות מכרז המורכב ברובו מאנשים חיצוניים, ובראשם אילן דה-פריז, כשהיא ממדרת מההכנות את מרבית בכירי הזכיינית. בחודשים הראשונים המצב נראה סביר, אלא שבמרס האחרון הושקה "דרוש מנהיג", שהתבררה בדיעבד כנקודת האל-חזור של טלעד במכרז. הזכיינית הגיעה למקום הרביעי והמשפיל.
פלד מאשים כאמור בכישלון את ענבר. היא טוענת מצדה שהגיעה מאוחר מדי. שניהם צודקים ושניהם טועים וזה כבר ממש לא משנה. בעוד כשבוע תסיים טלעד את שידוריה בערוץ 2 ותותיר את המגרש לקשת ורשת.
באופן אירוני, דווקא החודשים האחרונים, בניהולו של אילן טוביהו שהחליף את ענבר, היו טובים יחסית, עם תוכניות מצליחות כמו "רצים לדירה 2", או רלוונטיות כמו "ארץ המתנחלים".
"הוטלה עליי משימה כמעט בלתי אפשרית, לפרק חברה ולפטר כ-100 עובדים ובמקביל לשדר שלושה ימים ולהצליח", הוא אומר, "בחודשים האחרונים אנחנו משגשגים גם בתחום התוכני וגם בהיבט המסחרי. מה שמתסכל אותי כמנכ"ל, זה שכעסק - החברה לא צריכה להיסגר עכשיו".
האם אכן היתה פה כרוניקה של מוות ידוע מראש? "זו דרך אפשרית לראות את זה", אומרת אילנה דיין, "מה שגורם לך לראות את זה ככה זה הסוף. בראייה מההפסד במכרז אחורה, קל לתפור תזה שזו היתה חברה שעשתה ניסיונות נועזים בשנותיה הראשונות ודעכה בהמשך. אבל לטלעד, כמו לכל הזכיינים, היו עליות וירידות. גם בתקופת הזוהר היו דברים לא טובים. אני בטוחה שאם טלעד היתה זוכה, אז התזה היתה של גרף עם עליות וירידות. אני כן מסכימה שההפסד במכרז לא היה מקרי. דווקא בנקודה הקריטית ביותר, הארגון איבד את רוח החיות שלו, אבל לאו דווקא במה שמשודר על המסך אלא בדברים שמאחורי הקלעים".
"יש משפט יפה שאומר 'תן לי את התוצאה ואני אתן לך את ההסבר'. אז עכשיו מחפשים את ההסבר", אומר אמנון לוי, "טלעד היתה משהו מיוחד בנוף הטלוויזיה המקומי, עם אתיקה עיתונאית שאני מאחל לעצמי בערוץ 10. היתה לטלעד שנה אחת חלשה מאוד, 2004-2003, אבל ככלל היא היתה עסק רווחי וזכיין שהצליח להביא את הייחוד שלו אל המסך".
קובי מידן מתרפק על טלעד. "המתח בין ללכת על מה שמוכר, מצליח ומביא רייטינג, לבין לגלות אחריות לגבי המקום שלך בתרבות ובחברה, הוא מתח שחייב להיות קיים בעבודתו של איש תקשורת", הוא אומר, "נדמה לי שהתעשייה איבדה את המתח הזה לטובת הקוטב הראשון. טלעד במיטבה התמודדה איתו בצורה הכי מכובדת. ייתכן שבעקיפין זו גם אחת הסיבות שהיא נפלה. היא לא התאימה. המציאות היום הרבה יותר צינית, הישגית וקפיטליסטית".
"מבחינתי, טלעד, ובמיוחד עוזי פלד, נתנו לי את הזדמנות חיי", מסכמת דיין, "היה משהו בהוויה הטלעדית הירושלמית שאני אקח איתי לכל החיים. החדשות הרעות הן שההוויה הזאת הפסידה. לא רק במכרז, במציאות. בהפסד הזה אין מה להתפאר".
עוזי פלד
"טלעד תמיד הוציאה על תוכן יותר מהחברות האחרות וזה קשקוש לדבר על חיסכון או על קמצנות. שום יוזמה עניינית או חשובה של חיימון גולדברג לא נעצרה. לא נגררנו אלא גררנו. בדרמה, בדוקומנטרי ובמסרים החשובים הובלנו תמיד. הציטוטים בכתבה הם זריית חול בעיניים. זה לקחת את הדברים השוליים ולהציג אותם כמרכזיים. שרון חזיז וליהיא לפיד הן לא'עובדה' ולא'פגישה לילית' ולא דרמה ולא דוקומנטרי, והן היו בסדר".
"אנחנו היינו היחידים שהיו לנו מוצרים לאורך זמן, כמו'מסע עולמי', 'עובדה', או 'פגישה לילית'. העדפתי שלא להחליף אותם. טלוויזיה זו ריצת מרתון למרחקים ארוכים. איפה היום המעגל של דן שילון? הוא נעלם לפני שנים. מי שיכול לרוץ עם מוצרים של 12 שנה זה רק אנחנו.
מעבר לכך, בשנים האחרונות הפקנו בין היתר את'רצים לדירה', את'החיים זה לא הכל', שהוא הסיטקום המשובח ביותר שהיה בישראל אי פעם, את'טיפול נמרץ' שלא נופלת מ' פלורנטין' או מ'טירונות', ואת סדרת 'המבחן של המדינה'.
בנוגע לרכישת הכדורגל בשנת 2003 - לקחנו את המשחקים משום שחשבתי שהם חייבים להיות בערוץ 2, ורק אנחנו יכולנו לקחת את זה בגלל ימי השידור שנפלו בחלקנו, וזכיתי על כך לעידוד מוחלט של מועצת המנהלים למרות העלות האסטרונומית. לצערי, נפלנו על עונת כדורגל גרועה. מעבר לכך, מי שעושה טלוויזיה לא יכול רק להצליח. יש גם לפעמים טעויות או אי-קריאה נכונה של טעם הקהל, אבל לטלעד היו לאורך השנים פחות כישלונות מאשר לקשת או לרשת".
חיימון גולדברג
"במהלך 20 שנות עבודתי בטלעד, 11 שנה מתוכן בערוץ 2, שמחתי לשמש כמפיק ראשי בצוות ההקמה עם עוזי פלד ואילן דה-פריז, בתקופה שבה הבאנו לשידור תוכניות כמו'החרצופים', ' לילה גוב', ' מסע עולמי', ' עובדה', ' החמישייה הקאמרית', ולשמש כמנהל התוכניות ולהביא למסך תוכניות כמו'החיים זה לא הכל', ' קצרים', ' רצים לדירה' ו' שומר מסך'".
דורית ענבר
"טלעד היא חברה מקסימה וצר עד מאוד שהגיעה לסוף דרכה כזכיינית ערוץ 2. עם זאת, טלעד הגיעה למכרז ולמינויי כמנכ"לית כשהיא במצב ניהולי וכספי קשה מאוד, פרי הידרדרות של מספר שנים, ולא בכדי בחרו בעלי המניות להדיח את עוזי פלד מניהול החברה ומנעו את חזרתו אליה גם לאחר הפסדה במכרז.
"לעניין המכרז - פלד התפאר מעל כל במה, כי טלעד בניהולו איננה מתכוננת למכרז מאחר שהיא, כדבריו,'מוכנה למכרז כבר 12 שנים'. . . ואכן - בעת מינויי למנכ"לית טלעד, 20 יום לפני פרסום חוברת המכרז, לא מצאתי אף אדם, חדר או עיפרון, המוקדשים לנושא המכרז.
טלעד הגיעה לקו הגמר במצב נחות בהרבה ממתחרותיה שהתכוננו היטב למכרז, במשך יותר משנה קודם לכן. צוות המכרז ועובדי טלעד עשו לילות כימים, עבודה מאומצת ומסורה, כדי להכין את הצעת המכרז וחבל, כי לא ניתן היה להדביק את הפער. יש להניח, עם זאת, כי לו היה מר פלד ממשיך בדרכו ובניהולו עד תום הליך המכרז, היתה טלעד מסיימת במקום הרביעי, אך בפער משמעותי בהרבה. טענותיו של פלד כי לא שותף במכרז, או כי נעשתה עבודה בלתי ראויה, או כי איני מנוסה, אינן עולות בקנה אחד עם דבריו בעבר ואף לא עם העובדות, וחבל שנאמרו.
"צר לי על מר פלד ואני מאחלת לו בריאות ושלווה. לבי עם טלעד ועם עובדיה, ואני מאחלת לכל אחד ואחד מהם הצלחה בהמשך דרכו".
נא להמתין לטעינת התגובות
