מדינות היהודים
שתי תוכניות שהונחו על שולחנו של סטלין היו עשויות לשנות את ההיסטוריה היהודית
בשלהי מלחמת העולם השנייה הונחו על שולחנו של מנהיג ברית-המועצות יוסף סטלין שתי תוכניות מפורטות להקמת רפובליקה יהודית חדשה או ישות אוטונומית עבור ניצולי השואה. הראשונה נועדה להיבנות בחצי האי קרים. האחרת - ישות אוטונומית - בקלינינגרד (קניגסברג), בחופים הדרומיים של הים הבלטי, כיום מעין מובלעת בין פולין לרוסיה.
התוכנית הראשונה, בקרים, היתה פשוטה אבל מהפכנית: לרכז את שארית הפליטה מיהדות ברית-המועצות ברפובליקה חדשה, מעין "קליפורניה היהודית". היוזמה האחרת, שפרטיה נחשפים כאן לראשונה, נוגעת לקלינינגרד, שטח של 15 אלף קמ"ר במזרח פרוסיה שהיה בעבר טריטוריה גרמנית.
במלחמת העולם השנייה התרוקן האזור מיושביו. רבים מהם נהרגו בקרבות אכזריים שניהל שם הצבא האדום, אחרים גורשו בסיום המלחמה. בין מאי 1945, סיום המלחמה באירופה, לאפריל 1946, המועד שבו סופח האזור רשמית לברית-המועצות, העלו בכירים במפלגה הקומוניסטית הליטאית את הרעיון ליישב במקום זה יהודים מפליטי השואה.
גם נערך על כך דיון רשמי במפלגה. בין העסקנים היהודים הבכירים שלה, מספר ההיסטוריון פרופ' דב לוין מהמכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית בירושלים, היו חיים קפלן, ברל פרידמן (שכונה "לטוויס" ) ואדם נוסף בשם רבינוביץ.
הם דיברו על מסגרת אוטונומית יהודית כאלטרנטיבה לארץ ישראל. לא פחות. השלושה שלחו מזכר מפורט בנושא למזכיר המפלגה בליטא, שהביע תמיכה. העתק הועבר לרשויות המרכזיות במוסקבה. "התגובה המיידית של מוסקבה היתה חקירה", מספר לוין. "מי הם'הקומוניסטים-האוטונומיסטים' העומדים מאחורי המזכר? הגדירו אותם'לאומנים', ' נציונליסטים' מההיבט השלילי".
סטלין עדיין לא סיפק תשובה ברורה לפנייה אליו, אבל מי שמיהר לפעול נגד השלושה היה מיכאיל סוסלוב, לימים האידאולוג הראשי של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית ואז "האיש החזק" בליטא, שחזרה להיות בשליטת ברית המועצות.
הוא הורה לגרש מהמפלגה את קפלן ופרידמן ולאסור את רבינוביץ שהואשם בהקמת תא חתרני. ראש הקג"ב בליטא דווקא ניסה לסייע לרבינוביץ ולחלצו מהכלא. פרידמן נשלח לרצות עשר שנים מאחורי סורג ובריח, אך מותו של סטלין ב-1953 קיצר את תקופת מאסרו. גורל האחרים לא ידוע.
את הרעיון האחר - רפובליקה יהודית בקרים - דחף שחקן תיאטרון היידיש שלמה (סולומון) מיכאלס. הוא החל לגבשו משהתבררו ממדי השואה, ולאחר שמפקדים וחיילים בצבא האדום שבו מהחזית ותיארו את מראות הזוועה ממחנות ההשמדה.
תחילה העלה את הרעיון בפני שר החוץ של סטלין, ויאצ'יסלב מולוטוב, שהגיב מיד בחיוב. אולי משום שאשתו היהודייה
כצעד ראשון הורה לניקיטה חרושצ'וב, אז קומיסר אוקראינה ולימים מנהיג ברית-המועצות, להחזיר ליהודים דירות ונכסים שתפסו שכניהם האוקראינים בעת שנמלטו מהנאצים.
מעודד מהגישה האוהדת נפגש מיכאלס עם מולוטוב לשיחה נוספת, שבה הסביר באריכות מדוע בחר דווקא בקרים. מתברר שחצי האי היה ריק ברובו מיושביו הקודמים, הטטארים, שגורשו לסיביר כעונש על שסייעו לנאצים בהתקדמותם לסטלינגרד.
מיכאלס הוסיף: "וכדאי גם לחשוב על אזור סאראטוב", שגם יושביו גורשו בפקודת סטלין. מולוטוב גיחך: "לא עולה על הדעת לראות יהודי נוהג בטרקטור על גדות הוולגה". הוא קבע: "נלך על קרים! תכין תזכיר מפורט לי ולקומרד סטלין ונראה איך יתגלגלו העניינים".
פרטים רבים על "קליפורניה היהודית" נכללים בספר "סטלין: החצר של הצאר האדום", שהופיע לפני כשנה וחצי בלונדון וצפוי לצאת לאור בתרגום לעברית.
מחברו, ההיסטוריון היהודי-בריטי סיימון סבג-מונטיפיורי, ערך לצורך הכתיבה מחקר בן שלוש שנים במוסקבה, נבר בארכיונים נשכחים, חשף יומנים אישיים שנכתבו בחשאי למגירות וראיין את שרידי הצמרת הסובייטית ואת קרובי משפחתם שעודם בחיים.
כיצד עלה הרעיון להחליף את היהודים בטטארים המגורשים? "הגירוש היווה עונש קולקטיבי", מסביר ההיסטוריון קיריל פפרמן מהאוניברסיטה העברית בירושלים. "לפני המלחמה ישבו בחצי האי 200 אלף טטארים.
רובם 'טרונספרו' לקזחסטן על ידי הנ-ק-וו-ד ורק מעטים שרדו. חלקם גורש עד וורקוטה שבחוג הקוטב הצפוני. יישוב אזור קרים הוגדר כערך אסטרטגי עליון. בגלל מזג האוויר הנוח והחמים, המקום קסם למיכאלס והזכיר לו את קליפורניה שבה ביקר בעת מלחמת העולם השנייה".
פפרמן לא מתפלא מהעמדה החיובית שנקט בריה: "הוא היה אולי אכזר אמיתי וארכי-תליין, אבל תמיד נחשב לידיד היהודים".
לדברי סבג-מונטיפיורי, סטלין קיבל עותק ממסמך מיכאלס עוד בפברואר 1944. לא ברור מתי עיין בו לראשונה. המסמך נשאר זמן רב על שולחן עבודתו - מבלי שזכה לתשומת לב מיוחדת.
אבל הפעילות סביב התוכנית לא חדלה לרגע. מיכאלס עסק בה באינטנסיביות, והצטרפו אליו חבריו מהוועד היהודי האנטיפשיסטי שהוקם במהלך המלחמה.
"צמרת הביון הסובייטית ראתה בהקמת רפובליקה יהודית בקרים חלק מיוזמת סטלין 'לדוג' הון יהודי בחו"ל, לצורכי ברית-המועצות", מסביר ההיסטוריון פרופ' שמעון רדליך מאוניברסיטת בן-גוריון.
הנושא נדון ביולי 1944, כשסטלין פגש את נשיא לשכת המסחר של ארצות-הברית ואת שגרירה במוסקבה. אז ניתנה הוראה לבדוק היבטים כספיים הכרוכים בתוכנית ובתשתיות הנדרשות.
מיכאלס, שהקדיש לנושא ימים ולילות, בדק את הרעיון ישירות גם מול יהודים אמריקנים וקיבל הבטחות תמיכה. דוח סודי של הביון הסובייטי מדבר על התבטאויות כמו "הזדמנות חד-פעמית שלא תחזור".
אבל כעבור חודשים אחדים הגיע סטלין למסקנה שמיכאלס הרחיק לכת מדי, והחליט לשים קץ לחזון. מיכאלס, כמו גם חבריו האמנים והסופרים היהודים, הוכנסו למעקב הדוק של המשטרה החשאית תחת פיקוחו של סולומון לוזובסקי: סוכן צמרת, בולשביק ותיק והיהודי רם-הדרג ביותר בקרבת מולוטוב.
סטלין, כך טוען סבג-מונטיפיורי בספרו, החליט שמיכאלס התמסר יותר מדי ל"תעמולה יהודית" במקום לעסוק בתעמולה הסובייטית שלמענה גויס. לפיכך שיגר את "עבדו הנרצע" קגנוביץ לשפוך מים קרים על רעיון קליפורניה היהודית.
"רק שחקנים ומשוררים יכולים לבוא עם תוכנית חסרת ערך מעשי כל כך", פטר אותם בזלזול. בעקבותיו מיהרו ליישר קו כל שאר אישי הצמרת הסובייטית.
"הם אמרו שבמקרה של מלחמה חדשה עלול חצי האי קרים להוות בסיס למתקפה על ברית-המועצות", מספר פרופ' רדליך. "הכניסו לראשם שאם תוקם רפובליקה יהודית, 'הציונות המשתוללת עכשיו בארצות-הברית', כפי שהתבטאו אז, 'תקבל אחיזה בתוככי מדינתנו'".
הצעד הבא של סטלין היה אכזרי יותר: בהמלצת עוזריו הקרובים הוכנה רשימה של כל היהודים במשרדי הממשלה ובמנגנון המפלגה. "לחשו באוזניו שה' מנגנון' נראה עכשיו כמו בית כנסת", טוען סבג-מונטיפיורי. "בהמשך שוחררו'כלבי הציד צמאי הדם' והחל מסע המעצרים הגדול".
פרופ' רדליך, שכתב מחקר מקיף בשם "מלחמה, שואה, סטליניזם", מסביר כי סטלין ניצל את העילית היהודית לצרכיו ורק כשנזקק לה, במיוחד במלחמה. "כשזו הסתיימה והיה ברור שהנאצים הובסו, שינה טעמו והאשימם בבגידה".
ואמנם, כמעט כל המעורבים בתוכנית "קליפורניה היהודית" שילמו בחייהם: מיכאלס נדרס בתאונת דרכים מבוימת. האחרים הוצאו להורג או נשלחו למחנות כפייה שמהם לא שבו. אבל תוך כדי המסע האנטישמי הגואה תמכה מוסקבה הרשמית - זמנית ומשיקולים הקשורים במלחמה הקרה - בהקמת מדינת ישראל.
אחר כך נולד "קשר הרופאים" - העלילה שרקחו עוזרי סטלין נגד תשעה רופאי צמרת וביניהם גם רופאו האישי של הרודן. האשמה: תכנון הרעלת הצמרת הסובייטית.
קשר הרופאים הבליט את שלב הטירוף והפרנויה שלתוכו שקע סטלין בערוב ימיו. התנהגותו נעשתה מוזרה, חולנית ובלתי נסבלת גם לקורביו. ב-1 במרס 1953 מצאו אותו שומריו מוטל ללא רוח חיים על הרצפה.
את הסוד השמור על מדינת היהודים שכמעט קמה בקרים ואת הסיבה שגרמה לו לשינוי דעתו מהקצה לקצה הוא לקח עימו אל הקבר.
נא להמתין לטעינת התגובות
