פיצוץ של יחידה
הצצה נדירה אל היחידה למשימות מיוחדות של חיל ההנדסה, שעל רבות מפעולותיה לא נשמע לעולם
לרגל התאריך העגול מתאפשרת הצצה נדירה לחלק מהפעילות של כמה מהפלגות שלה. החל במי שתפסו את מירב הכותרות באחרונה, אנשי סמו"ר המתמחים בלוחמה תת-קרקעית ובמנהרות, וכלה ביחידות המטפלות בטילי הקסאם, בחומרי הנפץ המגוונים, ברובוטים המיוחדים ובג'יפ ללא נהג שזכה לכינוי "פיקצ'ו".
סרן שרון אלמקייס ז"ל, סגן מפקד פלוגה בחטיבת גולני, נהרג בהר דב ב9- בינואר 2005 כאשר הוביל שיירה ממפקדת הגדוד הגזרתית אל המוצבים הקדמיים בהר. הוא נסע בכביש שנסלל במיוחד במדרון האחורי של ההר, עמוק יחסית בתוך שטח ישראל. מטען קלע רב עוצמה שהוטמן ממש מתחת לאפם של כוחות צה"ל, בכביש היציאה מהמפקדה, הופעל על רכב ההאמר שלו, ולא הותיר לו סיכוי.
בתחקיר שהחל בהמשך אותו יום, התברר כי אלמקייס נסע בראש השיירה ברכב שאינו מצויד באמצעי השיבוש האלקטרומגנטיים, המעניקים הגנה מפני המטענים, אבל הכוח בפיקודו תפקד היטב: כיוון שהפיצוץ אירע סמוך מאוד למוצב, חילצו החיילים את עצמם בנסיעה לאחור וברגל, חזרה אל תוך המפקדה. בכך, סביר להניח, הם מנעו את אחד הפיגועים החמורים ביותר שיזם חיזבאללה בהר דב מאז נסיגת צה"ל מלבנון.
העובדה שאנשי חיזבאללה עושים בשטחי הר דב כמעט כבשלהם, היא נתון מודיעיני בסיסי שמכיר כל חייל בעוצבת הגליל. המטען שהרג את אלמקייס העליב את מפקדי הגזרה בעיקר בגלל התעוזה של מטמיניו, אבל לא הפתיע אותם. ניסיון העבר הצביע על כך שהמטען לא היה היחיד, ולזירה נקראה פלגת סילוק הפצצות ספי"ר מיחידת יהל"ם, המתמחה בזירה הצפונית.
"הגענו לשטח זמן קצר לאחר הפגיעה בסרן אלמקייס, והתחלנו בעבודת המודיעין ההנדסית," משחזר רב-סרן רותם מפקד ספי"ר. "עבדנו בזירה עם צוותים מסיירת יעל ומפלגת הס"פ (סילוק פצצות,( וערכנו תצפיות וחקר במשך חמישה ימים. ביום השני נשמע פיצוץ נוסף באותו תא שטח. בכל אותו זמן אנחנו מבצעים תצפיות,חוקרים את הזירה,מעריכים היכן יש מטענים,ושולחים רובוטים.
"במהלך העבודה ירינו לאזור ריצופים (פצצות דלק אוויר שגורמות הדף רב,(שפוגעים במערכות ההפעלה, מורידים שיחים ומסייעים לחשוף מטענים. ביום החמישי הכנסנו דחפור די9- על ציר הרק"מ (דרך עפר מקבילה לכביש המיועדת לנגמ"שים ולטנקים,( וכשהוא ההתקרב לנקודה הופעל עליו מטען נוסף, שלישי במספר" (חלק מהדחפורים שמפעילה יהל"ם, כמו במקרה הזה, הם דחפורים לא מאוישים המכונים בצה"ל "רעם השחר," ומופעלים בשלט רחוק על ידי לוחמי
"באותו לילה," ממשיך רותם, "נשמע פיצוץ רביעי ואחרון, בתוך תא שטח של 200 על 200 מטר.בשלב הזה,על סמך מה שכבר ידענו על הזירה, החלטנו להיכנס ברגל. החלק האחרון של העבודה, מה לעשות, הוא לעבור ברגל בנקודות שולטות. בדיעבד, הניתוח שלנו הוא שמדובר בארבע זירות מטענים.המטען הראשון שפגע בהאמר של אלמקייס, היה אמור להביא ליציאת שיירת חילוץ מתוך המוצב, שהיתה צריכה לנוע בציר המקביל ולהיפגע מהמטען השלישי, זה שפגע בדי."9-
מבצע הסילוק הזה, שכמוהו נערכים עשרות בשנה בכל גזרות הלחימה של צה"ל, הוא הלב והבסיס של עבודת יהל"ם, "יחידת הנדסה למשימות מיוחדות" של חיל ההנדסה, החוגגת בעוד שלושה
שבועות עשר שנים להיווסדה. לכבוד האירוע איפשר לנו צה"ל הצצה נדירה לחלק מפעילות היחידה, אם כי חלקים אחרים, מעניינים לא פחות, לא ייחשפו כנראה בשנים הקרובות לעיני הציבור.
יהל"ם הוקמה בנובמבר 1995 או למעשה אוחדה משתי יחידות נפרדות בחיל ההנדסה: הראשונה היא סיירת יעל והשנייה היא היחס"פ (היחידה לסילוק פצצות.( יעל הוקמה ב1982- במהלך מלחמת לבנון, על בסיס אגד הצליחה של חיל ההנדסה, ועוסקת במודיעין ובסיור הנדסי, במיקוש ובהנחת מטענים, בסילוק שדות מוקשים ובמעבר מכשולי מים צרים – והכל מבלי שהאויב יידע שהם היו במקום.
הפעילות הגלויה של יעל כוללת בעיקר חבלה מדויקת במבנים ובמתקנים. אם בניין נופל בשטחים בגלל פיצוץ (ולא מדובר בתאונת עבודה של ארגוני הטרור,( כנראה ידה של יעל היתה במעל. בין השאר פוצצו לוחמי הסיירת את בנייני התאומים בצומת נצרים בתחילת האינתיפאדה, את בנייני א-זהארה בסמוך לנצרים באוקטובר ,2003 את בנייני "עמי ותמי" שנהרסו בעקבות הפיגוע במוצב אורחאן ביוני ,2004 ועוד בניינים לא מעטים בגדה המערבית.
כ150- בניינים ואלמנטים הנדסיים פוצצו על ידי לוחמי יעל במסגרת מבצע "רוח ים," הנסיגה מרצועת עזה. בין לבין עושה הסיירת פשיטות מיוחדות, ומדי פעם גם מבצעי מעצרים מיוחדים ומסוערבים למחצה.
היחס"פ החלה את דרכה בראשית ימי המדינה על בסיס סלקי פצצות יהודים ששירתו בצבא הבריטי, והפכה ליחידה בסוף שנות ה,70- לאחר שהכנסת והרמטכ"ל רפאל איתן ז"ל הכירו במקצוע סלק הפצצות כמקצוע ייחודי התנדבותי, כמו טייס וצוללן. כיום מפקד על היחידה סגן-אלוף יוסי רפאלוב.
הזרעים להקמת תחום שלישי נזרעו באוקטובר ,1994 במבצע החילוץ של סמל נחשון וקסמן ז"ל מהבית שבו הוחזק על ידי אנשי חמאס, בעיירה ביר נבאללה אשר מצפון לירושלים. לוחמי סיירת מטכ"ל פרצו לתוך הבית, והגיעו במהירות לחדר שבו הוחזק וקסמן. הם מלכדו את דלת הכניסה הכבדה העשויה ברזל, והפעילו את המטענים. הדלת לא נפרצה בפיצוץ, בין היתר משום שכמות חומר הנפץ לא התאימה לדלת ברזל. המחבלים שהבינו כי צה"ל תוקף אותם, רצחו את וקסמן הכפות. בקרב נהרג גם סרן ניר פורז, אחד ממפקדי החילוץ.
בעקבות תחקיר הפריצה הכושלת הוחלט בצה"ל למסד יכולת פריצה חמה מקצועית, שלא היתה קודם לכן, וכך הוקמה פלגה המתמחה בתחום. הרבה לא ניתן לספר עליה, למעט העובדה שהיא אחראית לתחום הפריצה החמה, ולאחרונה גם לפריצה קרה: פיצוץ דלתות והפעלת אמצעי פריצה מתוחכמים.
בעקבות ניתוח לקחי פיגועי 11 בספטמבר ולנוכח התגברות איום הטרור הגלובלי והלא-קונבנציונלי בעולם, זיהה צה"ל נישה נוספת של איום הנדסי על ישראל, וביחידה הוקם התחום הרביעי, הלא-קונבנציונלי שמטופל בפלגת "גבעול," ועליה לא ניתן לספר דבר.
התחום החמישי, שזכה ללא מעט פרסום באחרונה, הצטרף ליחידה לפני שנה: הפלגה ללחימה תת-קרקעית בסליקים ובמנהרות, שהוקמה על בסיס צוות המנהרות של אוגדת עזה ומכונה סמו"ר – ראשי תיבות של "סליקים ומנהרות" (וכמה מתאים, גם חיית מחילות.(
רמת הסיווג והמידור של תחומים שונים ביחידה מובנת, מאחר שכל כניסה ליעד עוין כרוכה גם באי-אלו סיכונים של מלכוד, מוקשים ומכשולים הנדסיים, זקוקים אנשי היחידות המיוחדות למומחי תוכן מסוגים שונים. מסלקי פצצות, סיירים הנדסיים, או פורצים למיניהם הם כנראה מקצוע נדרש בקני האויב.
למעשה, היות היחידה גלויה ומוכרת מצד אחד וחשאית מן הצד האחר, מביאה לתופעות מוזרות מעט: לדוגמה, כשביקר ביחידה הרמטכ"ל הקודם משה יעלון, ביקשו המארחים להציג סרטון וידאו ובו מוצגות יכולותיה. יעלון אמר שהוא מכיר את היכולות ומעדיף שהסרט לא יוצג, לאכזבתם הרבה של המהנדסים ואנשי הפמליה שלו.
במקרים אחרים מוטל ביחידה מידור כה גבוה, עד כי אפילו מפקד היחידה וסגנו מכירים רק חלק מן המבצעים שמתנהלים בכל זמן נתון, וכמוהם גם מפקדי הפלגות השונות.
בקרב בני הנוער המפתחים פנטזיות על שירות ביחידות מיוחדות, יהל"ם היא אחד ממושאי הפנטזיה. היא עומדת בקו השני של היחידות המיוחדות לצדן של דובדבן, אגוז ומגלן – לפני יחידות הסיור החטיבתיות ואחרי סיירת מטכ"ל, 669 ושלדג.
"אני לא אוהב כשמכנים את יהל"ם יחידה מיוחדת," אומר קצין הנדסה קרבית ראשי בצה"ל תת-אלוף שמעון דניאל, ששימש באמצע שנות ה80- כמפקד סיירת יעל, והיה אחד מבעלי הרעיון להקמת יהל"ם.
"זו יחידה שהיא בראש ובראשונה יחידה מקצועית. אנחנו לא דומים ליחידות החי"ר המיוחדות, שיודעות לעשות במקצועיות רבה יותר משימות של יחידת חי"ר, אלא לוחמים מקצועיים שעוסקים בתחום ייחודי. המרכז של היחידה הוא המחקר וחקר התחמושת. אנחנו נערכים ולומדים כל העת לקראת הלא-נודע. למצב שבו נגיע לנפל שאנחנו לא מכירים, ובכל זאת הרמה המקצועית תהיה גבוהה מספיק, כדי שנוכל לטפל בו."
להסבר של תת-אלוף דניאל אפשר להוסיף סיפורים מתקופות ומזירות שונות: למשל הסקאדים הראשונים שנחתו בינואר 1991 באזור א' המיתולוגי, נחשדו תחילה כבעלי ראש קרבי כימי. סלקי תחמושות האוויר התקרבו אליהם וטיפלו בהם בידיהם, תוך מה שהבינו כסיכון אישי עצום. חלקי הסקאדים, ובהם כאלה שנחתו ברחוב אלנבי או באזור הכור בדימונה, מונחים עד היום בחצר היחידה ומוצגים למבקרים.
בניגוד לציפיות המוקדמות, מי שעומד בראש אותו "מכון לאומי לחקר תחמושות" שמפעילה היחידה, הוא לא ד"ר מכסיף לכימייה, אלא דווקא סרן חובש כיפה בן 26 העונה לשם חגי. המכון שמשרת את כלל קהילת הביטחון והמודיעין הישראלית, עוסק בחקר של כל מה שמתפוצץ: תחמושת מקומית וזרה, תקנית ומאולתרת. החל ברימון יד מתוצרת סין שנפל בידי כוחות צה"ל באחת המלחמות, עבור בראש קרבי של סקאד או בכל סוגי התחמושת שנפלו בידי צה"ל בתפיסת אוניית הנשק קארין ,A וכלה בחגורת נפץ שנמצאה במעבדה בשכם.
"אנחנו יודעים לקחת פריט תחמושת, לפרק אותו ולחקור מה יש בתוכו," מספר חגי. "החקר יכול להתחיל בצילום רנטגן של התחמושת, כדי להבין איך היא בנויה, ובפירוק שלה בתנאים מבוקרים. אם מדובר בסיכון גבוה, אנחנו חוקרים את התחמושת באמצעות רובוט או בפיצוץ מבוקר בשטח הניסוי."
הדוגמה המסוכנת ביותר שחגי מזכיר היא רקטת הקסאם הידועה לשמצה. לשכנינו הפלשתינים, יודע חגי לומר, רקטות קסאם שמיוצרות ומופעלות על ידי אנשים מטורפים. "מספיק שתהפוך קסאם בידיים, והוא עלול להתפוצץ. מדובר בתחמושת בסיכון גבוה מאוד," הוא אומר, כשהוא מכוון לאירוע שבו התפוצצו רקטות קסאם במצעד של חמאס בג'בליה.
"בכל אירוע שבו נתקלים הלוחמים שלנו בתחמושת, גם אנחנו מעורבים. אנחנו מגיעים וחוקרים את המטען או את התחמושת, כדי לסייע לאנשי הס"פ לטפל בה. לב התורה של היחידה הוא כתיבת דוח, ופיתוח תרגולת לטיפול ולפירוק כל סוגי התחמושת שנתקלנו בהם אי פעם."
האסוציאציה הראשונה של אנשי פירוק הפצצות והחבלנים, הלקוחה כמעט תמיד מסרטי ג'יימס בונד ומוצרים הוליוודיים שונים, רחוקה, לדברי חגי, מהאמת מרחק מזרח ממערב. "הדמות של מפרקי המטענים מהסרטים, העומדים מול שעון מתקתק ומתלבטים אם לחתוך את הכבל האדום או הכחול,היא לא אנחנו,"הוא אומר" .אנחנו חוקרים כל תחמושת כדי שאם ניתקל בה בשדה הקרב, נדע מה לעשות. אם יש סיכון, נדע לעבוד לאט, לגשת עם רובוט, לא להסתכן סתם."
מי שאמון על תחום הרובוטים ביחידה, ונחשב לחלוץ בתחום הרובוטיקה בכל צבא היבשה, הוא סגן מורן (23) מפקד מחלקת הרובוטיקה. הוא אחראי למספר קטן יחסית של לוחמים, ולמגוון עצום יחסית של 18 סוגי רובוטים. הקטן ביותר הוא רובוט במשקל של קילוגרמים בודדים, המסוגל לנוע בתוך מנהרות, בסליקים ובצינורות ביוב. הגדול ביותר שוקל 62 טונות, ומבוסס על דחפור די9- לא מאויש הנע בשלט רחוק, בדומה למכונית צעצוע.
באמצע יש רובוטים שונים ומשונים: ג'יפ האמר שנוסע ללא נהג ומכונה "פיקצ'ו," רובוטי חבלנים מסוגים שונים, ובהם גם רובוטים שיודעים לטפס במדרגות, ורובוט אחד שהותקנו בו רמקולים, מיקרופונים ומצלמות וידאו, שיודע לחדור לתוך בית, לדבר עם המבוקש, לשמוע אותו, ואפילו לירות בו אם אין ברירה – הכל בשלט רחוק. הרובוט הזה יכול להחליף בחלק גדול מן המקרים את "נוהל שכן" שנפסל על ידי בג"ץ.
"אנחנו מתמחים ברובוטים כבר כמה שנים, והפכנו לגוף המומחה בתחום בכל צבא היבשה," אומר מורן. "הרעיון כמובן הוא להחדיר כמה שיותר רובוטים לכלל יחידות היבשה, וכך לסכן כמה שפחות לוחמים. יש אתגר מקצועי בהפעלת די9- מרחוק ובעיקר בהכשרת המפעילים. אתה לוקח מפעיל צמ"ה, שכל היום דוחף ומושך ידיות ענקיות, וצריך ללמד אותו לעבוד מבחוץ בידיות קטנטנות, באצבעות. אבל הם לומדים, והרובוטים האלה עובדים."
אחד האתגרים הנוכחיים שבהם עוסקת מחלקת הרובוטים הוא החלפת הגב האנושי, הנושא עשרות קילוגרמים של חומרי נפץ ופק"לים שונים ומשונים למרחק עשרות קילומטרים, במריצה שתסחוב את חומרי הנפץ במקום הלוחמים. "היא צריכה לשאת את המשקלים שלוחם נושא ואף יותר," מסביר רפאלוב.
מועד השקתו של רובוט המריצה טרם נקבע, אבל אפשר לדמיין לפחות שני מקרים שבהם היה יכול למנוע אסונות: המקרה האחד הוא פיצוץ נגמ"ש צה"ל בשכונת זייתון בעזה במאי ,2004 שבו נהרגו שישה לוחמי פלוגת החבלה של חטיבת גבעתי, והשני הוא פיצוץ הנגמ"ש השני יום וחצי לאחר מכן, בציר פילדלפי, שבו נהרגו שלושה אנשי צוות המנהרות ושני לוחמים נוספים שהיו עמם בנגמ"ש, כשהסיעו בנגמ"ש לא פחות מטונה חומר נפץ למיטוט מנהרות.
האירוע הראשון, המכונן, היה זה שהפך את צוות המנהרות של אוגדת עזה לפלוגת סמו"ר של יהל"ם. באותו יום נהרגו מפקד הצוות הראשון סרן אביב חקאני והלוחמים סמל זאור סמילייב וסמל ליאור וישינסקי ז"ל. בחיל ההנדסה כבר עמלו אז על התוכנית להעביר את הצוות ליחידה המקצועית הגדולה.
כמה חודשים לאחר האירוע, באוקטובר ,2004 נהרג רס"מ משה אלמליח ז"ל בפתח מנהרה שאיתר. התחקיר הצביע כי חופרי המנהרות למדו את דפוס הפעולה של צה"ל, וטמנו מלכודת לצוות המנהרות. עד היום, כשבפלוגת סמו"ר מתעקשים על חשאיות בתרגולת מסוימת, מזכירים את אלמליח.
באותה תקופה כבר היה צוות המנהרות בעיצומו של מעבר ליהל"ם. הידע הרב שצבר חקאני ולאחר מכן גם חברו ומחליפו סרן משה טרנטו, שנהרג חמישה שבועות אחריו, והידע הרב עוד יותר שהיה חסר להם, הביא את ראשי חיל ההנדסה לחבר את תחום המנהרות ליחידת הדגל של החיל. טרנטו נקבר תחת מפולת עפר בבור שחפר עם חייליו מעל פתח של מנהרה. עד שאלה הצליחו לחפור סביבו ולהוציא אותו, כבר היה ללא רוח חיים.
ועדת החקירה קבעה בין השאר שהחפירה היתה לא מקצועית מספיק: זווית החפירה לא התאימה לחול הרטוב, וטרנטו לא היה קשור לרצועות אבטחה שבאמצעותן היה ניתן להרים אותו בהתרחש המפולת. תנאי השטח לא איפשרו את אבטחתו של הקצין לכף של טרקטור, כפי שנהגו לעתים לוחמי היחידה, אבל סביר להניח שציוד איכותי מספיק ותורת לחימה ממוסדת היו מונעים את התאונה.
תחקירי מותם של שני מפקדי הצוות והפעולות שנקט צה"ל בעקבות האירועים, מצדיקים למרבה הצער את המעבר של צוות המנהרות ליהל"ם – בחודשים האחרונים לפני נסיגת צה"ל מהרצועה השתמשו צוותי המנהרות בנגמ"ש פומה בעל מיגון כבד, שחומרי נפץ נשפכו ממנו במשפך מיוחד,ובלא צורך לפתוח את כבש הנגמ"ש ולסכן את הלוחמים. גם הקרוניות המיוחדות להובלת חומרי נפץ נכנסו לשימוש. פתרונות נוספים נמצאים כעת בבדיקה ביחידה.
סגנו של טרנטו, סגן ולדיסלב, היה באותה תקופה סוערת באוקראינה בביקור אצל ההורים. היום ולדי בן ה24- הוא קצין האמל"ח של הפלוגה. אפשר אולי לומר אפילו שהוא המומחה מספר אחת בעולם לתרגולות ולאמצעים ללחימה בתווך התת-קרקעי. "הגעתי לצוות המנהרות עם טרנטו, שבוע אחרי אסון הנגמ"שים," מספר ולדי. "לפני כן הייתי מ"מ צמ"ה, מ"מ ברובאית ומפקד מחלקת הסיור של גדוד ."603
"החזרה לארץ היתה קשה מאוד," משחזר ולדי. "שליש מהכוח שאיתו אתה חי נהרג, כולל המפקד, ואנחנו צריכים להמשיך לעבוד." אבל המציאות לא נתנה לוולדי זמן לגעגועים ולייסורים. המנהרות המשיכו להיחפר ולפעמים גם להכות. ב12- בדצמבר התפוצצה מנהרת תופת תחת מוצב JVT הסמוך למעבר רפיח, והפעם שילמו בחייהם חמישה לוחמים.
בין לבין גילה צוות המנהרות, שעכשיו כבר כונה סמו"ר, עשרות מנהרות בגדלים ובעומקים שונים, בעיקר תחת ציר פילדלפי, אבל גם באזור מעבר קרני ואפילו מתחת לחומת הבטון שהגנה על אזור התעשייה נווה-דקלים.
"חפירת מנהרות היא כמעט מדע מדויק, ואתה מבחין אצל הפלשתינים בשיטתיות בבנייה," מסביר ולדי. "מנגד, אנחנו מפתחים יכולת מקצועית ומדויקת. אתה נכנס למנהרה, ומזהה מיד מי חפר אותה. אתה חייב להפוך למומחה, כי אותו כבל שאתה נתקל בו במנהרה יכול להיות כבל של מנורה, או כבל שממלכד אותה ומוביל למטען. הלוואי שלאביב ולטרנטו היו אז היכולות והתרגולות שיש לנו היום."
סרן בן, ,25 עמד להשתחרר מצה"ל לאחר שסיים תפקיד מפקד צוות בבה"ד .1 "לפני שמונה חודשים כבר הייתי בדרך להשתחרר, אבל ברגע האחרון שכנעו אותי להגיע לראיון אצל יוסי, מפקד היחידה," הוא מספר. "הכרתי את הפלוגה באופן כללי, כי במהלך השירות הייתי הרבה ברצועת עזה, אבל כששמעתי בדיוק מה עושים בפלוגה ומה מתכננים לעשות בה, העניין משך אותי והחלטתי להישאר."
ולא היתה לך בעיה אישית להיכנס לנעליהם של שני מפקדים שנהרגו בזה אחר זה, בפרק זמן כה קצר?
"הכרתי את אביב, ואפילו נכחתי בגזרה בזמן אירועי הנגמ"שים. משך אותי להקים משהו ממוסד, שכבר יש לנו היום ולא היה אז. את עניין המוות אני מכיר עוד הרבה קודם. הייתי מפקד מחלקה כשהמפקד המקביל אליי נהרג עם עוד חמישה חיילים במחסום עין-עריק. אני מקבל את זה כמו שמקבל את זה קצין בצבא. אבל אמא שלי נכנסה מאז לסרטים עד היום, אבל אני לא מאלה שמסתירים מההורים.
"כשנכנסתי לתפקיד ארבעה חודשים אחרי מותו של טרנטו, היתה הטראומה של צוות המנהרות חזקה כל כך עד שאפילו לא היו בדיחות שחורות, וחיל ההנדסה ידוע בבדיחות השחורות שלו. המקום שנכנסתי אליו היה פצוע וחבול, אבל נוצר מצב של שינוי: זה התחיל כמדור מנהרות של קצין וכמה חיילים, המשיך כצוות מנהרות של 12 לוחמים, ופתאום יש מ"פ וקצין אמל"ח."
כניסתו של בן סימלה את מיסודו הסופי של תחום המנהרות בצה"ל. ביום פגישתנו הוא הסתובב ביחידה במדי א,' לאחר שחזר מהקריה מדיון שעסק באמצעי הלחימה החדשים של הפלוגה, בהשתתפותם של התעשיות הביטחוניות וקציני זרוע היבשה. סדר הכוחות של הפלוגה עומד היום על כ50- איש, ואיכות הלוחמים שמגיעים מהשמנת של חיל ההנדסה, מבטיחה את המשך ההתפתחות.
"הדברים שמשקיעים בנו היום," אומר בן, "אבי וטרנטו יכלו רק לחלום עליהם. משקיעים בפלוגה מיליוני שקלים באמצעים. אבל גם היום, במהלך בניית הפלוגה הממוסדת, אנחנו מחפשים את אותן תכונות וכשירויות בסיסיות, כמו התמצאות במרחב סגור, אומץ לב שדרוש כדי להתקדם לבד במקום חשוך ומסוכן, חוש טכני מפותח."
לחימת מנהרות וחללים תת-קרקעיים מוכרת לצבאות כבר אלפי שנים. לכן נשאלת השאלה, מדוע עד כה לא פיתח אף צבא יכולת אמיתית ללחימה במנהרות, כפי שעשה לאחרונה צה"ל? "צה"ל היה כנראה הראשון שהבין שהתווך התת-קרקעי הוא תווך נפרד, כמו האוויר והים," מסביר רפאלוב. דניאל מעריך ש"איום המנהרות נתפס במהלך השנים כמטרד אך לא כאיום אמיתי. אני יכול להתחייב שאיום המנהרות עומד להימשך, וכמוהו גם ההתקדמות שלנו." ולדי ובן מתארים את זה טוב יותר: "כל עוד יהיו בארץ הזאת גדרות, הפלשתינים יחדרו מתחת, ואנחנו צריכים להיות שם ולהמתין להם."
בחודשים האחרונים עוברת יהל"ם שורה של שינויים מבניים, שיהפכו אותה ליחידה מיוחדת גדולה ורבת מקצועות, דומה בגודלה לשייטת .13 פלוגת הס"פ השנייה השלימה את הקמתה לאחרונה, והפלוגה הראשונה נפרסה סביב רצועת עזה והחליפה את יחידת החבלנים של מג"ב, שהתפרקה עם הנסיגה. במקביל, מצטרפים ליהל"ם גם כל אנשי סילוק הפצצות של חיל האוויר.
הקמתה של פלוגת סמו"ר הופכת את יהל"ם ליחידה עם חמש פלגות מבצעיות, נוסף על הפלגה הטכנית, פלגת התכנון והפיתוח, פלגת ההכשרות (שמכשירה את לוחמי היחידה) ופלגת האימונים (שמאמנת את לוחמי המילואים.( היחידה שהכפילה את עצמה בשנה האחרונה, עתידה להפוך בקרוב לגוף עצום שבראשו אלוף-משנה.
גם הכשרת חיילי היחידה עברה שינוי. כיום מצטרפים כל לוחמי יהל"ם להכשרה משותפת הנמשכת שנה וכוללת טירונות, שלב בסיסי ושלב פיקודי, ולאחריה, בתום השלב האחיד, עוברים הלוחמים לשלב השני במגמות השונות, הנמשך ארבעה חודשים עד חצי שנה. בסוף ההכשרה מקבלים הלוחמים של יהל"ם סיכה אחת, חדשה, המחליפה את הסיכות ההיסטוריות של יעל וס"פ.
המציאות, יש להודות, מצדיקה את הגידול בפעילות היחידה. "אם פעם היה מחבל ממתין לכוחות ומסתער עליהם," מסביר רפאלוב, "היום כל איום כמעט עוסק במטענים, במלכודים, במחבל שמסתתר, בסליק ממולכד." הוא אולי לא אומר זאת באופן גלוי, אבל רפאלוב מכוון גם אל אירועים חמורים במיוחד, כמו הטבח בבית הספר בבסלאן או ההשתלטות על התיאטרון במוסקבה. מישהו הרי צריך לטפל באיום לפוצץ בית ספר, ובו בני ערובה או במעטפות אנטרקס.
נא להמתין לטעינת התגובות
