פרו ורבו, אבל קודם תדעו
הילדים שלנו נקרעים בין הרחוב המפתה, הפרוץ והוולגרי לבין קנאות דתית שעורמת סייגים על גבי איסורים. במציאות כזו, רבקה יפה חושבת שחייבים לדבר עם הילדים על הכל. כולל הכל
"אצל בני זה יהיה אחרת", הבטחתי לעצמי. אז מה אם זה מביך וקשה לי? "קושי מעולם לא היה שיקול אצל אמהות", אמרה חברתי, ונטלה את בנה לטיול על החוף, לשיחה על סודות הבריאה.
ילד עם כיפה צבעונית גדולה מיידה צדפים במים. אמו מתבוננת בצדודית הילדותית והתמימה ויודעת - הכי קל לא לדבר על הנושא, לעשות בדיוק מה שאמא שלה עשתה, ומה שאמא שלה לפניה עשתה. כלום.
אלא שהפריצות נפוצה היום ברחוב, ומקורות המידע זמינים ומפתים. משחקי מחשב בהם אנשים כחפצים, סרטים ופרסומות בהן אשה ככלי ריק להנאת הגבר, תרבות המונית של מין מכני מנוכר, תמונה מעוותת של זוגיות וחיי תועבה, ומנגד קנאות דתית שעורמת סייגים על גבי איסורים, ועלולה להצמיח חוסר רגישות, רגשי אשם ושוביניזם. אין לה ברירה, עדיף שיתוודע בדרך טהורה ונכונה.
- אתה יודע איך נולדים ילדים?
- כן. כבר הסברת לי פעם על הביצית והזרע שהולך לטייל.
- אבל אתה יודע איך הזרע מגיע לביצית?
הוא מסתכל עליה רגע, מופתע. האצבעות העדינות שלו ממוללות את חוטי הציצית וכורכות אותן סביב האגודל. היא אומרת לו, כשתתחתן, והוא אומר שבחיים לא יתחתן, שהוא בכלל שונא בנות. היא אומרת לו, בנות זה גם מיכל ומוריה וסבתא ואני, והוא משתתק.
- יום אחד תאהב אשה. וכשתאהב, תרצה לגעת ולחבק, לא רק להסתכל מרחוק. היום קשה לך להאמין, אבל ה' נתן בלבנו את האהבה ואת היצר.
השמיים והים עדים, שהאמא הזו הסבירה באומץ מה משמעות לשכב שבתורה, ושלא, זה לא להתחתן
פתאום הוא שאל בטבעיות, מה זה הומו, והיא נוכחה שהשיחה הזו קשה לה, לא לו. בלעה את רוקה והסבירה על הומוסקסואליות ועל מה מותר ומה אסור בתורה.
אסור. המילה הקטנה שעושה את האשמה הגדולה. פעם אמר לה ר"מ בישיבה, שהנזק הכי גדול אינה הוצאת זרע לבטלה, אלא החרדות ורגשי האשמה הנוראים שבנים דתיים מפנימים ביחס למין. לעולם צרובה בהם ההכרה שהנאה גופנית כרוכה באשמה ובאיסור.
ברגע זה הודתה בלבה לרב החכם ההוא שהעז ואמר לה את הדברים. קיוותה שבבוא היום יֵדע בנה אהבה ללא צלליות של אש הגהינום מרחפות מעל ראשו. ואם חלילה ייכשל באיסור, יחזור בו מתוך אהבת ה' ולא מפני יראתו.
תחושת הודיה כלפי בורא עולם עלתה בה: "תודה על שפתי שפתחת, ועל המלים ששמת בפי, ועל האומץ לחנך את בני, שגופו בריא ונפשו בריאה וכף ידו מחובקת בכף ידי". שמחה שהעזה, שמחה שבנה שמע את הדברים דווקא מפיה, כי הרי מי מלבדה יסביר לו כאם וכאשה על רגישות ואהבה שמקדימים את המין, ועל הצניעות שיפה לו. שמחה גם, ששמע את הדברים עכשיו, בעודו ילד, כי כשיגדל, אולי לא יקשיב, ואולי לא תעז, ואולי ילעג לדבריה. כשיגדל, אולי כבר יהיה מאוחר.
מולם פסע זוג אוהבים, מתבונן בהם. מה הם ראו? על מה הם חשבו שאמא ובנה מדברים? השיבה להם מבט, ולחשה בלבה: "התאמינו, עליכם דיברנו היום".
נא להמתין לטעינת התגובות
