כך נזכור אותו
בן כספית על פרשנותו של ראש הממשלה למורשת רבין שאינה כוללת את אוסלו
בכך צירף אתמול ראש הממשלה המכהן את קולו לשלל המתלהמים התובעים חזקה על מורשתו של ראש הממשלה הנרצח. בלי בושה, בלי משוא פנים. שרון יכול היה אתמול לעשות משהו אחר. הוא יכול היה, באומץ, לשחזר את הלילה ההוא על המרפסת, בככר ציון. הלילה בו נישאו תמונותיו של רבין הקלגס, במדי אס.אס, בידי ההמון שבכיכר. שרון היה על המרפסת.
אתמול היה אורח הכבוד בטקס לחנוכת מרכז יצחק רבין לחקר ישראל. שרון כבר עשה כמה דברים אמיצים בחייו, והוא יכול היה לקנות את עולמו אתמול ולדבר על שנאת החינם ועל התלהמות הנקם ועל העיוורון. אבל אתמול הוא העדיף להיות רובי ריבלין.
ואילו ריבלין, שמקפיד מדי שנה לתבוע את עלבונם של מתנגדי אוסלו בכל יום זכרון, בכל נאום, ריבלין עצמו מה עשה אתמול? הוא העדיף לעזוב בזעף את האירוע, עוד בטרם החל, מפאת כבודו. ריבלין הושם בשולחן שאינו שולחן הכבוד, יחד עם כמה נכבדים אמריקנים, אבל לריבלין יש כבוד, מלוא כל הארץ כבודו, ולכן עזב. יכול היה למחול מעט, יכול היה לכבד בכך את רבין האיש, זה שכולם מספרים עכשיו שאהבו כל-כך.
ערב מפרך עבר על מארגני האירוע אתמול. כמה השקעה, כמה זיעה, איזה מתח, אלה קשיים. לך תחנוך מרכז על שם רבין בלב תל-אביב כשמשטרת ישראל כולה ניצבת מולך.
המשטרה, בהתנהלות שערורייתית, הפכה אתמול את כל גוש דן לפקק תנועה אדיר, חובק עולם. עשרות אלפי ישראלים התחננו במחסומים המטורפים שהפכו את כל רמת אביב למתחם סטרילי, ואין מושיע. "מישהו צריך לכתוב על החלמאות הזו", התחנן ש', שוטר שהוצב על גשר ההלכה ומנע, בשרירותיות, ממכוניות לרדת למטה אל האיילון בלי סיבה. "תעשו טובה, תכתבו".
והיה אהוד ברק, שהודיע שלא יגיע, וחזר והודיע שלא יגיע, ושוב אמר שלא יבוא
והיתה המנטליות הישראלית, שהפכה את האירוע כולו לקוקטייל התחככות מבורדק אך חינני. כי למה צריך לשבת בשקט כשרמי קליינשטיין שר אם אפשר להסתובב ולעשות רעש? והיה שרון, שוב שרון, שהודיע שנאלץ לעזוב בתום נאומו. והקייטרינג, שלקח לו עידן להגיש את המנה העיקרית.
ועדיין, אחרי כל זה, היה אתמול ניצחון אישי גדול. דליה רבין, שעמסה את הפרוייקט הענק הזה על גבה, היא שזיהתה את אל"מ יוסי לחמני בלשכת שר הבטחון וידעה שרק האיש הזה יוכל להקים את מרכז רבין ולהפוך את החלום למציאות. שניהם, יחד עם הקסם האדיר של הזוג קלינטון, האמונה האינסופית והתמיכה הפיננסית מקהל עשירי ישראל, הרימו אתמול בתל-אביב מוסד מרהיב.
על גגו, מוארת באור לבן בוהק, תצורת ענק של יונת שלום פורסת כנף. היונה הזו, אריאל שרון, מסמלת את איך שרבין "היה באמת". כי רבין בחר בדרך אוסלו, והלך בדרך אוסלו, ולמרות שיכול להיות שזו היתה שגיאה לא פשוטה ללכת בדרך אוסלו, זו היתה הדרך שלו ואף אחד, גם לא ראש הממשלה הנוכחי, לא יוכל לשנות את המציאות הזו.
כך רבין היה באמת. כך, כמו הטקס של אתמול: קצת מבורדק בקצוות, לא רהוט, לא מושלם, מועד פה ושם, מגמגם כאן ופה, מסמיק ומתנצל, אבל תמיד אומר את האמת ומחפש את הטוב. כך היה, כך נזכור אותו.
