תוכנית מופז: גלגל ההצלה של נתניהו?
כשהוא מתעלם מלבני, מציע שאול מופז לנתניהו לאמץ את תוכניתו המדינית. וגם: על מצבה של העבודה, המפלגה המתאיידת של אהוד ברק
שאול מופז. הבנה עם לבני צילום ארכיון: פלאש 90
מופז אומר בעצם לנתניהו שאם יאמץ את המתווה המדיני שלו, קדימה בפנים. הוא לא מבקש אישור מוקדם מציפי לבני. הוא אומר את זה על דעתו.
השאלה היא מנין שואב מופז את הביטחון העצמי הזה. בפעם האחרונה שהוא הפגין כזה ביטחון עצמי, זה נגמר בבכי. לבני שמרה על שליטה בקדימה והוא הפך לטרחן שוליים בודד.
שאלתי אותו מה יקרה אם ציפי לבני, מנהיגת קדימה, תגיד לא. "אני לא מאמין שזה מה שהיא תגיד", אמר מופז, "אבל במקרה כזה נביא את זה למוסדות קדימה. אני מאמין שיהיה שם רוב". חוץ מזה, הוא לא בטוח שלבני והוא כל כך מרוחקים אחד מהשני. "בשיחה האחרונה שלנו הייתה בינינו הבנה", הוא אומר, "גם היא אמרה שאנחנו חושבים מאד דומה.
"היא מדברת על אנאפוליס. לחזור לשם, לדעתי, זה לא מעשי, אבל בסופו של דבר היא יודעת שההסדר שלה הוא הסדר מדף. לא הסדר שאפשר ליישם עכשיו בשטח. וזה בדיוק מה שאני אומר. אני מדבר על הסדר בשתי פעימות. פעימה אחת עכשיו, שבסופה ישלטו הפלסטינים ב-60% אחוז מהשטח של הגדה, עליו תוקם המדינה. יהיו סידורי ביטחון קפדניים. תהיה להם סופסוף מדינה ריבונית, עם רציפות מג'נין עד חברון. לנו יהיה מעמד אחר לגמרי בעולם. כל השאר יידחה לשלב הבא. מה רע בזה?".
"התוכנית ההזויה של ליברמן? אפילו בימין יודעים שאין לזה סיכוי"
בנימין נתניהו, למשל, חושב שאין שום דבר רע בזה. ביבי היה מאוד רוצה שזה יקרה, אבל הוא יודע שזה לא יקרה. אין דבר שנתניהו רוצה יותר עכשיו מהסדר ביניים. בשיחות פרטיות אומר נתניהו: "אם אני אציג הסדר ביניים, הפלסטינים והעולם הערבי ידחו אותו מיד. אני החשוד המיידי שלהם. הסדר כזה צריכים להציג האמריקאים".
נתניהו חולם ונכסף להסדר אמריקאי כפוי. לא הסדר קבע סופי, שיכלול שרטוט סופי של גבולות, ירושלים ופליטים. בזה הוא לא יעמוד. הוא חולם על משהו זמני, בינתיים. בסגנון של מופז (וגם של שמעון פרס ואהוד ברק). שיאפשר ללכת עם ולהרגיש בלי. או להפך. העיקר שלא יהיה צורך בטלטלה מיותרת, בהחלטות קשות, במהומות.
בלי הצעה כזו, יודע נתניהו, הוא נידון לכליה. אם ישבור ימינה, יאבד את מפלגת העבודה, את הלגיטימציה הבינלאומית
ואת השלטון. אם ישבור שמאלה, יאבד את הימין, את בסיס הכח, ואת השלטון. הוא לא רוצה לשבור לשום מקום, כי הוא יודע שמיד אחר כך ישבור את הראש.
וכאן אנחנו חוזרים למופז. את הסיבוב הקודם ניהל הרמטכ"ל לשעבר במגושמות. הוא הלך על הראש של לבני בכל הכח, וכשהאבק שקע הוא גילה שכמעט איבד את ראשו שלו. לבני הצליחה לשמור על אחדות קדימה ועל המושכות, מופז הפך לילד הרע ואפילו התקשורת איבדה בו עניין.
עכשיו הוא בא בטוב. כאילו. "התוכנית שלי היא החלופה היחידה", הוא אומר. "תאמין לי, בדקתי את כל החלופות האחרות. אין משהו יותר טוב. לחזור לאנאפוליס? לתוכנית ההזויה של ליברמן? תאמין לי שגם בימין יודעים שאין לזה סיכוי. מה שנכון זה ללכת להסדר ביניים שייתן לכל הצדדים תשומות משמעותיות בלי ויתורים דרמטיים".
ייאמר לזכותה של לבני: התנהגותה אינה התנהגות פוליטית
אמרתי לו שהפלסטינים לא מוכנים לשמוע על עוד הסדר ביניים. אבו-מאזן רוצה מפה. צייר לי מפה, הוא אומר לביבי, ויש לו גיבוי מכל העולם. "הם לא מוכנים לשמוע על כלום, כל תוכנית שישראל מציגה נפסלת על ידם, זה לא חדש", אומר מופז. "אבל אנחנו צריכים להחליט מה טוב לנו ולבצע. גם אם הם ידחו את התוכנית, עדיין נהיה בתנופה, ביוזמה, נשקם את מעמדנו הבינלאומי ונזכה לתמיכה כמעט מקיר לקיר".
ציפי לבני. הראשונה בעידן המודרני שוויתרה על שררה צילום ארכיון: איציק אדרי, דוברות קדימה
עד עכשיו, התנהגותה של לבני היא לא התנהגות פוליטית. זה ייאמר לזכותה. ככל הזכור לי, היא הראשונה בעידן המודרני שוויתרה על שררה, העדיפה להישאר באופוזיציה ולהתייבש במדבר הפוליטי למרות כל הפיתויים.
עם ישראל זקוק גם לאופוזיציה, לאלטרנטיבה שלטונית, שתציג בפניו דרך אחרת. לבני החליטה לקחת אוויר ולהיות אלטרנטיבה. היה לה הסכם רוטציה סגור בכיס (שלוש שנים נתניהו, שנה וחצי היא), הייתה לה אפשרות לשבת על סיר הבשר, לחבר את עדר הפיות הרעבים בקדימה שנושפים בעורפה לפטמות השפע, ולעשות חיים משוגעים.
אבל היא סירבה. גם בחודשיים האחרונים, כשהעדיפה לא לחרוש על גבו של נתניהו ונתנה לו שקט יחסי במהלך הרגעים הקשים של המשא ומתן ושל הדרמה סביב ההקפאה, היא עשתה את זה כי האמינה שזה מה שצריך לעשות. זאת לא הייתה החלטה פוליטית.
נתניהו ממשיך להתחפר בבורות שחפר לעצמו
יש אנשים שחושבים שלבני משדרת חולשה. לדעתה, היא משדרת עוצמה. יש לדעה הזו שלה תימוכין במציאות. למרות כל האמור לעיל, מעמדה בסקרים נשמר, המגמות לטובתה, יותר ויותר גורמים במערכת הפוליטית מבינים שטובים הסיכויים לבחירות בשנה הבאה, ונתניהו ממשיך להתחפר בבורות שחפר לעצמו.
בנימין נתניהו. שעון החול אוזן צילום ארכיון: רויטרס
אז, המצב היה אופטימלי. היינו בתחילת הקדנציה. כל החיים הפוליטיים של הכנסת הנוכחית עוד היו לפניה. היום, ביבי קרוב לסוף הקדנציה יותר מאשר לתחילתה. המדרון החלקלק לפניו, כל ח"כ יודע שגם אם יקבל נזיד עדשים כזה או אחר מדובר בזמן קצוב. שעון החול אוזל.
המפה הפוליטית בבחירות הבאות תשתנה. כבר עכשיו כמעט ברור שאריה דרעי ירוץ בראש רשימה חברתית שיהיו בה גם דתיים וגם חילונים. "השמאל הלאומי" עושה קולות רציניים. רעיון עם פוטנציאל גורף שעל רקע גסיסתה הפתטית של מפלגת העבודה יוכל לעשות לעצמו לא מעט מנדטים.
אם תהיה מפלגה משמעותית משמאלה, שתדחק אותה למרכז, ואם דרעי יצליח לגרד מהימין כמה מנדטים, הכל בפעם הבאה פתוח לגמרי. כל האמור לעיל יכול לעלות בעשן תוך שניות אם וכאשר תתרחש סאגה ביטחונית לא צפויה. האיזור שלנו מרבה לנפק סאגות כאלה, תמיד בזמן ובמקום הכי פחות צפויים שאפשר. כך שבאמת הכל פתוח.
"זה נגמר, פואד, נגמר - ברק הולך הביתה ויהי מה"
דבר אחד, כנראה, כבר סגור: הכליון שהמיטה על עצמה מפלגת העבודה. בקצב הזה, המפלגה הזאת עומדת להימחק מהמפה, כאילו לא הייתה מעולם. יודע את זה מצוין אהוד ברק, יודעים השרים, יודעים הח"כים. ומה עושים? מתכננים, מקשקשים, בעיקר מתייאשים. חוץ מברק, כמובן, שממשיך בתוכנית המקורית. הוא ירכב על השלד הבורסאי הזה עד הקריסה הסופית.
מירו עמיאל. "לא מאמין שמישהו נשאר חוץ ממני" צילום ארכיון: פלאש 90
ביום שישי שעבר בא מירו עמיאל לפגישה עם פואד בן-אליעזר. עמיאל הוא מזכיר סניף העבודה בהוד השרון. לא מדובר בעסקן מהז'אנר המפלגתי המקובל, כזה שמקושש לעצמו ג'ובים מזדמנים מפנכת המפלגה כדי להתקיים ולהתחכך עם עוזרי הח"כים.
עמיאל הוא איש רציני. מנהל הדסק הפלסטיני בחברת משאב (חברת אחזקות של איי-די-בי), מנהל תפעול של מפעלי נשר, איש עצמאי ומבוסס.
פעם הסניף שלו בהוד השרון היה שוקק. היום מדובר בעיקר בפיקציה. מתוך 470 מתפקדי עבודה בהוד השרון, נותר עמיאל כמעט לבד. "אני לא מאמין שמישהו נשאר חוץ ממני", הוא אומר. "ואני לא מאמין שבבחירות הבאות נקבל כאן רבע ממה שקיבלנו בבחירות האחרונות".
הנה תקציר של מה שאמר עמיאל לפואד: "זה נגמר, פואד. נגמר. ברק הולך הביתה ויהי מה. זה הוא או אנחנו. הוא ממוטט אותנו. אין דרך אחרת, אתם צריכים וחייבים להבין את זה. אתם חייבים לוותר על הכיסאות והאאודי ולצאת משם. זה המבחן שלכם. שלך, של בוז'י, של ברוורמן, של כולם.
"הגיע זמן אמת. מה יש לכם לחפש שם, אם אתם לא מסוגלים להביא להארכה של חודשיים בהקפאה? אנחנו כבר על שישה מנדטים בסקרים, וזה עוד יירד. עוד לא הגענו לתחתית החבית. המפלגה גומרת, פואד, גומרת לכם מול העיניים, ואתם ממשיכים לשבת שם".
"מי שמנהל היום את העניינים זה איווט, אותנו לוקחים כמובן מאליו"
פואד לא נפל מהכיסא. הרי גם הוא אומר דברים דומים. הבעיה היא שהוא רק אומר. הוא לא באמת מתכוון. הייתה לו לאחרונה שיחה קשה מאד עם ברק. הוא ביקש ממנו ללכת בטוב. ברק לא מתכוון ללכת בטוב.
אהוד ברק. "מוכנים לאבד את המפלגה לדעת אבל לא לאבד את הכיסא" צילום: פלאש 90
"אין מהמורה שהוא לא נופל לתוכה", אמר עמיאל לפואד. "אפילו עכשיו, עם הדירות באסותא (בידיעות אחרונות פורסם השבוע שברק מחבר לעצמו שתי דירות סמוכות בפרויקט הנדל"ן היוקרתי, ועוד לא מכר את הדירה באקירוב, ב.כ.), הוא ממשיך ליפול. האיש הזה עושה מה שרוצה, לא שואל אף אחד, לא מתייעץ.
"כאילו אין מפלגה, אין חברים, זה רק הוא והוא. הוא הכניס אותנו לממשלה, ולמרות שהתנגדתי, יישרנו איתו קו. הרוב הכריע.
"התירוץ היה התהליך המדיני. הוא משך אותנו באף עד היום, ובסוף זה נופל על חודשיים הקפאה, ובינתיים אין הקפאה, אין תהליך, אבל יש כל מיני עזים מטורפות והצהרות נאמנות ומי יודע מה עוד.
"מי שמנהל היום את העניינים זה איווט ליברמן. אותנו לוקחים כמובן מאליו, אף אחד לא מתייחס אליכם ברצינות, גם כשאתם מאיימים. ביבי וחבר מרעיו יודעים שאתה, פואד, וגם ברוורמן וגם בוז'י, מוכנים לאבד את המפלגה לדעת אבל לא לאבד את הכיסא. העיקר להישאר שרים. הם יודעים את זה, פואד".
עמיאל טוען שפואד הסכים עם רוב דבריו. גם עם ההערכה שבקצב הזה בבחירות הבאות מרצ עוברת את העבודה. מה מרצ? הגמלאים יעברו אותה. שאלתי את עמיאל כמה ממזכירי הסניפים במפלגה חושבים כמוהו. "הרוב המכריע. באחריות. הבעיה היא שאנחנו בידיים של ויצמן שירי ושל אהוד ברק. בני ערובה. הם שינו את החוקה, אי אפשר לזוז. הם הפכו את המפלגה לעגלה של איש אחד, שדוהרת לאבדון. הם פשוט עשו השתלטות עוינת על מפלגת העבודה, ועכשיו הם מוציאים אותה להורג".
"כל ההתארגנויות שרואים בשמאל לא יעמדו מול התחדשות של העבודה"
אמרתי לעמיאל שגם הוא אשם. המפלגה הלכה למצבה כצאן לטבח. וגם עופר עיני, ששיתף פעולה עם ברק, אשם. "זה נכון", אומר עמיאל. "ואני יוצא מכאן בקריאה נואשת לעופר עיני שיפיק לקחים. שיקרא לאנשים שלו ויחליף את בעל הבית לפני שלא יהיה בית. אהוד ברק חייב ללכת. מצדי שיביאו חתול במקומו. אומרים שהוא חכם, ואני לא יודע. אני לא מכיר חכמים שמתאבדים ומתרסקים ביודעין".
אופיר פינס. "גם הוא יחזור, ואני אומר את זה באחריות, מתוך שיחה איתו" צילום: רענן כהן
"אני מציע לך, מר ברק, אנא ממך, הרי אומרים שאתה טוב בעסקים, אז לך לעשות עסקים. תעשה כסף. נדל"ן, היי-טק, מה שתרצה. רק פטור אותנו. עזוב אותנו במנוחה. תן לנו שליש על התנהגות טובה, כי גם שליש לא יישאר בסוף.
"אני קורא לכל מזכירי הסניפים, לכל הפעילים, לכל מי שעדיין אכפת לו מהמפלגה הזו, שעדיין אוהב אותה, להפסיק לדבר בחדרי חדרים, להתחיל להגיד את האמת כאן, על השולחן. לא לחכות לדקה ה-90 כי אנחנו בדקה ה-90 עכשיו.
"ולחשוב שבאנו בטענות לעמיר פרץ, עם 19 מנדטים. תראה מה נשאר מהמפלגה. אין סניף אחד. אתה יודע שאין במפלגה אף סניף פעיל חוץ מסניף ירושלים? פשוט לא קיים. מתן וילנאי אסף לא מזמן קבוצה של ראשי סניפים ושאל אותנו לדעתנו, אם כדאי לרוץ עם קדימה. אתה מבין את זה? מפלגת העבודה.
"ואני אומר לך שהמצב הזה הפיך. שאפשר להחזיר את המפלגה למרכז המפה הפוליטית. יש אצלנו אנשים טובים. אפשר להעמיד נבחרת. אם אהוד יזוז סופסוף, זה ישחרר הכל. גם אופיר יחזור, ואני אומר את זה באחריות, מתוך שיחה איתו. כל ההתארגנויות שאנחנו רואים עכשיו בשמאל לא יעמדו מול התחדשות של העבודה. אבל הזמן הוא עכשיו. לא חצי שנה לפני הבחירות, כי אז יאכלו אותנו. רק עכשיו.?
תעלומת היעלמותה של העובדת הפיליפינית
אפרופו ברק: השבוע נודע שתיק החקירה בעניין העובדת הפיליפינית הלא חוקית שהעסיק בביתו נסגר, כי "העובדת לא אותרה". מעניין. הרי אם העובדת הזאת הייתה נתפסת אצל אהוד אולמרט, למשל, כבר היו מאתרים אותה. אבל אצל ברק לא. וזה מחדד מחדש את הפרשה הזו, שנחשפה בזמנו על ידי כרמלה מנשה בקול ישראל.
בנימין בן אליעזר. איך לא מאתרים עובדת פיליפינית שכל פרטיה ידועים? ברקאי וולפסון
איך יכול להיות שפיליפינית בלתי מזוהה נכנסת לקודש הקודשים של הביטחון הישראלי, ביתו של שר הביטחון, ללא כל בקרה. פניתי לשירות הביטחון לבקשת תגובה, השב"כ מעדיף לא להגיב.
זה מה שהצלחתי לברר: פרטיה של העובדת הפיליפינית כן ידועים. היא עברה הליך שנקרא "אבחון" לפני שהתקבלה לעבודה אצל נילי ואהוד ברק. פרטיה המדויקים רשומים בשב"כ.
לא מזמן התקבלה פנייה של היועץ המשפטי לממשלה להעביר את פרטיה. כל פרטיה הועברו לגוף שמנהל את החקירה. הגוף הזה הוא משרד התעשייה והמסחר. אף שהפרטים הועברו, העובדת לא אותרה. ואז הגיעה פנייה נוספת מהיועץ המשפטי לממשלה: כדי להגיש כתב אישום בפרשה, צריך עדות של אחד ממאבטחי ברק.
המאבטחים, אנשי היחידה לאבטחת אישים של השב"כ, נוכחים בבית שר הביטחון ויכולים להעיד בקלות על נוכחות עובדת זרה במשכן. בשב?כ התקיימה התייעצות משפטית והפנייה נדחתה. מאבטחים אינם יכולים לתת עדות בעבירות מהסוג הזה. אם מדובר בעברות פשע, אז יכול להיות שכן. אבל בעברות מנהליות, לא.
היועץ המשפטי לממשלה קיבל את הפרשנות הזו של השב"כ ללשון החוק. זה הגיוני. וכך נחלץ אהוד ברק גם מהמצר המגוחך הזה. למה התמ"ת לא מצליח לאתר עובדת פיליפינית שכל פרטיה ידועים? את זה צריך לשאול את התמ"ת או את שר התמ"ת. קוראים לו פואד. כן, ההוא מהאייטם הקודם.
כבר הספקנו לשכוח באיזה מנדט הקמנו את המדינה ובאילו גבולות
ביום רביעי התרחשה בכנסת מיני-דרמה סביב מגילת העצמאות. הכל החל כשקדימה החליטה להחיות הצעת חוק של ח"כ יעקב אדרי, ולהכריז על הצהרת העצמאות כחוק יסוד. מהלך פוליטי מבריק שיעמיד את הממשלה והקואליציה באור מגוחך.
דוד בן-גוריון מכריז על הקמת מדינת ישראל במקום שהיום נקרא היכל העצמאות. תרגיל פוליטי חביב של קדימה - וראש ממשלתנו המבוהל כבר אץ-רז, מיוזע, להצטלם צילום ארכיון
"בסדר", אמר לו אדרי, "חוק רגיל". אבל הצרות לא נגמרו. בעקבות אלקין הגיע השר מיכאל איתן. הוא הסתער גם על אדרי וגם על ציפי לבני ובעיקר על דליה איציק.
"מה פתאום מגילת העצמאות?" שאל איתן. "הרי היא מעגנת את החלטת החלוקה של האו"ם. אתם רוצים שנחזור לגבולות החלוקה?".
לאיתן יש קייס. כבר הספקנו לשכוח באיזה מנדט הקמנו את המדינה ובאילו גבולות. הקו הירוק היה אז אימפריה. חלום שהתגשם. הכל יחסי בחיים. כך או אחרת, החל ויכוח. שליחים בהולים מטעמו של ראש הממשלה באו ויצאו, הפצירו באנשי קדימה לדחות את ההצבעה עד שיימצא נוסח מוסכם על כולם. ההצבעה נדחתה לשבוע הקרוב.
ביום חמישי, אחרי שהכל נרגע, הופתעתי לגלות בלו"ז ראש הממשלה ביקור ונאום בהיכל העצמאות, המקום בו הוכרזה ההכרזה ההיא על ידי דוד בן-גוריון בשדרות רוטשילד בתל אביב. הנה הוא, ראש ממשלתנו המבוהל, תרגיל פוליטי חביב של קדימה והוא כבר אץ-רץ, מיוזע, להצטלם ליד הכרזת העצמאות. שלא יחשבו, חלילה, שהוא לא ציוני.
פתאום הוא מוכן להתעסק עם ההתנתקות
זוכרים את שלמה בן אליהו? נראה שלא. מישהו הזכיר לי השבוע שערב ההתנתקות כתבתי עליו. הוא היה אז יו"ר החטיבה להתיישבות בהסתדרות הציונית. איש הציונות הדתית, בנו של הרב מרדכי אליהו.
שלמה בן אליהו. 116 אלף שקל לחודשיים, בנוסף לחמישים אלף שכבר שולמו צילום ארכיון: רענן כהן
הוא זומן לדיון אצל מנכ"ל משרד ראש הממשלה אילן כהן בנושא "היערכות להתנתקות". הוא לא הגיע.
"יש לי פטור מטעמי אידיאולוגיה,? הוא הצהיר, "כמי שמתנגד להתנתקות אני לא מוכן להשתתף בדיונים או במגעים שקשורים אליה".
בגלל הגישה הזו, הוחלט אז להקים את מינהלת סל"ע (היום "תקומה"), גוף ממשלתי עצמאי שיעסוק בכל הקשור להתנתקות.
השבוע, סגירת מעגל. בן אליהו כבר לא יו"ר החטיבה להתיישבות. עכשיו הוא עצמאי. בפרסום רשמי של מינהלת "תקומה" התברר שהוא נבחר (ללא מכרז) למגשר בין מפוני ארבעה יישובים מגוש קטיף ובין המינהלת, לצורך העתקת היישובים.
השכר: 116 אלף שקל לחודשיים, בנוסף לחמישים אלף שכבר שולמו. מעניין, פתאום הוא כן מוכן להתעסק עם ההתנתקות. זכותו.
אקו"ם