בארה"ב חושבים שגנבנו להם את רוח חג המולד
עלילות הדם על היהודים שבות: קמפיין נוצרי-ימני של רשת פוקס, מאשים את הליברלים והחילונים במלחמה באלמנטים הנוצריים של החג. המסע להצלתו של סנטה
נמשיך בחדשות הרעות: בתגובה לקמפיין זב הדרמה של פוקס, המאשים את השמאל האמריקני החילוני, שאחוז ניכר ממנו הוא יהודי, בגניבת הרוח הנוצרית של חג המולד, התלקחו לחיי נוצרים קיצונים ברחבי אמריקה, לראשונה מאז נחתמה הברית בין הימין הנוצרי לישראל. מדוע פניהם של הנוצרים בוערות כצמרתו של עץ חג המולד בכיכר רוקפלר? כי הם חשים שעל אמריקה השתלטה בארבעת העשורים האחרונים אווירה אנטי-נוצרית עוינת, שבגינה נתלשו השלטים "חג מולד שמח" מן החנויות רק כדי לפנות מקום לשלטים התבוסתניים "חגים שמחים! ", שבעטיה נמכרים עצי חג המולד תחת השם "עצי ידידות ואחווה", שבגללה נבעטות מדי יום ממדשאות אמריקה עריסות מוקטנות המשחזרות את הולדתו של בייבי ג' יזס בבית-לחם, כאילו היו כדורי פוטבול קטנטנים מפלסטיק.
תשאלו: איפה פה החדשות הרעות? נשיב לכם. או בעצם, נעניק את רשות הדיבור לאייב פוקסמן, ראש הליגה נגד השמצה של ארגון בני ברית. "אם מתחוללת 'מלחמה על חג המולד'", אומר פוקסמן, שסומן על ידי פוקס כראש המחתרת היהודית לעניין זה, "נשאלת השאלה מי עומד מאחוריה. 60% מהאמריקנים יגידו לך שאלו שנלחמים באלמנטים הנוצריים של חג המולד הם הליברלים החילונים בהוליווד, בתקשורת האמריקנית ובארגוני זכויות האזרח. אם תשאל את האמריקנים מי שולט בשלושת המוסדות האלה, הם יגידו לך: היהודים".
במילים אחרות: החוגים באמריקה שקראו בשנים האחרונות להשטחת המזרח התיכון הערבי ולכיסויו באספלט, לרווחת הפרייבטים של הישראלים בני בניו של המשיח, קוראים כעת להחזרת חג המולד הנוצרי לאמריקה ולהחזרתו של ישו לחג המולד, על אפם המעוקל ועל חמתם השמית של "אויבי הנצרות" (אנחנו), אלה שמעדיפים גרסה חילונית יותר של חג המולד, כזו שגיבורה הוא גרמני שמן ומזוקן החנוק בדובון אדום, במקום יהודי כחוש ופצוע שמפשעתו חבושה בתחתוני כותנה.
מי שהיו "הטובים" לצורך "המלחמה נגד הטרור" הפכו לרעים לצורך "המלחמה על חג המולד". רוצחיו היהודים של ישו, שהפכו למבשרי בואו במסגרת הברית הפוליטית היהודית-אוונגלית של השנים האחרונות, הפכו שוב - הודות לפוקס - למי שאחראים למותו. או לכל הפחות לחטיפת דמותו ולהחלפתה במנורה בעלת שמונה קנים, שכל אחד מהם דוקר את מותניו העבים של ביל אוריילי, הפרשן המוביל את הגייסות הפרו-ישועיים.
אבל אנחנו רצים מהר מדי. כדי להבין את הסיפור הזה בפרספקטיבה היסטורית ראויה, יש לחזור אחורה. אלפיים שנה לאחור ליתר דיוק, אל הימים הטרופים והלוהטים, ספוגי האלכוהול, הדם והזרע של רומא הפגנית.
מכתביהם של היסטוריונים מהעת העתיקה אנו למדים כי העבדים הרומים חיכו לחג הסטורנליה כפי שביל אוריילי מחכה לפלישה האמריקנית לטהרן. במשך שבוע, בין 17 ל-23 בכל דצמבר, היו אדוני העבדים מתירים את כבלי נתיניהם ומניחים להם לשחק בקובייה, להשתכר ברחובות רומא, לגנוב ולהתהולל ולתבוע מהאדונים ככל העולה על רוחם המרדנית. אחרי הכל, אסמי התבואה כבר היו מלאים, בשרם השחוט של בני הבקר כבר נתלה והומלח ולמשך שבוע לא נותר לעשות דבר אלא להודות לסטורן, הפטרון השמיימי של החקלאות, על שגרם לשתילים לנבוט.
לסטורנליה היו מנהגים נוספים (כפי שניתן ללמוד מספרו המרתק של פרופסור סטיבן ניסנבאום מאוניברסיטת מסצ'וסטס, שרואיין לכתבה זו), למשל , גדיעת עצים, גרירתם ברחובות האימפריה וקישוטם כדי להאדיר את שמו של האל הכל יכול. או לחלופין בחירתו של קורבן, מבשר ודם או מסמרטוטים, הפיכתו למלך למשך שבוע ואחרי זה קיצוץ איבריו דק-דק-דק. אלפיים שנה לאחר מכן, במאפיות ברחבי האימפריה האנגלו-אמריקנית, בזמן חג המולד ימכרו עלמות חן חבושות בכובע פרווה אדמדם עוגיות זנגוויל בצורת בני אדם לילדים מנומשים בעלי תיאבון פגני.
כל זה היה אמור להשתנות כאשר החליט הקיסר קונסטנטין - באיחור אופנתי, יש לציין - כי בן הנגר שנקצץ דק-דק-דק כ-300 שנה קודם לכן היה המשיח. התנצרותה של האימפריה הרומית היתה אמורה לשים קץ לאורגיות הפרועות של הסטורנליה שאחד מאוהדיה השרופים ביותר היה הקיסר קליגולה, אשר האריך אותה משלושה ימים לחמישה. לו חי היום היה מקבל תוכנית שבועית בפוקס.
זה לא קרה כי זה דבר אחד להאמין שאלוהים רוצה שתתנצר, ודבר אחר לגמרי להודיע להמונים שהחינגה נגמרה. מבחינה זו אפשר להמשיל את הסטורנליה המעודכנת של הקיסר קונסטנטין לנשק להשמדה
כך מת האל הישן ואל הנצרות נולד מחדש. תחת לקשט עצים לכבוד סטורן החלה התרבות המערבית-נוצרית לקשט אותם לכבוד כריסטוס ולהניח למרגלות האשוח עריסות מיניאטוריות, כדי לציין את הולדתו ב-25 בדצמבר , תאריך שנבחר לא בשם הדיוק ההיסטורי - תעודת הלידה של ישוע הושמטה מנספחי הברית החדשה ברגע האחרון - אלא כדי שלא יתנגש עם הצורך הנואש של עבדי האימפריה, מדי דצמבר וכל דצמבר, לצאת אל השווקים ולפנטז. שיש להם כסף. שהם אינם עבדים. שלאדוניהם אכפת מהם. שלאלוהי השמש, או לחלופין לישו, אכפת מאדוניהם.
בערך אלף שנה אחרי כל זה ניצלה הכנסייה הקתולית מיתוס נורדי עתיק על אודות אודין, אביו של אל הרעם תור, כדי לשכנע את השבטים הגרמנים לעבור לחיק הנצרות. שליחי הכנסייה הסבירו לברברים - בשיניים חשוקות מצחוק עצור, אני מהמר - כי אודין (או וודן בלשונם) בעל הזקן הלבן הוא למעשה סיינט ניקולס, אותו צדיק נוצרי אהוד ורחום. ניקולאס פוטם, הולבש חלוק פרווה אדום-לבן והוכרח לצחוק כאילו כדור פרווה נתקע בגרונו (הו-הו-הו! ). בפיו נתחבה מקטרת וכלי הגילוח נלקחו ממנו. בסוף המאה ה-19 עלה "סנטה" לאמריקה ובשנות השלושים הוא הפך למה שכל אמריקני רצה להיות: מרוצה מעצמו, שמן, נוצרי ולבן. קצת כמו ביל אוריילי.
השנה היא 2005 וג'והן גיבסון, איש פוקס, מרואיין על ידי המטיף פאט רוברטסון, ידידו הקרוב של בוש ומי שלאחרונה הסביר בסבלנות כי כדאי שארצות-הברית תתנקש בחייו של נשיא ונצואלה כדי להוזיל את מחירי הנפט. גיבסון הוא אמריקני טוב ורוברטסון הוא אמריקני נהדר. שניהם לבושים בחליפות ושניהם עשו פן בשיער ועל הז'קטים הם עונדים דגלים קטנים של אמריקה. על פניהם אותה הבעה: השתאות.
"איך זה יכול להיות? ! ", אומרים מבטיהם, קימורי גבותיהם, קמטי מצחם. "איך יכול להיות שכריסמס כבר איננו חג נוצרי? ! ", הלוא רק לפני 20, 40, 60 שנה - ובוודאי לפני גלי ההגירה האדירים של תחילת המאה ה-20 שהשחירו את דמותה הלבנה והפרוטסנטית של ארצות-הברית - שורר בינג קרוסבי שהוא "חולם על כריסמס לבן". לאן נעלם הכריסמס הלבן, שואלים רובטסון וגיבסון. מי העכיר את צבעו? מה צריך להיות עונשו?
"קראתי באיזשהו מקום", ממשיך רוברטסון, "שאייב פוקסמן והליגה (היהודית - ב"ג) נגד השמצה הכריזו מלחמה על חג המולד. התקשיתי להאמין. . . האם יכול להיות שהם מובילים את הקרב נגד חג המולד? ".
" ובכן", מתחמק גיבסון, כי לא נעים לו, אחרי הכל פוקס היא בעד ישראל, וישראל מלאה יהודים. כמה חבל שאל-קאעידה לא גנבו את כריסמס! "ובכן", הוא אומר, "אייב פוקסמן והליגה נגד השמצה תורמים מדי פעם לדיון הזה. אבל צריך להבין מה קורה כאן: מתרחשת כאן מלחמה נגד הנצרות באמריקה. . .".
כשדיברנו עם גיבסון השבוע, הוא ביקש להדגיש כי הקמפיין הפרו-נוצרי איננו מכוון נגד יהודים אלא נגד חילונים העוינים את הנצרות. "84% מתושבי המדינה הזו מגדירים את עצמם כנוצרים", אמר , "האוונגליסטים, שאינני מייצג אותם, בסך הכל רוצים שהמדינה הזו תוכר כמה שהיא - נוצרית בעיקרה".
במקום אחר המשיל גיבסון את ה"מלחמה" הזו להפצצות האמריקניות על קמבודיה. הנוצרים במשל הזה הם הקמבודים. המפציצים הם "אויבי הנצרות", ביניהם שופטי בית המשפט העליון שבמאה השנים האחרונות העדיפו את העיקרון הג'פרסוני של הפרדת דת ומדינה על העיקרון המדיסוני של חופש הפולחן, שהימין הנוצרי מפרש כחובה מוסרית לסגוד לאלוהי אלו שניסחו את הצהרת העצמאות האמריקנית. כידוע, לאיש מביניהם לא קראו לייבוביץ', או טייטלבאום, או נתניהו.
לפי רשת פוקס, אם לצטט את הספיישל "דת באמריקה" ששודר שם לאחרונה (פסקול: כינור מייבב), המאבק בין מדיסון לג' פרסון הוא שקיבע את אופייה של אמריקה המאוחרת, ולא לפי הכוונה המקורית. בניגוד למדיסון, שקבע במגילת הזכויות האמריקנית מ-1776 כי "הקונגרס לא יחוקק שום חוק שיגביל את זכות הפולחן", קבע ג'פרסון, במכתב לאגודת בפטיסטים בקונטיקט ב-1801, כי "בין הדת למדינה תחצוץ חומת הפרדה".
בשם העיקרון הזה סולקו עריסותיו של ישו ממסדרונות בתי המשפט, למורת רוחו של פאט רוברטסון. האפשרות כי ארצות-הברית, כמו רוב מדינות הלאום בעולם, השתנתה בחצי המאה האחרונה מחברה הומוגנית לחברה הטרוגנית, איננה מקובלת על האוונגליסטים. מבחינתם, אמריקה היתה ועודנה מדינת הנוצרים.
18 בנובמבר 2005. ביל אוריילי, דש מקטורנו מתנפנף בצבעי הדגל, קול הבריטון שלו רועד כאילו ברגעים אלה הוטל עליו להכריז על גיוס מילואים כללי, מקריא את שמות רשתות השיווק האמריקניות שהמירו את ברכות ה"מרי כריסמס" בברכה הנייטראלית "חגים שמחים". המטרה : חרם. "הם לא מבינים", תמה אוריילי וגבותיו מתרוממות, "שבסוף ילדים יחזרו הביתה וישאלו'היי, מאמי, מי זה הבייבי-ג'יזס הזה?'".
אמריקה , שנות החמישים. הילד היהודי סטיבן ניסנבאום (שלימים יהפוך לפרופסור ויכתוב את הספר "הקרב על חג המולד" ) מקשיב בסבלנות להרצאת המורה שלו על אודות חג המולד. המילה הראשונה בברכה "מרי כריסמס", מטיף המחנך בבית הספר הציבורי, הממומן בין השאר גם באמצעות כספיו של בני הזוג היהודי ניסנבאום, לא באה לציין שמחה וגיל (Merry) אלא להנציח את אמו של ישו, מארי (Mary). ניסנבאום מהנהן בעצב ומתבייש, בשקט-בשקט, בהיותו יהודי, כזה שבמקום לסגוד לבתולה הקדושה נאלץ להסתפק בסנטים החלודים שהוא מקבל מסבא וסבתא לכבוד "ההאנוכה".
חצי יובל אחרי, הקמפיין של פוקס מוציא את ניסנבאום משלוותו. "הקמפיין הזה לא קשור לחג המולד", הוא אומר השבוע בשיחת טלפון מורמונט. "מדובר בסך הכל בעוד ניסיון של הנצרות האמריקנית לעצב את התרבות של הארץ הזאת על חשבון שאר הדתות שחיות כאן".
מה שמעניין, מוסיף ניסבאום, הוא שזו הפעם הראשונה זה זמן רב שהחוגים הנוצריים מדברים בגלוי נגד יהודים. "הם יכולים לעטוף את זה איך שהם רוצים. כל מי שתמה לנוכח הברית הפוליטית המשונה בין האנשים האלה לישראל מרגיש עכשיו שהוא צדק. שמאחורי תמיכתם בישראל שנועדה למעשה להחזיר את המשיח הנוצרי לירושלים, מסתתרת שנאת יהודים".
כעת נותר רק להמתין בסבלנות, פעמיים. פעם ראשונה: כדי לשכוח מכל הדיון הזה ולקנות טוסטרים במבצע, לכבוד ישו התינוק. פעם שנייה: כדי לראות מי יהיה הראשון מבין פוליטיקאי ישראל שיטמין את ראשו בארובה הנוצרית כדי לקטוף משם את מתנת חג המולד האוונגלית, זאת שתשולשל לשם כדי להבטיח שירושלים תישאר מאוחדת, גם אחרי מרס. מי זה יהיה הפעם? מי יגנוב ראשון את הגרב המלא בדולרים שנדחסו לשם על ידי הנוצרים החמים שגורמים ליהודי אמריקה להזיע? אלון? ליברמן? נתניהו? הו-הו-הו! מאאאאארי כריסמס!
s h a b a t @ m a a r i v . c o . i l
נא להמתין לטעינת התגובות
