האחות המסתורית
יהודית מנדל, אחותו בת ה-80 של רה"מ, מסתגרת בדירת סטודיו בבניין יוקרתי במנהטן ולא נפגשת עם איש. נא להכיר: דיירת הצללים של הקומה העשירית
מקריאת העיתונים בימים האחרונים היה אפשר להתרשם כי הקרע האישי המר וארוך השנים בין אריאל שרון לאחותו היחידה יהודית-דיתה, ששורשיו נעוצים בתחושת האחות כי נענשה בידי המשפחה בגין עזיבתה את הארץ, הגיע לסיומו לרווחת כל הצדדים. אפילו האחות הנבגדת והמרוחקת, כך פורסם, נדבקה כביכול באווירת הפיוס הכללית עם מעשיו ועם אישיותו של אחיה הצעיר אריאל שרון.
כל זה הוא בגדר חדשות עבור השוער הניויורקי פטריק מיירי, המתייצב כבר חמש שנים מדי יום בחזיתו של בניין מגורים יקר להחריד באפר איסט סייד, לבוש במדיו המגוהצים שלאורכם תפור פס זהוב. "הגברת מנדל לא יוצאת מהבית", הוא אומר על אחותו של ראש הממשלה, המתגוררת כבר 20 שנה ויותר בקומה העשירית בבניין שכתובתו במנהטן שמורה עימנו (מטעמי פרטיות).
זו הכתובת שיהודית ציטטה כאשר נדרשה למלא את טופס הפטירה של בעלה, שנמסר לחדר המתים הניו-יורקי בלוויו באותו לילה טרגי בנובמבר 2004 שבו הלך לעולמו בדירתם. אותה כתובת מופיעה גם כאשר מקלידים באתר אינטרנט רלוונטי את מספר תעודת הזהות האמריקני של ד"ר סמואל מנדל, לצד שם אשתו. בכתובת הבניין במנהטן מצוין שמה של רעייתו, היום אלמנתו, יהודית מנדל.
כל השוערים בבניין הזה, כמו גם לא מעט מהשכנים שעימם דיברנו, יודעים היטב כי כאן-ולא בבית אבות בברוקלין, כפי שפורסם בכמה מקומות - מתגוררת אחת הנשים הקנאיות ביותר לפרטיותן בניו-יורק, שאחיה הוא אחד האנשים הידועים בעולם, בשנים האחרונות לחיוב, אבל במשך שנים רבות לשמצה. עובדה שאולי עונה חלקית על השאלה מדוע האחות הגדולה לבית שרון מסתתרת. כלומר, מפני מה.
דיתה שיינרמן נולדה בכפר מל"ל בשנת 1926, שנתיים לפני אחיה. לדברי חברי כיתה לשעבר בבית הספר התיכון גאולה בתל-אביב שבו למדה, היא נהגה להתרחק מבני כיתתה ולהתבודד. זמן קצר אחרי סיום לימודיה הכירה שרון את ד"ר סמואל מנדל, רופא יהודי המבוגר ממנה ב-15 שנה, שהגיע לארץ עם הצבא הפולני של ולדיסלב אנדרס ונשאר לעבוד בבית החולים בילינסון בפתח-תקוה.
בטפסים שמולאו כמה שנים לאחר מכן, לקראת שליחות באיטליה כאחד מרופאי ארגון ההגנה, תיאר את עצמו מנדל כ"רופא כירורג" וציין כי "היה מוכן להישלח לאיטליה" וכי הוא דובר היטב את השפות הבאות: יידיש, איטלקית, צ'כית, גרמנית ופולנית. עיניו היו
דיתה שרון ומנדל הכירו במהלך ביקור שערכה הראשונה בבית החולים שבו היה מאושפז אביה שמואל. הם התאהבו ונישאו זמן קצר לאחר מכן, בחתונה צנועה במשק בכפר מל"ל. ב-1947 נשלח מנדל לרומא. משימתו היתה לבדוק את מצבם הבריאותי של הפליטים היהודים במחנות העקורים לפני שיעלו לספינות לארץ ישראל. בטופסי השליחות תיארה עצמה יהודית, אז בת 21, כשולטת בעברית, ברוסית, באנגלית ובצרפתית וכבוגרת הסמינר למורות.
לאחר סיומה של השליחות באיטליה - ובשנים שבהן האח הצעיר היה מעורב בפעולות צבאיות שגרמו לבן-גוריון אושר וצער גדול לסירוגין - נדדו סמואל ודיתה מנדל בין ישראל לאירופה.
היא למדה עיצוב פנים, הוא השתלם ברפואת ילדים ועבד בבית חולים שווייצרי. הם ניסו לחיות בארץ ואף רכשו דירה ברמת-גן, אבל מנדל, לדברי ידידים מאותו הזמן, לא אהב את העבודה בארץ. זה מה שהוביל ככל הנראה למעבר לניו-יורק בסוף שנות החמישים: הרצון לחיות במקום אחר. זה גם היה החטא שבגינו נענשו.
ד"ר סמואל מנדל החל לעבוד כרופא בשכונת פלאטבוש שבברוקלין. האחות הבלונדינית והקשישה פיליס, מהמרכז הרפואי בשדרת צ' רץ המקושטת עדיין במגני דוד פרחוניים לכבוד חג המולד והחנוכה (זוהי שכונה יהודית מאוד), זכרה השבוע את "ד"ר סמואל" ואמרה ש"כל החולים אהבו אותו". פיליס הוסיפה כי "ד"ר מנדל היה ג'נטלמן מושלם", אך אמרה שאיננה יכולה לעזור במידע נוסף שכן היא איננה יודעת מה קרה איתו. הוא לא השאיר כתובת, או חברים, או עמיתים ששמרו על קשר.
זו תופעה שחזרה השבוע שוב ושוב במהלך הניסיון שלנו לתאר דיוקן של הצד המוצנע של משפחת שרון: בזמן שעברו של האח הצעיר תועד לעייפה, בין השאר תודות לנטייתו של שרון לחזר בלהט אחרי עיתונאים בתוך ומחוץ לשדה הקרב, חיי אחותו ובעלה נותרו עלומים. לא מדובר רק בהימנעות מאור הזרקורים. מדובר בהסתתרות בין הצללים כמעט.
אחרי מותו של ד"ר מנדל ב-2004 למשל, לא פורסמה אף ידיעה על כך בעיתונות המקומית, או הארצית, או היהודית. זה חריג מאוד בנוף היהדות האמריקנית המבוססת. אם היתה לד"ר מנדל קליניקה פרטית, כתובתה לא פורסמה. בבית הלוויות ריברסייד, שלפי חדר המתים בלוויו טיפל בסידורי הלוויה של הדוקטור, לא מצאו השבוע את שמו של מנדל ברישומים הקפדניים של בית הלוויות, דבר שהפתיע אותם מאוד.
"אתם בטוחים שבחדר המתים כתוב שהביאו אותו לכאן?". אמרנו שכן. המידע הגיע ישירות מחדר המתים.
בשנות החמישים המוקדמות עוד שמרו יהודית וסמואל על קשר עם המשפחה בכפר מל"ל. הקשרים היו מתוחים בגין החלטתם "לרדת" מהארץ, במיוחד בימים שבהם האח נלחם על הקמתה ועל הגנתה.
נקודת התפנית הדרמטית והטרגית שהביאה לניתוק הקשרים עם האח הצעיר למשך שלושה עשורים לפחות (עד אותו ביקור בבניין במזרח מנהטן לפני חמש שנים) היתה פרסום צוואתה של האם ורה. האם התכוונה להוריש את המשק המשפחתי כולו לאח הצעיר אריאל ולא לבת הבכורה כפי שמקובל בדרך כלל.
"ורה הסבירה לדיתה", אומר אדם המקורב למשפחה, "שעל פי החוק אי אפשר לפצל משק חקלאי לשניים. דיתה לא האמינה לה". האם ניסתה ליצור איתה קשר ולהיפגש איתה בניויורק. דיתה סירבה לראות אותה.
קשריה עם אחיה נותקו לחלוטין בשנת 1987, כשורה שיינרמן חתמה על צוואתה שבה היא הורישה את המשק בכפר מל"ל לנכדה עמרי שרון. את שאר הרכוש, תכולת הבית "וכל הכספים, ניירות ערך, זכויות וטובת הנאה כלשהי שיש לי", היא הורישה לבנה אריאל.
בצוואה, שנחשפה לראשונה לפני שלוש שנים על ידי אחת מכותבי כתבה זו, הסבירה ורה את מעשיה. "עז רצוני", כתבה , "שמשק שבו עברו עלינו מיטב שנותינו ימשיך להתקיים ולפעול כמשק חקלאי, יוחזק על ידי משפחתנו ויהיה זכר מעט לתרומתנו ליישובה של ארץ ישראל ולמאבק על עצמאותה. כדי לקיים, להפעיל ולשמור את המשק כמשק חקלאי, החלטתי להעביר את המשק בשלמותו לאחד מנכדיי, בנו בכורו של אריק. היתה זו החלטה קשה. אהבתי לילדיי דיתה ואריק שווה, אך זה הפתרון האפשרי המתאים היחיד שמצאתי".
לבתה דיתה הורישה שיינרמן 25 אלף דולר. "בסכום זה לא התכוונתי לבטא את רגשותיי לבתי, אהבתי לה אינה ניתנת למידה בכסף, אלא ביטאתי את רצוני לשתפה בעיזבוני", כתבה ורה בצוואתה. "בני אריאל שרון מסייע בידי, מחודש ינואר 1984 ואילך, באחזקת המשק ונושא לבדו בכל הוצאות מחייתי ואחזקת העזרה במשק הבית והוציא לשם כך סכומי כסף גדולים". עשרה חודשים אחר כך, ביולי 1988, נפטרה . בתה לא הגיעה ללוויה.
במשך כ-20 שנה לא החליפו ביניהם אריק ודיתה מילה. אחותו של אריאל שרון לא נכחה בלוויית רעייתו לילי ובאף אחת מהאזכרות. לעתים הועברו מסרים בין יהודית לאח באמצעות בת הדודה מצד האב מאיה ראיין, המתגוררת עד היום במערב מנהטן. ראיין היא גם מי שעזרה למנדל להתאושש מאובדן בעלה לפני כשנה וחצי. היא סירבה להתראיין לכתבה זו.
לפני כשמונה שנים לכל הפחות, וכ-30 שנה לכל היותר, עברו יהודית וסמואל מנדל לבניין המגורים היוקרתי בצפון מנהטן, לדירת סטודיו זעירה שערכה היום בשוק הוא כ-700 אלף דולר. המחיר איננו מעיד על גודלה של הדירה, כפי שנוכחנו במהלך ביקור בדירה סמוכה, כארבע קומות מתחת לדירתה של דיתה. הדירה כוללת סלון קטן, מטבח וחדר שינה. כאשר התמוטט סמואל מנדל בדירתו לפני כמה שנים ואיבד את חופש התנועה, הפכה הדירה לחדר בית חולים מיניאטורי.
"לא היתה להם אחות או מטפלת או משהו כזה", אמר השוער פטריק מיירי, ודבריו אושרו על ידי שוער נוסף, העובד בבניין 12 שנה. "אשתו היתה האחות עד שהוא מת בדירה ויצא ממנה בשקית ניילון שחורה. מאז היא לבד. לגמרי לבד. כבר שנים. לפני כחצי שנה היתה בדירתה שריפה. אחד הווילונות עלה באש. גם אז היא לא יצאה. . . זה באמת הפליא אותי. זאת אומרת חשבתי שמישהו יבוא לבקר אותה, במיוחד מאז שקרה מה שקרה למר שרון. מצד שני אני בטוח שהיא מתפללת עבור אחיה, לא? כולם אצלכם מתפללים לשלומו, נכון?".
זמן לא רב אחרי מותו של סמואל מנדל, פגש יושב ראש הוועד, שביקש שלא נזהה אותו בשמו, את מאיה ראיין בבניין. הוא שאל אותה אם גברת מנדל תהיה בסדר. ראיין השיבה: "דודה שלי גדלה בחווה. היא מאוד קשוחה". חוץ מיושב ראש הוועד, רעייתו ואחד השוערים, אף אחד מן האנשים הרבים ששוחחנו עימם לא ראה את שרון בבניין שבו גרה אחותו, למעט הביקור הבודד הזה לפני כחמש שנים. "מאוד לא סביר", אמרו לנו גורמים ישראליים רשמיים בניו-יורק, "ששרון ביקר את אחותו בשנים האחרונות בלי שהיינו יודעים על כך".
שוער הלילה ג'ו סיפר לנו כי הוא עובד בבניין 12 שנה וראה את דיתה רק פעם אחת, במקרה, כאשר פתחה את דלת דירתה בקומה העשירית. שוער שלישי, פרנקי, שאותו פגשנו כאשר הגענו לראשונה לבניין, קיבל את פנינו כך: "כן, אני יודע מיהו האח של הגברת מנדל, בטח שאני יודע. אני עובד פה כבר 16 שנה. אבל אין לכם מה לדבר איתה. היא בקושי מדברת איתנו. אנחנו מצלצלים לדירה שלה והיא לא עונה. היא לא מדברת איתנו ולא מדברת עם השכנים. אם היא צריכה אותנו, היא מצלצלת. היא אישה, איך אני אגיד, קצת משונה. או בעצם, בוא נתפשר על'אקסצנטרית', או-קיי?".
דיתה מנדל איננה יוצאת לקניות, אלא מזמינה מצרכים בטלפון מהמכולת השכונתית דאגסטינו שבשדרת לקסינגטון. המצרכים אינם מוכנסים לדירה, אלא מונחים בידי השליח ליד הדלת. משם היא אוספת אותם אחרי שהשליח מסתלק. את הדברים הללו אמר לנו השליח המקסיקני דני, שכבר חמש שנים מעלה מצרכים לקומה העשירית ולמרות זאת לא ראה את הגברת מנדל מעולם.
היא פותחת את הדלת גם כדי לאסוף את ה"ניויורק טיימס" מדי בוקר. היא איננה מוסרת בגדים לניקוי יבש. היא איננה מעניקה טיפים, כמקובל, לאנשי צוות הבניין בערב חג המולד. היא איננה יוצאת מהבית, איננה אומרת שלום לשכנים ולעתים רחוקות מתקשרת לראש ועד הבית כדי לדווח על תקלה כזו או אחרת.
לא רחוק מדירתה של דיתה מתגוררת אביבה סלע, אחת מחברות הנעורים שלה. השתיים שמרו על קשרים הדוקים במשך השנים, עד אירוע מוזר שהתרחש לפני כ-20 שנה . "נסעתי לביקור בישראל", סיפרה סלע. "כששבתי לניו-יורק סיפרו לי שהיא התקשרה אליי כמה פעמים ונשמעה נסערת מאוד. התקשרתי אליה מיד. לא היתה תשובה. נסעתי לדירתה והשארתי מכתב אצל השוער. היא מעולם לא חזרה אליי. במשך כ-20 שנה אני מחפשת אותה. חברה משותפת שלי ושל דיתה שאלה את אריק שרון לפני כשבע שנים היכן אחותו. הוא ענה תשובה לא מחייבת ולא סייע ליצירת קשר. מאז נפטרה החברה המשותפת. זה מטריד אותי כבר שנים רבות".
מצוידים בכתובתה של מנדל, הצענו לגברת סלע לבקר את דיתה איתנו. היא הסכימה. למחרת התחרטה. "אני לא מעוניינת", אמרה בבהלה וטרקה את הטלפון. גם שכן המתגורר מול דלתה של דיתה ושתואר באוזנינו כ"בחור צעיר שעוזר לה מדי פעם" טרק את הטלפון, שלוש פעמים ברציפות, כאשר שמע לשם מה התקשרנו.
שכן אחר שמתגורר בקומה השישית של בניין המגורים המנהטני, שמרפסותיו משקיפות בימים אלה על שני עצי אשוח מקושטים באורות מנצנצים, ביקר בשנות השמונים בישראל כשליח הצבא האמריקני. והוא אף נפגש עם שר השיכון דאז אריאל שרון, כדי להציע לו שיטת בנייה היפראקטיבית "שהיתה יכולה לייצר מאה יחידות דיור כל שבועיים! ", לדבריו . בדירתו שבה ביקרנו מחזיק הבנאי הנמרץ תמונה משותפת שלו עם אריק שרון. השר מחזיק בתמונה כוס שתייה.
גם הוא ביקש שלא נציין את שמו וסירב לעלות איתנו לדירתה של דיתה. הוא פחד מנקמת השוערים, שבשלב הזה כבר היו עצבנים וחיכו למטה שנסתלק מהבניין. "היא כבר לא גרה פה", אמר לנו השוער בדרך החוצה וטרק את הדלת. "היא עברה דירה אתמול. אוקיי? עכשיו תלכו מפה. . .".
"לא ידעתי שאחותו של אריק גרה כאן עד שהתקשרתם", אמר לנו השכן שביקש פעם לסייע לשרון לבנות דירות לגלי העלייה ששטפו אז את ישראל. וכשליווה אותנו החוצה אמר: "מה אכפת לי? שיגורו כאן אנשים צהובים, או אדומים, או לבנים. רק לא שחורים. השחורים שונאים יהודים. כל עוד האנשים כאן שומרים על הניקיון - הם מקובלים עליי".
נא להמתין לטעינת התגובות
