מאורעות תשס"ו
הנוער שמוחה בחברון, בשונה מהנוער שמעדיף את קניון עזריאלי, הוא נוער יהודי אידיאליסטי וגאה שאוהב את הארץ. רבקה יפה לא קונה את ההכפשות
יש ישראלים שקניון עזריאלי קרוב ללבם יותר ממערת המכפלה. בעיניהם בני חת ומאורעות תרפ"ט אלו סיפורים מלפני מיליון שנה. בשבילם חברון זה אתר תיירות וכאב ראש. לצערי הזן הישראלי הזה שולט היום בפוליטיקה בתקשורת ובבג"צ, והוא שקובע את סדר היום הלאומי העכשוויסטי והמנותק. הנוער שמוחה בחברון הוא נוער יהודי אידיאליסטי וגאה שאוהב את הארץ ומסרב להתבלבל בין רגישות לגירוש.
בשום מקום בעולם נוער לא נאבק בנימוס דיפלומטי, אלא באבנים ועזות מצח. כך נלחמו הסטודנטים בהנהגת דני האדום בצרפת, כך העזו הסטודנטים בכיכר טיננמן וכך נערי האצ"ל וההגנה. רק בני נוער שגרים ברחובות ורעננה מסוגלים להתיישב באמצע כביש גהה במחאה על גירוש גדיד ועצמונה. התגובה שלנו - אם להריע או להזדעזע - אינה קשורה לאלימות שלהם אלא להשקפתנו על מטרת המאבק, והשקפתי היא שחברון שייכת לעם היהודי ופראייר מי שמוותר עליה. תחושת השייכות הטוטאלית שאני חשה כלפי עיר האבות היא גם המקום שממנו אני מאזינה לחדשות ושופטת את האירועים.
פראוודה
אומרים לי שאזרחים שומרי חוק לא אמורים להתקוטט עם שוטרים וחיילים שנשלחים על ידי ממשלה חוקית ונבחרת. בטח, זה בדיוק מה שאמרו תמיד במשטרים טוטאליטרים. החשיבה ההגמונית ששולטת בתקשורת ובציבור הישראלי עדיין מושפעת מפולחן האישיות סביב רודנים בעבר ובהווה.
במדינה דמוקרטית וחופשית אזרחים דווקא אמורים למחות ולהיאבק בממשלה מושחתת שגורמת להם עוול, ואמורים לפעול בכל האמצעים כדי להגן על עצמם ולשנות את דעת הקהל ההפכפכה, וכבר ראינו איך הוביל שרון מהפך מחשבתי, ממיעוט לרוב, בדרך כוחנית. מהפכות גדולות התחילו במאבק של קבוצות קטנות מיליטנטיות שפעלו בכוח נגד השלטון, והיום אנחנו משבחים את עקשנותם ואת הרוח החופשית שפיעמה בהם והכריעה משטרים ומשטרות.
הדרך הכי נוחה
ובטוחה ליצור דעת קהל שתאפשר גירוש כוחני ומהיר היא הכפשת יהודי חברון והאשמתם באלימות. צביעתם כקיצונים משתיקה מחאה, ומרתיעה תומכים. הממשלה, הצבא והמשטרה פועלים בצורה מתוכננת וחסרת עכבות להשגת המטרה הזו, והם זוכים לשיתוף פעולה מצד התקשורת. כל אבן מועצמת, כל קללה משודרגת. מסבירנים שולחים למערכת תמונות, ויחצ"נים מעבירים חומר מגמתי.
ובכן, אני כבר לא קונה את הזבל הזה. הספינים, המניפולציות והניפוח תקשורתי שהאכילו אותנו בשנתיים האחרונות הפכו אותי לחשדנית ומסתייגת. הם העלילו על צה"ל שהרג את מוחמד א-דורא, הם השחירו את דמותם של מתיישבי קטיף, ושיקרו בעניין בריאותו של שרון. עכשיו הם מספרים לי על עצי זית ואבנים. אולי זה נכון, ואולי לא. פראוודה זה כאן.
נא להמתין לטעינת התגובות
