מעריצות בחסד עליון
אז מה אם גד אלבז הוא בנו של מי שכונה 'זמר הבית של ש"ס'. החזרה בתשובה? עזבו אותו מזה. בראיון ל"מקור ראשון" מודה אלבז כי הוא מסתפק בהשפעה על המעריצים והמעריצות לשפר את דרכיהם
"הופעתי מול בנות באירועים של ארגון 'צהר', ומה שאני עשיתי - אף רב לא עשה", מדגים אלבז. "אני אומר לבחורה שרואה בי מודל חיקוי, שצריכים להקים בית טהור בישראל, ושאם היא מתנהגת לא צנוע או פוזלת הצידה היא מחזירה לעצמה בבומרנג, כי בסופו של דבר ככה בעלה לעתיד יעשה. כשהן שומעות את זה ממני - הן מקבלות, וזה כן משפיע. אני עושה את זה בכל הופעה".
אבל עצם ההשפעה שלך, שנובעת מאיזושהי אלילות, היא עצמה דבר שההלכה אינה רואה בעין יפה.
"נכון שהאלילות הזו היא משהו לא טוב. אני תמיד אומר שהנושא הזה הוא שלילי. מצד שני, זה פרק בחיים של הנערות, נגיד בגילאי 14-18, וכשהבגרות האישית שלהן לא קיימת, אתה לא יכול להשתלט על זה. לא תמצא בחורה מעל גיל 18 שמעריצה ברמות, כי היא כבר קולטת שאלה לא החיים, שיש חיים מעבר. לגבי הצעירות יותר - אני לא יכול לשנות את הבגרות שלהן".
מצד שני, אתה נותן להן את האופציה להעריץ. אין עוד הרבה כוכבים צעירים כמוך בשוק המוזיקה הדתי.
"לא נכון, מה פתאום. כלפי אבא שלי (הזמר בני אלבז), אחד מהגדולים אפשר להגיד, היתה הערצה אובססיבית גם בתור בן אדם דתי, שכללה דברים אסורים לגמרי. כלומר, היית רואה נשים עם כיסוי ראש שבאות ורוצות להגיד לו משהו. אבל אם אתה מדבר עם מישהי בדרך לבית הכנסת, זה לא אומר שבית הכנסת הוא דבר טמא. אתה בוחר האם להשתמש בו לטוב או לרע. חוץ מלהגיד את זה במפורש, אין לי הרבה מה לעשות. אני לא יכול לטפל בזה על ידי שאתחיל לשיר רק 'אוי אוי אוי'. זה לא אני.
אלבז, בן 23, נשוי למורן ואב לבנימין, בן שנה וחצי. המשפחה הצעירה מתגוררת בחולון, ולמרות שהקריירה המוזיקלית של אבי המשפחה מצליחה יפה בזכות עצמה, הטייטל שמוצמד לשמו הוא עדיין "בנו של בני אלבז, זמר החצר של ש"ס". לא בטוח שהטייטל הזה הועיל לגד אלבז, במיוחד בגלל מה שהוא רואה כדעות קדומות וחשוכות.
בסיבוב ההופעות שליווה את צאת הדיסק הגיע אלבז, אז בן 18 וקצת, גם לבת-ים, להופעה שלא תוכננה במקור. היה זה בחנוכה, לאחר שצעירה בשם מורן דהן התקשרה לאמרגן שלו והבטיחה לארגן קהל של 400 בנות, אם הזמר הנערץ יגיעו גם אליהם. קצת לפני ההופעה האמרגן הכיר בין מורן לאלבז, שהעניק לה סינגל פלוס הקדשה: "שתזכי לזיווג הגון משורש נשמתך, ורק אל תשכחי להזמין אותי לחתונה שלך". אחר כך ניסה לאתר אותה בעיניו במשך כל ההופעה, ובסופו של דבר "הנס הגדול קרה כשאחותי הגדולה, קרולין, שהיתה במופע, נדלקה עליה בלי קשר ואמרה לה 'תשמעי, יש לי מישהו להכיר לך'. היא לא אמרה למורן שהיא אחותי. חצי שנה מאוחר יותר התחתנו".
השילוב הזה של רעיה שהיא גם מעריצה-לשעבר, פלוס סימונו של אלבז בכתבה ההיא ב'הארץ' כאליל בנות המגזר וכזמר שפוזל לא מעט אל הקהל החילוני, הכניסו אותו ללא מעט תסבוכות. "הכתבה שם, אני חייב לציין, עשתה לי בסופו של דבר רק טוב, אבל לפעמים הקב"ה עושה דברים שנראים באותו רגע...", הוא אומר וקוטע את עצמו. "אספר לך את האמת: כשקראתי את הכתבה הייתי בשוק. קראתי שוב כדי להבין. אחר כך הקראתי את זה לאשתי, ישבתי איתה ואמרתי לה: מורן, אין לי מושג מה
אלבז היה מבולבל. בהמשך גם הרב שלו מישיבת 'עטרת הלוויים' בפתח-תקווה, שם לומד אלבז מדי יום שלוש שעות, החל לקבל טלפונים ותהיות בנוסח "איך אתה נותן לגד להופיע עם חילונים". הרב ענה שהקב"ה לא מעמיד אדם בניסיון שאינו יכול לעמוד בו. "ברגע שאדם שולח את עצמו לניסיון – הוא ייפול", אמר לתוהים, "אבל אם הקב"ה שם בתוכו את הכוח של השירה, את המוזיקה, את יכולת ההשפעה על האנשים, והוא מצליח בזה ושובר את הקרח מול המגזר החילוני – זה משהו שהקב"ה רוצה".
היום, מתוודה אלבז, הוא מרגיש שכבר אין לו ריגוש מההופעה על במה, שהוא איבד מהאמנות, מנשמת האמן. "זה דבר שעוד לא סיפרתי", הוא מודיע ומסביר שכל חייו גדל לתוך המוזיקה, הפרסום, החתימות וההופעות בפני קהל האלפים - "אבל כשאתה גדל לתוך זה מגיל קטן, בהמשך כבר אין משהו שמרגש אותך. אתה מחפש ריגושים ולא מוצא. כאמן, אם אין לך משהו שנותן לך תמריץ ומוטיבציה, הנשמה שלך פשוט מתה. האמת היא שהצלחתי לעבוד על עצמי בתקופה האחרונה, אבל לפני חצי שנה הרגשתי שבע. הקהל לא היה רואה את זה עלי, כי בסך הכל יש גם עניין של משחק לפעמים, אבל בתוך תוכי הרגשתי שאני לא נותן מעצמי את מה שאני יכול".
אתה קצת צעיר מכדי להרגיש דבר כזה, לא?
"אני יודע. אבל אני צעיר אולי בגיל, לא במה שאני עושה. לעבוד עם הקהל זה דבר אכזרי - יום אחד אתה עולה לבמה ויש 'וואו', ולמחרת אתה עולה ושומע מחיאת כף פה ושם. אתה מאבד את המוטיבציה גם כשאתה רואה שזה נעשה המון בשביל בצע כסף והמון בשביל תחרות. אתה מאבד את הנשמה בתור אמן. נכון, אני אוהב לעשות מוזיקה ודיסקים. אבל לבוא ולהופיע - זה פחות.
גם היום מעניין אותך להחזיר אנשים בתשובה?
"זה לא... (חושב) מה שמספק אותי זה לראות שאני נוגע לאנשים בלב, משנה להם את דרך החשיבה. אבל אני לא זומם להחזיר בתשובה כל אדם שאני יושב מולו. סתם לדוגמה, יש לי חבר זמר, אלון דה-לוקו, והוא אף פעם לא שמע ממני 'תגיד, אתה מניח תפילין?'. הניסיון שלי להשפיע זה יותר במובן של לשאול אותו 'תגיד, איך מערכת היחסים שלך עם האשה? איך הבית? אתה מסתכל הצידה?'. אלה הדברים שאני יושב עליהם - על המידות. גם כשאני מופיע על הבמה, אני קולט לפעמים בחורות שלוקחות את זה קצת יותר מדי מוגזם. הקב"ה לא שמח בזה באותו רגע, אבל היחיד שיכול להשפיע עליהן ולשדר להן שזה לא מעשה הגון, הוא אני. אם זה נקרא 'לחזור בתשובה' - אז או-קיי".
עד שאלבז יצליח בארץ עם התחבולות, הוא מתפנה לכבוש את חו"ל. כרגע מתקיים משא ומתן בינו לבין חברת התקליטים Sony, להפקת אלבום בינלאומי באנגלית. האלבום המתוכנן יעסוק בנושאים רוחניים, שלא לומר יהודיים, כולל תפילות יהודיות, שילוב מהוואלים ומוזיקה עכשווית. הרעיון שמתגבש הוא לשווק את אלבז כמעין ריקי מרטין ליהודים. אחרי אמנים לטינים, אפריקנים או כאלה שהגיעו ממקומות נידחים יחסית, מבקשים כעת ליצור את ז'אנר הזמר היהודי, בדומה לאמן הראפ החרדי מתיסיהו.
הנתיב השני של אלבז בתפוצות קשור לאולפני 'יוניברסל' שבאורלנדו, העורכים מדי סוף שנה אזרחית את ה'יוניברסל כריסטמס', ובשנה האחרונה החליטו לערוך מחווה ליהודים ולהרים את פרויקט 'יוניברסל חנוכה'. על מנת לארגן מופע כזה בנר ראשון של חנוכה, פנו מהאולפנים לאנשי חב"ד וביקשו לצפות בקלטות של כל האמנים הבולטים מישראל, ובעקבות הכתבה ההיא בוושינגטון פוסט - גם בדי-וי-די של גד אלבז. אנשי יוניברסל צפו בתקליטורי הופעות של שלמה ארצי, שלומי שבת, מרדכי בן-דוד ועוד, ובסופו של דבר, מבין כולם, נבחר אלבז בתור האמן המרכזי.
"הייתי בהלם כשבישרו לי על זה", הוא משחזר. "בשביל האירוע הם הפכו ארבע מסעדות לכשרות. בקהל היו 20 אלף יהודים, ועוד איזה 15 אלף גויים שבאו והסתכלו על המעמד. זה היה משהו גרנדיוזי שלא חלמתי עליו, ואז, בתוך גשם זלעפות, גם התרחש נס גדול: מאחורי הבמה המרכזית שלי הוצבה במה קטנה שבה היתה אמורה להופיע להקה אמריקנית עם סולן יהודי בשירי כריסטמס. מהבמה המרכזית כולם היו אמורים לעבור, בסיום ההופעה שלי, לבמה הקטנה. בהמשך, בגלל הגשם, ביטלו את שירי הכריסטמס. ראיתי את זה כנס, כי הערכתי שיבטלו בכלל את המופע שלי, אך הגשם רק גרם לביטול הכריסטמס.
"אנחנו אנשים עם אמונה, שמחכים עד לדקה ה-99, לכן לא ביטלנו. אמרתי 'זה תלוי בהשם, אם יהיה גשם – לא יהיה מופע'. קידוש השם כזה גדול אי אפשר לצפות, כשמצד אחד עץ אשוח ומצד שני חנוכייה. אבל מה הקב"ה עשה? לא ערבב בין קודש לחול. ראית שם כושים, גויים גמורים, באים ורוקדים את השיר שלי, 'הלילה זה הזמן'. אפילו בארץ לא רואים דברים כאלה".
הכתבה המלאה תתפרסם ביום שישי ב"מקור ראשון".
נא להמתין לטעינת התגובות
