סוף האשליות
דב גולדשטיין על ניצחון החמאס שמשנה את המשחק הפוליטי ועשוי לעזור בעיקר לליכוד
וזה מה שאמר העם הפלשתיני, לראשונה לאחר 11 שנים, כאשר ניתנה לו רשות הדיבור: 1. הוא מאס בשחיתות, שפשתה בהנהגה הפלשתינית וכילתה כל תקווה טובה. החמאס הצטייר בעיניו כנקי, חף משחיתות, לוחם נאמן למען האינטרס הפלשתיני ומוכן להקריב כל קורבן למענו. להבדיל אלף אלפי הבדלות, כך אמרו הישראלים שוב ושוב לממשלתם ולמפלגות השלטון שלהם: "מושחתים נמאסתם.
2. העם הפלשתיני שבע המרורים, הכבוש והנדכא, המושפל במחסומים, אינו מאמין עוד בכוונותיה הטובות של ישראל לסיים את הכיבוש ולהסכים לכינון מדינה פלשתינית - לא בגבולות 1967 ואף לא בגבולות אחרים, שהפלשתינים יכולים להשלים עמם.
3. העם הפלשתיני השתכנע, כי הנוסחה הישנה, שהיתה נכס צאן ברזל מאז הקמת המדינה, ואף לפני כן, שלפיה הערבים מבינים רק כוח, התהפכה על פניה. נודע להם לפלשתינים, קצת באיחור, אבל במלוא המשמעות, כי דווקא ישראל והעם העייף שחי בה, מבינים רק כוח ומוכנים להרחיק לכת בוויתוריהם - ובלבד שהבורסה תשגשג, בתי הקפה יהיו מלאים, הברים יתפוצצו וישראל תהיה סוף סוף מדינה נורמלית ושפויה. איך כתב יהונתן גפן? "שישראל תחדל להיות מטען של המזרח-התיכון.
4. הנסיגה החפוזה מלבנון וההתנתקות מעזה ומצפון-השומרון היו נדבכים חשובים בגיבוש הכרתם של הפלשתינים, כי לא המילים המפייסות של אבו-מאזן מקדמות את האינטרסים שלהם, אלא רק הנחישות הרצחנית של החמאס ומלחמת הג'יהאד שלו, ללא פשרות, וסירובו להכיר בישראל.
נתניהו והליכוד עשויים להיות המרוויחים הגדולים
5. התעצם לממדים דרמטיים, חסרי תקדים, מעמדו הרופס של אבו-מאזן. רוצה ולא יכול. יכול ולא רוצה. הכל הבל הבלים. המעט שהיה בידו לעשות לפני הבחירות - לפרק את ארגוני הטרור מנשקם - שוב אין הוא יכול לעשות עתה. רוב לחמאס בפרלמנט הפלשתיני, או אפילו שוויון כוחות, מציב אותו מול פרלמנט לעומתי.
רק לאריאל שרון היה הכוח להיחלץ ממלכודת זו ולהקים מפלגה חדשה. אבו-מאזן כבול מעתה בכבלים שאין לו הכוח להיחלץ מהם, אפילו יכריזו האמריקנים והאירופים חזור והכרז,כי לא ישתפו פעולה עם שלטון פלשתיני, שהחמאס משתתף בו.
6. תוצאות הבחירות ברשות הפלשתינית עשויות להשפיע על תוצאות הבחירות בישראל. "קדימה",
"העבודה" ו"מרצ" - מועמדות להקים את הקואליציה הבאה - מבטאות עמדות של מרכז-שמאל, לפי הצהרות מנהיגיהן.
7. יכול להיות שזו שעתו הגדולה של בנימין נתניהו ושל הליכוד. הבוחרים הקלאסיים של הליכוד מתרחקים ממנו מפני שהם חשים, כי נתניהו הציל את הכלכלה הישראלית על חשבונם. אבל נתניהו, וכמוהו גם יובל שטייניץ וגדעון סער ולימור לבנת ודני נוה ואחרים, צדקו בטענתם, כי ויתורים ללא תמורה אינם מתכון לשלום, אלא דווקא ערובה להקצנה של הפלשתינים ולחיזוק ביטחונם, כי ישראל, מעצמה צבאית אדירת כוח, היא בעצם חלשה, נכנעת ומוכנה לוויתורים מרחיקי לכת - ובלבד שיניחו לה לחיות חיים נורמלים.
8. אין חיים נורמלים עם החמאס בעמדת מנהיגות. ישנה רק אשליה, שזמנה קצר.
נא להמתין לטעינת התגובות
