ידיעות אחרונות שובר שתיקה
בכתב ההגנה מטעם ידיעות אחרונות נגד תביעתו של עורך "7 ימים" המודח, מבטלים את טענותיו של בכר. בכר בתגובה: "מעדיף לתת לבית הדין לפשפש בעצמו בילקוט הכזבים של רפי גינת"
בכתב ההגנה נכתב כי בכר פוטר על-ידי העיתון לאחר שהפר את הוראות הממונים עליו וסירב לקבל את מרות העיתון והעורך הראשי. כמו כן מציינים בכתב ההגנה כי בכר "יצא ל'קמפיין' נגד העיתון, מעבידו ונגד העורך הראשי, הממונה עליו".
לטענת ידיעות אחרונות, כפי שעולה מכתב ההגנה, ניסה בכר בדרכים שונות, באופן עקבי ומשולח רסן, לערער על סמכותו המקצועית של העורך הראשי. "התובע ניסה לעשות לעורך הראשי דה לגיטימציה מקצועית ואישית מול עמיתיו במערכת העיתון", נכתב בכתב ההגנה, "התובע ניסה לטענתו לעקוף את העורך הראשי על-ידי פנייה לבעלים של העיתון בניסיון 'לכופף' את ידו של העורך הראשי תוך כדי שהוא משמיץ את העיתון וטוען כי הוא פועל שלא 'במנהל תקין'".
לדברי העיתון הטענה שהשמיע בכר לפיה פעל העיתון בשירות קמפיין הבחירות של אריאל שרון היא טענה מכוונת נגד העורך הראשי של העיתון, רפי גינת ונגד העיתון.
בעניין ההדלפה לכתבת "הארץ", ענת באלינט, על פסילת התחקיר על אלי לנדאו נכתב בכתב ההגנה כי "התובע הכחיש כל קשר עם גב' באלינט. התובע עשה זאת באופן תמוה ובעזות מצח. לנוכח העובדה שגב' באלינט ידעה דברים שהוחלפו בינו לבין גינת בארבע עיניים והיו ידועים לשניהם בלבד. ואכן, הכחשה זו אינה עולה כאמור בקנה אחד עם 'העובדות' שנודעו לגב' באלינט מתוך שיחתם של גינת והתובע". לטענת העיתון באלינט ידעה דברים שנדונו בין בכר לגינת בלבד.
מכל מקום, מציינים בכתב ההגנה, מהלכיו אלה של בכר הובילו באופן בלתי נמנע לפיטוריו מהעיתון. "ברור כי לא ניתן להמשיך ולנהל עיתון במצב שכזה, שבו עורך בכיר בעיתון יוצא בפומבי בהאשמות כבדות (וחסרות כל יסוד) כנגד העיתון וכנגד הממונה עליו", נכתב.
בעיתון מנסים להפריך את טענותיו של בכר אחת לאחת: "אין שחר לטענת התובע בדבר 'מתיחות תמידית' כנטען בסעיף זה וככל שהיו עימותים מקצועיים בין גב' יובל לבין מר ורדי, אין הם רלבנטיים לתובע ולפיטוריו. התובע אינו גב' יובל וגינת אינו מר ורדי. התובע מנסה 'לתרץ' את התנהגותו הפסולה בעניינים שככל שהיו, אינם רלבנטיים אליו כלל וכלל, תוך הסתרת עובדות רלבנטיות.
"מה שמכנה התובע 'לחצים פוליטיים וכלכליים המופעלים על עורך ידיעות אחרונות' אינו אלא מתח מתמיד שבו מצוי העיתון, בין רצונו לפרסם מידע חשוב וחדשני ובין הצורך לדאוג לכך שהמידע יוצג לקוראים ברמה עיתונאית גבוהה".
על פי כתב ההגנה, העיתון מעולם לא לחץ על בכר שלא לפרסם תחקיר זה או אחר. עוד נאמר, כי כל התחקירים שביקש התובע לפרסם – פורסמו. כמו כן, מכחיש העיתון באופן גורף כי יש קשר בין תחקיר לנדאו לפיטוריו של בכר.
"בניגוד לנטען על-ידי התובע, לא היו שום 'פרשיות' ולא היו שום ניסיונות להטות את פרסומי המוסף בניגוד לכללי האתיקה העיתונאית ומשיקולים פוליטיים ואישיים זרים, כפי שטוען התובע. התובע מפרש
עוד נכתב כי "העיתון פעל כדין כאשר פיטר את התובע אשר עשה עבירות משמעת חמורות והפרת אמונים נגד העיתון והממונים עליו, אשר חתר תחת העיתון והממונים עליו, אשר גרם לאובדן אמון טוטאלי בו ואשר הביא במעשיו את העיתון למצב שבו לא היה מנוס מלסיים את עבודתו. יתרה מכך, בהעדר עובדות של ממש להגנתו, נזקק התובע להסתרת עובדות ולהצגה שקרית ובלתי נכונה וביודעין של עובדות אחרות".
לדברי גינת, בכר מסתיר בתביעתו את העובדה שהתחקיר שפורסם כלל תיקונים רבים ומשמעותיים שהוכנסו בו על-ידי גינת וכי המשקל הציבורי הרב שניתן לתחקיר כתחקיר שיש בו ממש, נובע במידה רבה מהתיקונים שהכניס בו גינת ואשר בכר התנגד להם.
ניר בכר אמר היום לNRG מעריב בתגובה: "אני מעדיף לתת לבית הדין לפשפש בעצמו בילקוט הכזבים של רפי גינת שעל אמינותו המפוקפקת כבר נכתב לא מעט בתחנות השונות של חייו המקצועיים".
נא להמתין לטעינת התגובות
