דיכאון במועדון האלכסון
אין שום הנאה לישון לבד בלילה, זה לא תענוג גדול להגיע ליום חמישי בערב ולא לדעת אצל מי אתה אוכל בשבת, ונמאס לי מעזרה עטופה בדקירות של אכפתיות. לאנשים יש כוונה טובה אני יודעת, אבל האפקט המצטבר של דייט ועוד דייט מביא לייאוש, מרמור, לדמעות. אפרת ליבמן במונולוג חד פעמי
מה לא אמרתם? שאנחנו אגואיסטים, דפוקים ומעוכבים רגשית, בדרך הצלחתם להשניא את המין הגברי על המין הנשי ולהיפך, הפכתם אותנו למחנות יריבים המנהלים מלחמת חפירות, כל צד מתבצר ומאשים את הצד השני בילדותיות, תלותיות, לחיצות ואדישות.
כל כך הרבה קיתונות של שטנה שפכתי על הגברים באשר הם, רק בגלל שנמאס לי לשמוע מכם שאסור לי להיות חכמה מדי, שנונה מדי וחריפה מדי, וכמה אני עושה בשכל שאני כותבת בעילום שם, ככה לפחות יש לי סיכוי להגיע לדייט שני. ותאמינו לי שאני לא ממציאה ולא מקצינה. רק לפני חודשיים רציתי להציע לרווקה מדהימה שבמקרה היא גם ידידת מערכת NRG יהדות, בחור מוכשר, "בעל מידות", אקדמאי, נאה ולכל הדעות "בחור טוב", שסירב להצעה בגלל שהיא מפורסמת. ואחר כך כותבים לה בטוקבקים שהיא בררנית.
נמאס לי מאלו שחושבים שלא יקרה כלום אם אני אצא לדייט על גבי דייט, כי אין לי שום דבר להפסיד, והזמן שלי הפקר. לאנשים יש כוונה טובה אני יודעת, אבל האפקט המצטבר של עוד דייט ועוד דייט מביא לייאוש, מרמור, לדמעות. כל כך הרבה דמעות, ולפקפוק עצמי. הכי נורא זה השלב שבו הרווק מתחיל לפקפק בעצמו.
אוי יקרת. רויטל כתבה שהיא הרגישה את זה בגיל 26, רק תנסי לתאר לעצמך מה מרגישים בגיל 33. מתחילים לדמיין תסביכים ולהמציא בעיות נפשיות. אם את בחורה מלאת חיים אז את רועשת מדי, אם את שקטה אז את דכאונית אם את מצליחנית אז את מאיימת. כשהאמת היא שיש לא מעט בחורים שבאמת אין להם מה להציע לך כי עקפת אותם בסיבוב.
שלא תבינו לא נכון, אנחנו נהנים מהעצמאות, מרמת החיים הגבוהה שרווקים בני ימנו חיים בה ומחופש הבחירה. אבל חיינו רחוקים מלהיות זוהרים, אין הנאה בלישון לבד לילה אחרי לילה, זה לא תענוג גדול להגיע ליום חמישי בערב ולא לדעת אצל מי אתה אוכל בשבת, זה לא כיף להגיע לארוחת שבת ולגלות שלושה בחורים שעם כולם כבר יצאת בשנתיים האחרונות. זה עצוב לגלות אחרי חמישה דייטים רצופים ומלהיבים שכל הזמן הזה הוא יצא עם מישהי נוספת במקביל, ואף רווק לא נהנה לגלות שהאקסית שלו מלכלכת עליו בכל רחבי הביצה. זה מייאש להגיע למסיבה חג אחרי חג, שנה אחרי שנה ולפגוש את אותם אנשים ואותם פרצופים, ואחר כך אומרים לך שאתה לא עושה מספיק כדי להתחתן.
אז לא, אין לנו אג'נדה של רווקות, אם היתה לנו כבר היינו מקימים מפלגה, מדביקים סרט לבן על האוטו ועל התיק ומנפיקים סטיקרים. ולאף אחד, בטח לא ליקרת פרידמן, אין את ההסבר הפשוט לסינגליותינו. בעיקר כי אין גורם אחד.
אז יופי יקרת, לא התאדית לנו מהנוף שניה אחרי החופה כמו הרבה נשואים טריים אחרים. אבל הדרך השניה שלקחת – דרך הזחיחות
כבר האשמתי את הרבנים שחילקו אותנו לכתות ולא יעלה על הדעת שתלמיד "מרכז" יצא עם "הרמורניקית" או שמפונה מהגוש ייצא עם פעילת מימד, המנהיגים שלנו החזירו אותנו דורות אחורה, לימי הצדוקים והפרושים, על זוטות ועניינים של מה בכך. אבל מצד שני, אולי כן יש מקום להורים לעשות חושבים, לדעת לתת לנו את האהבה שרק הם יודעים לתת, אבל גם את היד המכוונת של אמא, את המילה האחרונה של אבא, ואת הפוש לקפוץ למים הקרים.
אולי אמא שממשיכה להגיד לבן שלה גם בגיל 39 שהוא חתיך וחכם ומוצלח ושלא יתפשר אף פעם, מעדיפה, עמוק עמוק בפנים, את הבן שלה רווק.
נא להמתין לטעינת התגובות
