שליפות עם ג'קי לוי
ערוץ 2? איני משלהם והם אינם משלי. אריה דרעי? עבור הכספים שהאשימו אותו בגניבתם, ראשי "קדימה" אפילו לא היו מתכופפים להרים מן המדרכה. המפד"ל? כמו קוגל שחיממו אותו ארבע פעמים
הגיש בטלוויזיה החינוכית את "צו פיוס", "פיוס בע"מ" ו"מישהו דיבר". מגיש בגל"צ, פעם בשבוע זה שמונה שנים, את התוכנית "המילה האחרונה" יחד עם אברי גלעד; כותב זה תשע שנים טור שבועי על פרשת השבוע ב"ידיעות אחרונות"; מריץ את המופע "בן אדמה" מזה שבע שנים. נשוי ואב לשניים, גר בנחלאות, ירושלים.
אלוהים
"לך דומיה תהִלּה". כלומר, מזמן לא סבלתי כל כך כשלראשונה ראיתי את הסטיקר: "הקב"ה אנחנו אוהבים אותך".
פרשת שבוע
אני בוש ונכלם שמבחינת כמות המלל כתבתי על פרשת השבוע לא פחות מגדולי הפרשנים, אבל לצערי פה בדיוק נגמרת ההשוואה.
יעקב
שמי לעולם יהיה יעקב. ג'קי תמיד יישאר בשבילי הכינוי הבלתי מוצלח שהדביק לי חבר. לעצמי אני קורא יעקב, ובבית קוראים לי "קובי".
בני עקיבא
חוויות ילדות, חצ'נוקים, סְנאדות, קסם נעורים, החטא הקדמון, שירה צרודה, מלא שמחת חיים.
תנועת נוער מעורבת
אני בא ממשפחה ירושלמית ותיקה, ויש במשפחתנו תמונות של גדולי הרבנים הספרדים מאסכולת "פורת יוסף" שאיש מהם לא התחתן בחתונה נפרדת. תוך דור, לא רק שתלמידי תלמידיהם אינם מוכנים אף להתארח בחתונה שאינה נפרדת, אלא גם "בני עקיבא" כבר מתחילה לחמוד את המחיצה. שום דבר טוב אינו צומח ממחיצות.
קוּקוּ
מן מאניירת נעורים שלקחה את עצמה ברצינות רבה מדיי. דומני ששנותיה ספורות. אני מודה שבכל זאת אין מדובר בסתם קשקוש, ויש מאחורי הקוקו איזו שהיא אמירה, אם כי איני זוכר
בֶּרֶט; כומתה
הרטרו הפרטי שלי. הרבה לפני דור הכיפה הסרוגה היה דור הכיפה רקומה. לפניו היה דור הבֶּרֶטִים.
שכונת נחלאות
אהבָתי, השריטה שלי, הצרה שלי, ומה שאתה רוצה. מהרגע ששכרתי שם דירה כסטודנט, לקח כחודש עד שזקנות המקום נשבעו בפני שהן זוכרות אותי בן שנה בנחלאות. כלומר לא רק שאני בדיתי לעצמי ביוגרפיה כאילו נולדתי בנחלאות, אלא גם נחלאות – על זקנותיה דוברות הלאדינו, היידיש והערבית – השתתפה בקנוניה. פשוט הוחלט פה אחד שנולדתי שם.
בן אדמה
פיוט נפלא שכתב אבן עזרא. הופתעתי לגלות שהספרדים שרים אותו ביום כיפור, למרות שלכאורה הוא שיר שאינו דתי והוא שיר מלא הומור. כך הגעתי לדבר שאני אוהב ביותר לעשות על הבמה – לספר סיפורים, ולכן למופע האישי הזה קראתי "בן אדמה".
דב אלבוים
תלמיד חכם.
דתל"שים
אחת התופעות המרתקות של הדור הזה. כשחושבים על זה הציונות היא סוג של דתל"שיות.
ציונות דתית
היא והקיבוץ הם שני הפרויקטים המרתקים ביותר והמפוספסים ביותר של היהדות המודרנית.
רצח רבין
מבחינתי, הטראומה הגדולה של הציונות הדתית, ושאיש לא ימכור לי שעל הדם של רבין לא רקדו. יותר ממה שהדתיים ביצעו חשבון נפש סביב הרצח, שונאי הדתיים ביצעו סביב לרצח התחשבנות והרקדות המוניות.
גל"צ
למרות שאני בגל"צ כבר שמונה שנים, ואני מכיר בבניין המכוער הזה כל בלטה, מעולם לא ארגיש שם בבית. זאת מכיוון שמילדותי, כשדברו אתי על נוראות תל אביב, גל"צ היתה אחד מפתח גֵּיהִנָּם.
אברי גלעד
החברותא שלי. אחד האנשים שעברו לנגד עיני את התהליך האישי המרתק ביותר שראיתי אולי אי פעם. אם כי ייתכן שאני זה שעברתי תהליך של ניקוי עדשות המשקפיים.
גלגלצ
אני מודה שאיני מקשיב לתחנה.
אריה דרעי
עבור הכספים שהאשימו אותו בגניבתם, ראשי "קדימה" אפילו לא היו מתכופפים להרים מן המדרכה.
השד העדתי
אין דבר כזה. יש שד גזעני. כלומר עדתיות היא תרבות, זהות, נוסטלגיה, אך ברגע שקוראים לה שד – סימן שמשהו שם מערער אותך. כל מי שקורא לעדתיות בשם "שד עדתי" חשוד בעיני בגזענות.
קולך
אוהב אותן. הן מאתגרות אותי. אחת התופעות הדתיות המאתגרות ולכן המרתקות ביותר שיש בתקופה. אני שמח שהן שם.
רווקוּת
אין זו תופעה אלא מצב. אין כאן טרנד כלשהו. מדובר במין מצב שכל מי שבתוכו חפץ להילחץ ממנו, וכל מי שמחוץ לו – מתגעגע אליו. אבל לא הייתי חוזר לשם.
חרדים
אני אוהב אותם, אבל מדובר באחת הטעויות המבדחות ביותר בהבנת הנקרא.
ברסלב
אתה שואל אותי על רבי נחמן או על המשוגעים האלה שקופצים ברחובות?
ישעיהו ליבוביץ'
מורי, אם כי איני משוכנע שרבי. באמת אחד האנשים החכמים ביותר שחיו כאן אי פעם. אם היה ניתן לומר בעברית "מוציא שם טוב", הוא זה שהוציא שם טוב לפנאטיות.
רפורמים
רוב הישראלים שאני מכיר, שונאים אותם בגלל שהם אמריקאים.
חרד"לים
כשמם כן הם. איני יודע כיצד לאכול את זה.
מרכז הרב
אני רוחש כלפיהם כבוד רב, אבל גם הסתייגות עמוקה. מדובר בזרם המאיים להוציא מהיהדות את ההומור, והומור הוא בעיניי אחד מעיקרי האמונה ביהדות.
הרב שלמה אבינר
איש מקסים ואישיות רבנית בעייתית.
בית"ר ירושלים
לא משנה כמה אתעצבן עליהם, כשאפול על משחק שלהם – אצרח כמו אחרון הבבונים על כל החמצה של מליקסון. מדובר בשבטיות ממש, כמו "מרכז הרב", "החרד"לניקים", הרב אבינר ודברים אחרים שאליהם יש לי מין זיקה "תת-עורית", וכמה שלא אסתייג מהם – אאחל להם רב טוב.
מעורב ירושלמי
סדרת דרמה משובחת. אני גאה לעמוד מאחורי חלק גדול ממה שקורה בה.
ערוץ 2
בבניין של גל"צ לפחות התאקלמתי קצת. כשמדובר בערוץ 2 – איני משלהם והם אינם משלי.
היהודיהנודד
התוכנית שנהניתי ביותר לעשות אי פעם בטלוויזיה. זאת מבחינת עשייה, מבחינת מה שלמדתי תוך כדי ומבחינת הצוות. היינו כמו קבוצה שמבלים במילואים יחד, רק באחלה נוף. באשר לערוץ התכלת שנסגר – מדובר רק בהתחלה. סגירתו היא הכנה לערוץ המורשת שייפתח.
אמונה אלון
קשה לי עם המהלך האחרון שלה. בכך שעזבה את "ידיעות אחרונות", היא עזבה את אופציית הדו-שיח. אישה מופלאה.
דניאלה וייס
מעולם לא פגשתי אותה. מבחינתי היא מה שאומרים עליה.
ניסו שחם
לא מזמן הוא ניגש אליי בחתונה של חבר משותף, שם אמרתי דברים מספר תחת החופה. הוא התלהב כל כך מהדברים שאמרתי, וסיפר לי שהיה רוצה שאני אהיה זה שיחתן את בתו. רגע לפני כן ראיתי אותו שר ומנגן את "שלום עליכם מלאכי השרת", ואמרתי לעצמי ראב-ראבק, כמה העולם הזה מפותל. רק אתמול יכולתי לירוק לאיש הזה בפנים, וכעת הוא שר עמי "שלום עליכם". למרות שאני כועס עליו מאוד, איני יכול לכעוס עליו.
הרב יואל בן נון
איש יפה וחכם ומבולבל. ואני מבין אותו כל כך.
עמונה או עצמונה
דימונה!
המפד"ל-האיחוד הלאומי
זה כמו קוגל שחיממו אותו ארבע פעמים.
מאחזים
עדיין טרם הבנתי אם מדובר בתרגילי הטעיה או שבאמת מישהו חשב שיגור שם. אחד הדברים שמוציאים לציבור הדתי יותר ויותר שם רע.
מכון המקדש
אם העולם היהודי מודל 2006 היה יוצא לשווקים בלא כל השריטות והשרוטים, עם מה היינו נשארים? אני מאוד אוהב את כל ה"מסטולים דאורייתא" האלה. דרך אגב, אני רוחש כבוד רב לפולקלור.
הרבנות הראשית לישראל
הפרצוף שלה הוא הפרצוף שלנו. הוקמה על מנת לבטא את האקטואליות של היהדות הריבונית החדשה בארצה, אבל מעמדה מדורדר כיום. כך למשל, רוב שומרי הכשרות כיום אינם מסתפקים בכשרות הרבנות. כך למשל, ההתייחסות של המוסד הזה אל עצמו – כאל מוסד פקידותי שלא איכפת לו מה אומרים עליו ואינו רוצה למצוא חן לא בעיני אלוקים ולא בעיני האדם.
מקובלים
בעידן שבו לתחזיות מזג האוויר אין כל תוקף, ולתחזיות המודיעין לגבי הבחירות ברשות הפלשתינית אין כל תוקף, ולתחזיות של מכוני הסקרים אין כל תוקף – טוב שיש כמה מקובלים אמתיים, גם אם הם אוכלים במבה. היום אנו נמצאים במצב הפוך: הקונפליקט הדתי-חילוני הקלָאסי גורס שאצל הדתיים ישנה הוודאות האלוקית-הקוסמית, בעוד שהתרבות החילונית משקפת הטלת ספק והעלאת דילמות. הימים האלה עברו, וכיום המצב בדיוק הפוך. דווקא בצד הדתי מוצאים היום הרבה יותר אירוניה עצמית, דילמות וענווה, בעוד בצד החילוני מוצאים מן ביטחון עצמי נוהם.
NRG יהדות
אה, הגענו לשאלה האחרונה. מתוך תשובתי אתה מבין שאני מכיר את מבנה הריאיון, ושאני קורא את המדור ואת הערוץ. בניגוד לאתרים אחרים ברשת, NRG יהדות הוא דבר חולשה שאיני מתבייש להודות בו.
נא להמתין לטעינת התגובות
