תנוך האוזן הימנית
מה כל כך מיוחד בתנוך האוזן? הרב יהודה ברנדס מסביר מדוע זכה איבר זה לייחודיות בעבודת הכהנים
אגב, תנוך האוזן מזוהה בעברית המודרנית עם החלק התחתון של האוזן, עליו תולים בדרך כלל עגילים. ואילו תנוך האוזן המקראי, לפי הפירוש המסורתי של חז"ל ומפרשי המקרא, הוא הסחוס שבמרכז האוזן, זה הניצב כנגד פתח תעלת השמע.
תנוך האוזן הימנית, הוא אחד משלשה איברים שעליהם היה צריך לתת מדם הקרבן בעת הקדשת הכהנים לעבודתם. מלבדה, ניתן הדם גם על בוהן רגלם הימנית ובוהן ידם הימנית. טקס דומה התקיים גם בעת טהרת המצורע.
המפרשים תהו, מדוע נתייחדו שלשה אברים אלו. יש מי שאומר, מפני חשיבותם: הידיים והרגליים הם האיברים הפעילים של האדם בעולם העשיה, ואילו האוזן - היא השומעת את הצו האלוקי שממנו נובעת העשייה הרצויה והראויה. סיעת מפרשים אחרת טוענת שההיפך הוא הנכון - אלו הם איברי קצה, המסמלים את הגבולות המרוחקים ביותר של הגוף האנושי.
לשיטה זו, אפשר לדמות את הבהונות ותנוך האוזן, למזוזות ולמשקוף של פתח הבית. בליל יציאת מצרים נצטוו בני ישראל לסמן את פתחיהם בדם קרבן הפסח, אף שם, נתינת הדם נעשתה בקצה גבול הבית, כדי לסמן אותו ולייחדו.
עד כה עסק הטור הזה, בדרך כלל, בדמויות המשניות של הסיפור המקראי. חושים בן דן, אלישבע ונחשון בני עמינדב, אהליאב בן אחיסמך, ואחרים. במגמה להעיר את תשומת הלב לדמויות ואישים שבדרך כלל לא מרבים לתת להם את הדעת, ולהזכיר, שכל אדם הוא עולם ומלואו, ובודאי אם זכה להיכלל בספר הספרים, יש מה ללמוד ממנו, לטוב ולמוטב.
כשם שעסקנו עד עכשיו באישים המשניים והנסתרים של המקרא, אנו מפנים את מבטנו הפעם אל אחד האברים חסרי החשיבות בגוף האדם - תנוך האוזן.
יש המדמים את האומה לגוף האדם, אורגניזם חי, ולהתייחס לכל שבט משבטיה כאחד מן האברים, ולכל יחיד מיחידיה כתא מתאי הגוף. לפי המשל הזה, אפשר לומר שכשם שבין חלקי האומה יש מרכז ויש פריפריה, יש מנהיגים חשובים ומפורסמים ויש יחידים צנועים ונסתרים, כך הדבר גם בגוף האדם.
אברי הקצה הם הפריפריה. שימו לב לאוזן, אומרים מומחים לניתוחים פלסטיים וקוסמטיים. לפעמים - מתקנים ומותחים את עור הפנים ואת האף - אבל לאוזן לא מקדישים תשומת לב. אחר כך, עקבות הגיל, הקמטים והכתמים, מתגלים דווקא באוזן, שנשכחה והוזנחה.
כמו המזוזות והמשקוף של הבית במצרים, גם האוזן עומדת על הפתח. אחד מגבולות הכניסה של הגוף.
כשם שלא תמיד מייחסים חשיבות ותשומת לב לשומר שבפתח, כך לא נותנים את הדעת לתנוך האוזן. בקניון, בתיאטרון, עוברים על פניו, פותחים את התיק בהיסח הדעת, ושוכחים שמדובר באדם, איש או אשה, עולם שלם.
לעתים רחוקות רואים מישהו מודה לשומר על כך שמילא את חובתו, דרש לפתוח את התיק, עיכב אותנו למספר שניות, ותרם את תרומתו לביטחוננו ושלוותנו כאשר נמצא בפנים המוגן, הוא יישאר הלאה בחוץ. רק אם השומר יטריד אותנו, או חלילה ייכשל בתפקידו ויאפשר כניסת מי שאינו רצוי, ובודאי כששומר נפגע בעת מילוי תפקידו - מתעוררת מודעות מסוימת לקיומו. כמוהו תנוך האוזן, שלא נזכרים בו אלא אם כן מתפתח בו נגע, או שיש בו פגם אסתטי מטריד.
טקס התקדשות הכהנים וטהרת הטמאים מכיל את כל האדם, גם את תנוך האוזן וקצות הבהונות. בליל הסדר, ליל התקדש העם, צריך להיזכר במי שנמצאים אצל הפתח, בין המזוזות לבין המשקוף, ולהזמין את כולם להסב יחד לחגיגת החרות.
הרב ד"ר יהודה ברנדס, הוא ראש בית המדרש במכללת רוברט מ' ברן, בית מורשה בירושלים. לאחרונה ראה אור ספרו "אגדה למעשה – עיונים בסוגיות משפחה, חברה ועבודת השם", בהוצאת בית מורשה.
נא להמתין לטעינת התגובות
