רק בוש יקבע
פרופ' אייל זיסר סבור כי הצלחתה של "מהפכת הארזים" בלבנון תלויה בחסדיה של ארה"ב
בעקבות נסיגת הכוחות הסוריים, התקיימו בלבנון בחודשים מאי-יוני בחירות לפרלמנט שבהן זכה מחנה מתנגדיה של סוריה לרוב מוחלט. אין פלא שבלב רבים בלבנון ומחוצה לה התעוררו תקוות כי בעקבות "מהפכת הארזים" תחזור לבנון למה שהייתה בעבר- מדינה דמוקרטית ופרו-מערבית בלב העולם הערבי, מדינה שאינה מהססת לקיים גם קשרים עם ישראל.
תקוות אלו התחזקו גם על רקע הלחץ הבינלאומי הגובר על דמשק, ששיאו פרסום דוח ועדת החקירה של האו"ם בפרשת רצח רפיק אל-חרירי. הדוח הפנה אצבע מאשימה לכיוונה של סוריה ואף לכיוונו של הנשיא הסורי, בשאר אל-אסד, כמי שנושא באחריות למעשה הרצח. אלא, שבמלאת שנה למהפך בלבנון הולך ומתברר כי בתקוות אלו לא היה ממש, וכי מה שהיה הוא שיהיה בלבנון.
אחרי הכל, המערכת הפוליטית במדינה לא עברה שינוי של ממש אלא לכל היותר מתיחת פנים קוסמטית. מדובר בפוליטיקאים שעד לא מזמן הריעו לסורים ותמכו בכל מהלך שביקשה דמשק לקדם בלבנון. אלא שעתה, נוכח היחלשותה של דמשק והלחץ האמריקני הגובר עליה, החליטו מטעמים אופורטוניסטים גרידא לשנות כיוון ולטפס על העגלה האמריקאית.
יתירה מכך, פניה האמיתיות של לבנון אינן מיוצגות בהכרח בידי אנשי מהפכת הארזים. אחרי הכל קרוב למחציתם של הלבנונים הם שיעים ואלו נוהים ברובם, בשנים האחרונות, אחרי ארגון החיזבאללה.
הכדור נמצא במגרש של בוש
המעניין הוא כי פואד סניורה, ראש הממשלה הנוכחי של לבנון, העדיף שלא לצאת לעימות חזיתי נגד החיזבאללה אלא לחבקו חיבוק דוב, כפי שעשה בזמנו אבו- מאזן לתנועת החמאס. כל שנותר להמתין ולראות הוא האם החיזבאללה ישנה את דרכו ויתפרק מנשקו, כפי שמקווים סניורה וחבריו, או שמא מקרה חמאס יחזור גם בלבנון.
ולבסוף, סוריה הסיגה את כוחותיה מלבנון אבל הותירה אחריה את בעלי בריתה הרבים במדינה. הכוחות הסורים עודם ערוכים לאורך הגבול הסורי-לבנוני מרחק של שעה נסיעה מבירות ובמילים אחרות, סוריה עדיין לא אמרה את המילה האחרונה בלבנון.
המסקנה היא כי עם כל החשיבות שניתן לייחס לאירועים בלבנון במהלך השנה האחרונה, הרי שהכדור נמצא לאו דווקא במגרש הלבנוני
ואף לא זה הסורי, אלא במגרשו של הנשיא האמריקני ג'ורג' בוש. בוש הוא שעמד מאחורי מהפכת הארזים בלבנון בראשית שנת 2005, שהרי בלעדיו ספק אם מהפכה זו הייתה מתחוללת בכלל.
בוש הוא גם זה שיקבע האם רוחות השינוי והרפורמה תוספנה לנשוב בלבנון, או שמא כוחות מהפכת הארזים יאלצו לסגת בפני מצדדי הסדר הישן הפרו-סורי במדינה. אחרי הכל, המשך מדיניות אמריקנית תקיפה במזה"ת ובכלל זה בלבנון יבטיחו למדינה יציבות וחופש מן הסורים.
אולם, שינוי כיוון במדיניות האמריקנית עשוי להשיב את לבנון לאחור אל המצב שבו הייתה רק לפני שנה. כך או אחרת, ממשלת לבנון ואף הציבור הלבנוני, למחנותיו ועדותיו, חלשים מכדי להוביל מהלך אמיתי של שינוי בעצמם.
הכותב הוא ראש החוג להיסטוריה של המזרח התיכון בעת החדשה באוניברסיטת תל-אביב
נא להמתין לטעינת התגובות
