עיתונאי בחסד
הוא הקים את ה"עין השביעית" ועורך אותו מזה 10 שנים. הוא שואף לקיים שיח בין עיתונאים וחותר לעיתונות אוטונומית. "פרס ישראל האלטרנטיבי" של NRG מוענק לעיתונאי עוזי בנזימן
בנזימן, 65, החל את דרכו העיתונאית בשנת 1962 כפרילנס במהדורה האזורית של "מעריב" בירושלים. בשנת 1963 הצטרף בנזימן לביטאון של "עיתון חירות" ככתב המוניציפלי בירושלים, ועבד לצדם של דן מרגלית, אריה נאור ושלמה נקדימון.
בשנת 1965 עבר לעבוד ב"הארץ", שם שימש ככתב מוניציפלי, כתב לענייני רווחה, כתב פרלמנטרי, כתב מדיני, שליח העיתון לוושינגטון, עורך המוסף ובשנים האחרות חבר הנהלת המערכת, פובלציסט וכותב מאמרים בעיתון. את הקמת העין השביעית יזם לפני 10 שנים יחד עם פרופסור ירון אזרחי.
"המניעים להקמת 'העין השביעית' היו אידיאליסטים ואידיאולוגים", מסביר בנזימן, "חשבנו שיש מקום לביקורת ולשיח פנימי בין העיתונאים. רצינו להקים במה במסגרתה יהיה לעיתונאים מקום לבקר את עצמם ולהתדיין על בעיות מקצועיות".
בנזימן פנה אז לקולגות מהעיתונים הגדולים - רפי מן מ"מעריב", נחום ברנע מ"ידיעות אחרונות" וכרמית גיא מ"רשות השידור" – ויחד, כחברי המערכת, ייסדו את כתב העת.
"בחרתי קולגות בעלי מעמד בכיר מכלי תקשורת מרכזיים בהנחה שאם אאסוף בכירים, עצמאיים שאין ערעור על הגינותם ויושרם, אוכל ליצור מקדם ביטחון לאמינות וליושר, ולמנוע השפעות של גורמים אלו ואחרים על הנושאים בהן נעסוק".
מלבד חברים אלו, כותבים ב"עין השביעית" גם עיתונאים צעירים שתחום זה נוגע אליהם. בין הכתבים שהחלו שם את דרכם ניתן למצוא את כתב המשפט של ערוץ 10, ברוך קרא, וכתבת המדיה של "הארץ" ענת בליאנט.
את "העין השביעית" מפיק המכון הישראלי לדמוקרטיה מטעמים אלטרואיסטים
"במבט לאחור אני חושב שהצלחנו לעמוד בכמה יעדים שהצבנו לעצמנו, ביניהם יצירת הבימה שבה מתקיים הדו שיח", אומר בנזימן, "יותר מכך, 'העין השביעית' הפכה לכלי עזר שימושי במוסדות להשכלה ובמחלקות התקשורת השונות. מה שלא הצלחנו להשיג הוא להפוך את המוצר לדבר מוכר. 'העין השביעית' זוכה אמנם למעמד מכובד, אך לא מדובר במוצר נפוץ ופופולרי, אולי משום שאינו פרובוקטיבי או אולי פשוט נוח להתעלם ממנו".
בנזימן, שנהנה ב"עין השביעית" מחופש יצירתי מוחלט, מודאג מהמצב כיום בכלי התקשורת. "אני מסתכל אחורנית, ורואה את העיתונות כתחום דינאמי, תחום שעובר תהליכים פנימיים מרתקים ומדאיגים כאחד", הוא אומר.
"אם פעם העיתונות חתרה לעצמאות כשהיא מוטרדת מהתערבות השלטון בתכנים כמו צנזורה, ניסיונות של המחוקק לגונן על השילטון בחקיקת חוקים, כך למשל מניעת פרסום שמות חשודים וחקיקה שמטרתה להגביל את העיתונאים היום ניכרת מגמה בה העיתונאי הוא שצריך להתגונן מפני התקשורת עצמה, מפני המו"ל שלו, מפני הכוחות הכלכליים וכללי המשחק הכלכליים הכוללים תאגידי ענק ובעלי הון".
"העיתונאים היום פגיעים יותר. יש עיתונאים שעובדים בתנאי עבדות. הכל מושפע מהלחץ לשרוד כלכלית. לעיתים קרובות העיתונות מאבדת את צילמה רק כדי לשרוד כלכלית", הוא מוסיף.
בנזימן מתייחס גם לפריצה של האינטרנט, ולאיום שלו על העיתונות המודפסת: "יש דמוקרטיזיציה של העיתונות. כל אחד יכול להיות עיתונאי, לכתוב, להגיב, לצלם, להקליט. מחד אפשר לומר שזהו שיא הדמוקרטיה, ומאידך ישנה שבירה של מסגרת. המציאות הזו מרסקת לחלוטין את יכולתה של החברה לנהל שיח סביב מספר בימות מרכזיות כפי שהיה בעבר. השיח מתפורר לאלפי רסיסים, לאלפי בימות וגם לכך יש מחיר, וזה לא אומר שאני מיושן, אני מכיר בכוח של הקידמה הטכנולוגית, אך גם בבעיות".
לרגל יום העצמאות, וכחתן הפרס שלנו, מאחל בנזימן לתקשורת רק דבר אחד: "בכובעי כעורך 'העין השביעית', ערב יום העצמאות, אני מאחל שיהיה דור המשך של עיתונאים, ושהשליחות העיתונאית במובן התמים של המילה, תמשיך להדריך אותם. אני מאחל לנו שיהיה גרעין של עיתונאים שימשיכו להיות מונעים מהשליחות שבמלאכה זו".
נא להמתין לטעינת התגובות
