יחפה עם כתר של זהב
חומת ירושלים יכולה להיות סמל לחוסנה של העיר, ויכולה להיות טבעת החנק שלה. הרב בני לאו מתפלל לחיזוק החומות החיצוניות וניתוץ החומות הפנימיות
התפילה לבנין חומות ירושלים נובעת מתוך תודעת אלפי שנותיה של העיר שמסומלת יותר מכל באיתנותה, בחוסנה ובאבניה. כל כך יפה תיאר זאת ישעיהו הנביא (פרק כו, א):
בַּיּוֹם הַהוּא יוּשַׁר הַשִּׁיר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה עִיר עָז לָנוּ יְשׁוּעָה יָשִׁית חוֹמוֹת וָחֵל:
חומותיה של ירושלים שימשו להגנה מפני אויב. ניפוץ חומת ירושלים בימי בית ראשון היה הרגע שבו החורבן החל. ללא חומה אין תקוה. השריפה של הבית הפך להיות לשאלה משנית. ירושלים ללא חומה דמתה למלכה ללא כתר מלוכה. שבעים שנות גולה ישבו היהודים בבבל ובכו בזכרם את ירושלים.
כשקם כורש מלך פרס והתיר את העליה מצאו מעטים מגולי יהודה את הכוח לעזוב את מנעמי הגלות ולחזור לציון. בין השבים היה גם זכריה הנביא, שנבואותיו מלאות בתקווה שהנה מגיע סוף לימי גולה ותחילת שלום גדול בעולם. בפרק ב בספר מתאר זכריה מראה ש"הקפיץ" אותו:
וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא וְהִנֵּה אִישׁ וּבְיָדוֹ חֶבֶל מִדָּה: וָאֹמַר אָנָה אַתָּה הֹלֵךְ וַיֹּאמֶר אֵלַי לָמֹד אֶת יְרוּשָׁלִַםלִרְאוֹת כַּמָּה רָחְבָּהּ וְכַמָּה אָרְכָּהּ:
הוא רואה מהנדס הולך ומודד את ירושלים. לשאלתו של זכריה על מגמת פניו עונה המהנדס בתמימות שאי אפשר לבנות את ירושלים בלי לראות את מידותיה. מלאך ה' מתגלה לזכריה ופוקד עליו לרוץ אחרי המהנדס ולשנות את תוכניותיו:
וַיֹּאמֶר אֵלָו רֻץ דַּבֵּר אֶל הַנַּעַר הַלָּז לֵאמֹרפְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלִַם מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ: וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ:
לאמור: אל תבנה חומה! ה' ישמור על העיר! הסמל של החומה חונק את ירושלים. היא צריכה להיות עיר פרוזה - נטולת חומה - מלאה באדם ובחיים. זו הייתה נבואה דמיונית. ירושלים לא נבנתה בימי זכריה. האנשים פשוט לא באו. ירושלים לא נתמלאה באדם אלא בעולים בודדים וחלשים. חמישים שנה עברו וחומת ירושלים נשארה פרוצה. אז הגיע תור דורו של נחמיה.
כשבא אחד מיושבי ירושלים לתאר לנחמיה את גודל שפלותה של ירושלים, לאחר יותר ממאה שנות חורבן, הוא תיאר זאת כך (נחמיה פרק א).
וַיֹּאמְרוּ לִי הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ מִן הַשְּׁבִי שָׁם בַּמְּדִינָה בְּרָעָה גְדֹלָה וּבְחֶרְפָּה וְחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם מְפֹרָצֶת וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ:
זו הייתה הידיעה שהניעה את נחמיה, שר בממשלה הפרסית, לקום ולבקש מהשלטון את הרשות לעלות ולבנות את ירושלים. ברשותם הוא חוזר לירושלים וראשית צעדיו - בניית החומה (נחמיה פרק ב):
וָאוֹמַר אֲלֵהֶם אַתֶּם רֹאִים הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ בָהּ אֲשֶׁר יְרוּשָׁלִַם חֲרֵבָה וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ לְכוּ וְנִבְנֶה אֶת חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם וְלֹא נִהְיֶה עוֹד חֶרְפָּה:
כך הולך נחמיה ובונה את ירושלים על חומותיה. בניית החומה של נחמיה הפכה להיות הסמל של בניין הבית השני. שוב ניצחה ירושלים האבנית את עיר השלום. אך חוסנן של החומות אינן יכולות לכסות על חולשתה של החברה. גם אם יש חומה זה לא מבטיח יציבות. כבר בפרק נ"ה בספר תהילים אנו שומעים על כך:
יוֹמָם וָלַיְלָה יְסוֹבְבֻהָ עַל חוֹמֹתֶיהָ וְאָוֶן וְעָמָל בְּקִרְבָּהּ: הַוּוֹת בְּקִרְבָּהּ וְלֹא יָמִישׁ מֵרְחֹבָהּ תֹּךְ וּמִרְמָה: כִּי לֹא אוֹיֵב יְחָרְפֵנִי וְאֶשָּׂא לֹא מְשַׂנְאִי עָלַי הִגְדִּיל וְאֶסָּתֵר מִמֶּנּוּ:
יכול להיות מצב שבו הצבא חזק, שומרים סובבים על החומות יומם ולילה ובכל זאת "און ועמל בקרבה". לא האויב מחרף ולא השונא מגדיל אלא אנחנו, על ידי רקבון פנימי, מסוגלים לחולל את השבר.
חומות ירושלים חשובות לנו. שלומה ובטחונה של ירושלים יקר לנו. אנו מתפללים שהקב"ה יבנה חומות ירושלים ויחזק אותנו מפני כל אויבינו מסביב. אולם גם לנו יש חלק בבנין
הרב ד"ר בני לאו הוא הרב של בית מדרש מורשה בירושלים, ורב קהילת רמב"ן.
נא להמתין לטעינת התגובות
