עם הארץ ועם הספר
כשמגיעים ל"עם הארץ" הסירו חז"ל את הכפפות. אוסף מאמרי הגנאי והגידופים שנורו לעברו של עם הארץ הוא מן המרשימים בספרות התלמודית כולה
קשה למצוא דמות שחז"ל מגנים ומבזים כמו "עם הארץ". יש להקדים ולומר, ש"עם הארץ" הוא כינוי בעל משמעויות שונות, והיחס אליהן אינו שווה. בתנ"ך, "עם הארץ" הוא הציבור הרחב של תושבי הארץ, עובדי אדמתם. מה שבלשון מאוחרת יותר ייקרא "עמך".
במידה מסוימת, אפשר לדמות את עמי הארץ לציבור הרחב בחברה המודרנית, אשר בניגוד לו עומדות ה"אליטות", השלטוניות והתרבותיות. החברה העממית מוכרת כחברה לגיטימית, עמוד התווך של הקהילה, והיחס כלפיה הוא יחס של הוגנות והערכה.
סוג אחר של "עם הארץ" מצוי בספרות התנאית, והוא מנוגד ל"חברים". עמי הארץ הללו הם אנשים שאינם מדקדקים במצוות מסוימות, בעיקר בתחומים של הפרשת מעשרות ושמירת הטהרה. בניגוד להם ה"חברים" הם מי שקיבלו עליהם "חברות", דהיינו הם שותפים באופן רשמי בקהילה של מדקדקים, ואפשר לסמוך עליהם בענייני כשרות וטהרה.
על עמי הארץ אי אפשר לסמוך בעניינים אלו, ולכן ניתנו במשנה הנחיות כיצד על החברים להתנהג בעת החיים המשותפים, עם עמי הארץ. במידה מסוימת, אפשר לדמות את יחסי החברים ועמי הארץ כיחס שבין "דתיים" ל"מסורתיים" בחברה המודרנית. מתקיימים חיים משותפים, נפגשים בבית, במשפחה, בבית הכנסת ובבית הספר, אבל קיימת מידה של התבדלות בתחומים מסוימים שבהם יש פערים בהנהגה הדתית. ה"דתי" לא תמיד יסמוך על הכשרות אצל ה"מסורתי", אך ישתדל שלא לפגוע בו ולא ליצור קרע חברתי ולדחותו.
השימוש השלישי של "עם הארץ", שבו אנו מבקשים לעסוק כאן, מופיע לראשונה בתלמוד. הוא מנוגד ל"תלמיד חכם", וקרוב אל ה"בור". זהו השימוש שהתקבל בשיח העברי הרגיל, הן בספרות הרבנית לדורותיה, הן בספרות העברית החדשה, והן בשפת היום-יום: "בור ועם הארץ" הוא צירוף שכיח וידוע, ככינוי לאדם חסר השכלה.
כשמגיעים ל"עם הארץ" מן הזן הזה, הסירו חז"ל את הכפפות. אוסף מאמרי הגנאי והגידופים שנורו לעברו של עם הארץ הזה הוא מן המרשימים בספרות התלמודית כולה.
הנה מבחר מן הדימויים היצירתיים שהציעו חז"ל לדרך ההתייחסות הראויה לעם הארץ:
• שנו חכמים: לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם... ולא ישא בת עמי הארץ, מפני שהן שקץ, ונשותיהן שרץ, ועל בנותיהם הוא אומר: 'ארור שוכב עם כל בהמה'.
• אמר רבי אלעזר: עם הארץ אסור להתלוות עמו בדרך.
• אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: עם הארץ מותר לקורעו כדג.
• רבי מאיר אומר: כל המשיא בתו לעם הארץ - כאילו כופתה ומניחה לפני ארי. מה ארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים - אף עם הארץ מכה ובועל ואין לו בושת פנים.
התלמוד הבבלי מתאר שנאה הדדית בין עמי הארץ ותלמידי החכמים שאינה יודעת גבולות. ההדדיות, כמובן, יש לה משקל מכריע. אין מדובר באנשים שלא זכו ללמוד, והם מצטערים על כך, ומנסים להתקדם כפי יכולתם, ובודאי לדאוג לתקנת ילדיהם. אדרבה, לגבי אלו מעמי הארץ שלא זכו, נמצא מאמרים הפוכים, המדגישים את החובה לסייע להם ולבניהם בלימודים, ואת הזכות הגדולה של כל מי שיפעל לקידומם ולחינוכם. כדוגמת המאמרים הבאים:
"הזהרו בבני עמי הארץ שמהן תצא תורה".
"כל המלמד את בן עם הארץ תורה, אפילו הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה - מבטלה בשבילו".
"עם הארץ" המגונה והבזוי הוא מי שהפך את הבורות ועם-הארצות לערך. מי שמתגאה
חכמים לא גילו שום סובלנות כלפי ה"עם הארץ" הזה, האידיאולוגי. את הגישה הזאת הם הנחילו לעם ישראל לדורותיו. בלי הבדל עדה ופזורה, תקופה היסטורית או הרכב חברתי, בכל קהילות ישראל בעולם הושם הערך של הלימוד במרכז. החל מטקסים חגיגים המלווים את יומו הראשון של הילד הפעוט בכתת הלימוד, ועד המעמד העליון שניתן לתלמידי החכמים בכל קהילה יהודית. הורים חסכו פת מפיהם כדי לאפשר לילדיהם השכלה, וקהילות עניות כעשירות הקצו את מיטב משאביהם לבניית מערכת חינוך מקיפה. אי אפשר לומר שלא היו כשלונות וחריגים, אולם היוצאים מן הכלל אינם מבטלים את הכלל.
במובן הזה, קביעת חג השבועות כ"חג מתן תורה", והחגיגה הישראלית העממית של שבוע הספר עולות בקנה אחד עם המסורת היהודית העתיקה. אהבת הלימוד והספר, הערצת הלומדים והחכמים, אינה רק עניין לאינטלקטואלים, ואינה רק נושא המונח על סדר יומם של מומחים לחינוך ועסקני תרבות. זה מתחיל מן השורשים, זו תודעה המונחלת אל התת-מודע הקולקטיבי שלנו מן הילדות הרכה.
כאשר רואים את הילדים המתרוצצים בבית הכנסת בליל שבועות בין השיעורים שלעתים אין הם מבינים אותם כלל, או את הפעוטות שממשמשים בסקרנות ובענין בספרים שבדוכני שבוע הספר עוד בטרם ידעו לקרוא, מותר להניח שלמרות כל הביקורת על מערכת החינוך הממוסדת, הרי בתחום של הערכת החכמה והסלידה מן הבורות והעם-ארצות, "עוד לא אבדה תקותנו".
הרב ד"ר יהודה ברנדס, הוא ראש בית המדרש במכללת רוברט מ' ברן, בית מורשה בירושלים. לאחרונה ראה אור ספרו "אגדה למעשה – עיונים בסוגיות משפחה, חברה ועבודת השם", בהוצאת בית מורשה.
נא להמתין לטעינת התגובות
