שניים אוחזין
ערב חג השבועות, הפגיש העיתון החרדי "משפחה" שניים מגדולי הרבנים בעולם החרדי, הרב ברוך דוב פוברסקי ראש ישיבת פוניבז’ ומגדולי הרבנים הליטאים, והרב אשר וייס גאב"ד לראיון משותף בענייני לימוד התורה, תופעת השאבבניקים, חינוך למידות ושילוב תלמידים חלשים בישיבות
"יש להגביר את טעם התורה בעולם החסידות ואת החמימות והשמחה בעולם הישיבות", כך מסכמים ביניהם ראש ישיבת פונביז' הרב ברוך דוב פוברסקי, שהוציא מישיבתו רבבות תלמידים וגאב"ד דרכי הוראה, הרב אשר וייס מי שנחשב לגדול מגידי השיעורים בעולם החסידי.
ישיבת פונביז' הפכה ברבות השנים לבית היוצר של תלמידי הישיבות. מדי מחזור מסיימים קרוב ל-2,000 תלמידים שהופכים לנושאי אבוקת האור של עולם הישיבות. ראש הישיבה הנערץ מעולם לא העניק ראיון כלשהו לעיתונות. העולם החסידי, אף הוא צימח שורה של גדולי תורה וראשי ישיבות. הרב אשר וייס הוא אחד המנהיגים הבולטים שאלפי חסידים משתתפים אצלו במערכת שיעורי התורה שהוא נושא לאורך כל שעות היממה.
מערכת היחסית המתוחה בין החסידים לליטאים הביאה את השניים לעשות מעשה חסר תקדים ברחוב החרדי, להתכנס יחד ולהצהיר במשותף כי 250 שנה אחרי שפרצה המחלקות הגדולה בין החסידים למתנגדים, מחלוקת שאיימה לחלק את העולם החרדי לשניים, אין כל קשר בין המחלוקות של היום לויכוח של אז.
המראיינים, אברהם רוזנטל ויוסי אליטוב, ניצלו את ההזדמנות החד פעמית להציג לפני הרבנים שורה של שאלות שמטרידות את העולם החרדי, משיטת הלימוד הנכונה עד להתייחסות לחלשים ולנושרים.
הרב פוברסקי: "מקובלני מאבי שהדרך הנכונה בלימוד היא לחפש את האמת. אינני יודע אם זו דווקא שיטת הלימוד הליטאית, אבל כך גדלנו וכך חונכנו: להשתוקק ולהשיג את האמת, ללמוד בישרות ובבהירות ובלי עקמומיות".
הרב וייס: "יש למדנים עצומים בנשים ובנזיקין, שאם יושיבו אותם בבית הוראה למשך חצי שעה, הם לא ימצאו את ידיהם ורגליהם. מאידך, יש מורי הוראה חשובים מאוד שאם יבקשו מהם לומר שיעור כללי בישיבה גדולה, הם לא יעמדו בכך. שלימות התורה היא הלכה ברורה – ומשנה ברורה. אין סיבה שלא יקיימו מבחנים בעולם הישיבות. בכל העולם כולו בחורים בגילים אלו יודעים
הרב פוברסקי: "איך רוצים להצליח להיות רבי עקיבא איגר, אם לומדים בישיבה במשך שנה אחת עשרים דפים בגמרא? הספק שכזה בהכרח משפיע על צמיחתם של גדולי התורה. חייבת להישמע תביעה ודרישה מצד ראשי הישיבות להגביר את הלימוד לגירסא".
הרב וייס: "השאיפה למעמד היא בעוכרנו. זו אחת המידות המגונות ביותר שעושה שמות בציבור שלנו וזה מתבטא בעיקר בשידוכים, וזו אחת הסיבות שבחורים חלשים נופלים ונשברים. ישיבה אמורה להיות בית יוצר לבעלי מידות, ולא לפתח עליונות על אחרים".
הרב פוברסקי: "בכל ישיבה וישיבה חייב להיות ממונה שהוא מומחה בענייני נפשות, ובבואו לדון בשאלה האם ניתן להשאיר בישיבה בחור שנכשל בעניין זה או אחר, יהיו לו את הכלים לשקול נכון בין הרווח להפסד".
הרב וייס: "מרן הרב שטיינמן נשאל בארה"ב: מי מוסמך להוציא בחור מישיבה, והשיב: 'לפעמים צריכים להקים בית דין'. שאלתי מיד: 'בי"ד של ג' או בי"ד של כ"ג, כראוי לדיני נפשות'? תשובתו של ראש הישיבה היתה מבהילה: לפני שמוציאים בחור מישיבה, יש להקים סנהדרין של ע"א דיינים".
הרב פוברסקי: "אבי זכה להיות תלמידו המובהק של ר' ירוחם, שפעם ביקשו ללמוד בחברותא עם בחור פלוני אך אבי סירב. 'אינני יכול ללמוד איתו', אמר. 'כשאנו עומדים סמוך אליו בשבת, ריח הסיגריה נודף מפיו'... ר' ירוחם לא קיבל את התשובה ואמר לו: 'עליך להיות סבלן'. אותו בחור צמח והתעלה לתלמיד חכם חשוב ונודע...".
הרב פוברסקי: "המחלוקת שהיתה בזמנו אז בין ליטאים לחסידים, היתה בעניינים והשגות גבוהים שאינם קשורים כלל לימינו. מה שחשוב מאוד זה להכניס את טעם התורה בישיבות החסידיות.
"מספרים בשם רבי חיים מבריסק שהתייחס פעם לעניין המחלוקת בין החסידים למתנגדים, ובחר להביע את עמדתו במשל: היה פעם איש עשיר ששתי בנותיו הגיעו לפרקן. הוא החל לחפש חתנים, עד שמצא חתן מצוין אחד שאוכל רק מאכלים בשריים ואינו יכול לגעת בדברי חלב, וחתן מצוין נוסף שאינו יכול לטעום תבשילי בשר ונאלץ לאכול אך ורק תבשילי חלב. העשיר שהיה בעל יכולת, בנה שתי דירות לחתניו ובאחת התקין מטבח של חלב עם מבשלים וטבחים ובשני - מטבח של בשר עם מבשלים שונים.
"ויהי היום, ואותו עשיר ירד מנכסיו. הוא קרא לחתניו ואמר להם: 'פעם שהייתי גביר, ההתלבטות שלי היתה בין הבשר לבין החלב, אבל היום אין לי לא בשר ולא חלב אלא לחם צר ומים דחוקים, כך שאין כל בעיה שנשב ונאכל ביחד'.
"והנמשל פשוט וברור - המחלוקת שהיתה בזמנו אז בין ליטאים לחסידים, היתה בעניינים והשגות גבוהים שאינם קשורים כלל למה שקורה היום. מה שחשוב מאוד זה להכניס את טעם התורה בישיבות החסידיות".
הרב וייס: "רק אוויל ושוטה יקשור בין המציאות של חיינו לבין המחלוקת שהייתה לפני 250 שנה. היום יש לצערנו הרבה מחלוקות אבל כולן פוליטיות. המחלוקת ההיא היתה נשגבה מבינתנו. ליטא תרמה את דרך הלימוד שהתקבלה על כל העולם כולו ואני חלק ממנו, והחסידות בנתה עולמות של פנימיות, עולמות של חום ועולמות של שמחה יהודית. את חיי אני מקדיש בבניית תלמידי חכמים שלימודם הוא במעלה הנשגבה ביותר עם הפנימיות והחמימות החסידית ועם הזהירות והזהירות שהנחילו לנו אבותינו יוצאי הונגריה".
הרב פוברסקי: "ההתעסקות עם החלשים זהו אתגר חשוב מאוד. לא נראה לי שיהיה זה נכון להקים ישיבות מיוחדות לחלשים. אני גם לא מאמין שראשי ישיבות רבים יסכימו לעמוד בראשות מוסדות שכאלו. אף-על-פי-כן החלשים בכישרונות וביראת שמים זכאים ליחס אחר. נכון יהיה אם ימנו בישיבות ר"מים שילמדו עם כל תלמיד לפי רמתו והבנתו. למצוא את אותם ר"מים שיוכלו ללמוד עם כל תלמיד לפי רמתו והבנתו".
הרב וייס: "אי אפשר לבוא ולומר שתופעת הנשירה היא תוצר של עולם הישיבות. אבל היא בהחלט תוצר של תקופה. לו היינו חיים בעולם התיקון היה עלינו להקים ישיבות שיתאימו לסוגים שונים של בחורים. לו יתואר, אם נמנה ר"מ מיוחד בישיבה למצוינים עבור התלמידים החלשים, אינני בטוח שהוא יצליח לזקוף את קומתם של החלשים".
הרב פוברסקי: "תפקידו של המשגיח הוא לטפל בתלמידים החלשים. האחריות מוטלת עליו והוא חייב לעקוב בעין פקוחה אחרי כל בחור ובחור ולראות האם חלילה יש נסיגה במעמדו ומצבו ואם ישנם דברים שמעיקים עליו. אחת המעלות הגדולות בשיטה של סלבודקה הייתה בכך שידעו למצוא את הטוב שבכל בחור ופיתחו כמה אופנים בגאונות ובמצוינות".
הרב וייס: "התרופה האמיתית לתופעת הנשירה צריכה להינתן בבית, וכוונתי היא שעל ההורים ליצור בבית אווירה של שמחה וחמימות. בנינו לא עוזבים היום את הדרך הישרה מפני שיש להם אידיאלים אחרים. אנחנו לא דור של אידיאלים. בנינו לא עוזבים בגלל ספיקות באמונה. הם עוזבים בגלל שלא טוב להם, לא בישיבה ולא בבית. נדמה להם כי ביכולתם למצוא את האושר במקום אחר.
"מבין ההורים, יש כאלו שחושבים כי העיקר הוא ללמוד יומם ולילה וכלל אינם מבינים שחייבים להעניק לילדים מעט שמחה. ילד חייב לגדול באווירה נעימה ושמחה, וברבות השנים, גם אם הוא ייאלץ להתמודד עם ניסיונות ואתגרים, הוא לא יעזוב את העולם שלנו. שורש הבעיה הוא כאשר לילד לא טוב בבית והוא הולך לחפש את האושר במקום אחר. ושלא יהיו ספיקות: טבעו של ילד הוא לחפש את האושר. אם לא ניתן לו את האושר בישיבה כי הוא אינו מספיק מוכשר ואולי גם לא חשוב ומיוחס, הסכנה גדולה ועצומה. חייבים לשנות בישיבות את האווירה כלפי החלש והשונה.
"לא מכבר ראיתי אב שעומד ליד בנו בבית הכנסת וגוער בו לאורך כל התפילה. בכל כמה דקות הוא החטיף לו סטירה וצעק לעברו מדוע אינו מתפלל כראוי. בסיום התפילה ניגשתי אל האב ואמרתי לו: 'אם אי פעם יחוש בנך טעם כלשהו בתפילה, יהיה זה נס גלוי מן השמים. בהתנהגות שלך אתה גורם לכך שבחיים לא תהיה לו מתיקות בתפילה. מה הוא יזכור לאורך שנים מהשעות שלו בבית הכנסת? סיוט ממושך. שזה היה סיוט'. ההורים מחויבים להטעין את ילדיהם בחוויות משמחות שקשורות עם עניינים של תורה ומצוות".
נא להמתין לטעינת התגובות
