נינט של העולם המסורתי
גלעד יהודאי מנסה לפצח את אישיותה המורכבת של אשת התקשורת, סיון רהב-מאיר, ומבין שהקושי נובע בעיקר בגלל שהיא זורמת עם כולם
בגיל שמונה היא כבר אובחנה כמחוננת, ועברה ללמוד בפרויקט "רמות". אילן רמון וחבריו היו עוד טייסים פשוטים בחייל האוויר, אך רהב וחבריה לכיתה ידעו כבר אז כי הם עוד ישלחו אותם לירח. במקביל היא כתבה בעיתונים "צ'ופר", "כולנו" ו"ראש 1", וסימנה לעצמה את עולם העיתונות כמטרה.
בגיל 17 החליטה לאגד ולהוביל את עולם הנוער העיתונאי, והוציאה את ספרה הראשון "המדריך לעיתונאי הצעיר". כבר בצעירותה הנחתה והשתתפה בתוכניות הילדים "'זומביט", "חדש בעיניים", "מוקש", "קלפים פתוחים" "ובננה בום", ששודרו בטלוויזיה החינוכית. באופן מיידי הפכה לילדת פלא, וסומנה כמוזמנת אטרקטיבית למעגל של דן שילון ולאייטמים חגיגיים בערב יום העצמאות בחסות הפינה "הנוער מפנה שאלות לראש הממשלה".
כשהגיעה לשיאה, עוד כנערה, מרבית אתרי ההימורים שמו את כספם כי עוצמת חשיפתה תביא לה תפקידים טלוויזיוניים נכבדים. היא יכלה לנסות להידחס בביקיני כמו יעל בר זוהר, ולהיכנס בקלות לערוץ הילדים. אפילו סגרו לה את הנחיית "עובדה" לאחר פרישתה של אילנה דיין. בסוף היא החליטה לעשות תואר ראשון במדעי המדינה ובפילוסופיה יהודית ולדבוק בתדמית הילדה מתנועת הנוער.
בשנות האוניברסיטה היא נחשפה לעולם היהדות, ולחדוות החיים המסורתית וטעמי הצניעות הנשית החסודה. אורך חייה אמנם הושפע מדברי החכמים, אך מי שהניח כי שיעורי הקודש יבלמו את התנופה התקשורתית והחשיפה האימתנית שלה, התבדה עם צאתה את שערי גל"צ, לאחר שסיימה את שירותה הסדיר
לא קל לשבת מדי ערב במחיצתו של גדי סוקניק, ולהישאר אדישה, וחס וחלילה, חסודה. היא אמנם מאופרת בטעם ולבושה למהדרין, ואפילו מעוטרת בסרט החוצה בין מצחה לשערות ראשה בצניעות, אך טון הדיבור האוטוסטרדי והטמפרמנט המזגזג בין התלהמות להתנשאות, מזכיר ילדה מתלהבת על אקסטה במועדון תל אביבי שתעשה הכול כדי שאיזה במאי יגלה אותה.
מעבר להופעה החיצונית, רהב היא בעיקר אישה מתוחכמת. בבית הדין התקשורתי היא תמיד יוצאת זכאית ומעוטרת. בהלכה אמנם אין כל אזכור כי בכל מצעד איוולת של חובשי הכיפות התקשורתיים ביותר, גם הגברת רהב צריכה להיכלל, אך זה ודאי לא מונע ממנה להופיע בו באופן שיטתי מדי שנה.
הרבה מעבר לעמל היומי המכביד, רהב מטפחת את הצינורות הברנז'איים המקובלים. ברור לה שכדי לקבל אזכורים תקשורתיים, צריך לייחצן ולפמפם שחלילה לא יישחק השם, שלא ידהה הזיכרון מהפנים האנרגטיות והשפה הנמרצת, ושלא ייוולד ילד בישראל שלא יכיר בה כגיבורת תרבות.
אסופת האייטמים מתפרשת על מרבית תחומי חייה. פה היא בהריון. שם היא כבר מועמדת לתפקיד דוברת בתי המשפט. כמובן שתמיד חשוב לדעת איזה סלבס חילוניים חגגו בסוכת הוריו של בעלה ידידיה. ואל תשכחו שהיא בינתיים מגישה את תוכנית הבוקר לצד גידי גוב.
בפברואר השנה הזוג מאיר, כיהודה ונינט של העולם המסורתי, הוציאו את הספר "ימים כתומים". הספר מציע אסופת ראיונות שיכלו בקלות לפרנס את מיטב מוספי השבת לקראת ובמהלך חודשי ההתנתקות. מעבר לשאלת היחצנות והשיווק שעומדת מאחורי הוצאת הספר, כדאי לתהות האם הזוג רהב-מאיר הם אנשי הדת הראויים ביותר לסכם את המהלך הרגיש ולהוציא ספר שכזה.
אי אפשר להתעלם מריבוי אנשי הדת הכובשים את עולם התקשורת הישראלי, ולזכותה של רהב יאמר כי היא בהחלט מהנשים הבולטות במגזר. באחד מראיונותיה אמרה כי "בשונה מדתיי המחמד", שקודם היו דתיים ואז השתלבו בתקשורת, היא הייתה קודם בתקשורת ורק אחר כך דתייה". בהזדמנות אחרת אמרה כי היא לא שייכת לשום זרם בציבור הדתי. כנראה שהקושי לפצח את אישיותה המורכבת או את גרעין האג'נדות שלה נובע בעיקר בגלל שהיא זורמת עם כולם.
נא להמתין לטעינת התגובות
