שיר הרעות
אפרת ליבמן התפלצה למקרא מאמרה של טלי גולדברגר. את החברות שלה, נשואות או לא, היא מעדיפה מתחשבות ואוהבות
הייתי מסתפקת ב"אוי אוי אוי" בנוסח קרן מור, אבל התופעה יותר רחבה ממה שנראה. נשואים מתלוננים על נידוי מהביצה ורווקים מתלוננים על ניכור מהשנואים, סליחה הנשואים. אבל לגב' גולדברגר השנונה אין מושג מה זה להיות רווקה מבוגרת.
בחיים שלך לא היו צריכים להגדיר אותך במונחים של "נראית מעולה לגילה" כי בגיל 23 הכל יפה והכל במקום. בגיל 23 בטח עוד היית בתחילת דרכך המקצועית, אף אחד לא היה צריך להדגיש למדוייט כמה טוב את משתכרת כדי להמתיק את הגלולה המרה שהיא את. אף אחד לא האשים אותך שאת בררנית, קריזיונרית, מכוערת, טיפשה, וממורמרת, ואל תדאגי רשימת התירוצים אף פעם לא נגמרת, עכשיו התירוץ האופנתי הוא לטעון כלפי הרווקים "אתם חיים בסרט".
כן, כן, היום כל שדכן בשקל יודע לזרוק לי שאני רווקה כי אני חיה בסרט הוליוודי ומצפה לקשר שבו הכל יהיה נוצץ מלהיב ומושלם, מחכה לפרפרים ולברקים.
בלב אני חושבת: משוגעים רדו מהגג, מה נראה לכם שכל בוקר אני מקיצה בדירתי במנהטן המשקיפה על הסנטרל פארק, לובשת חליפת פראדה (מידה 36 כמובן) ונוסעת בלקסוס עם הגג הנפתח שלי לעבודה, ממתינה למיסטר ביג שיגאל אותי מרווקותי? תאמינו לי שאנחנו הרווקים יודעים בדיוק מה אנחנו שווים, 300$ שכ"ד, פשטידה וקינוח בשבת. בשבת טובה במיוחד יהיה גם מישהו שילווה אותנו לדירה שלנו.
היה לי חבר, היה לי בעל
אז לא, אין לך מושג מה זה להיות רווקה מבוגרת, אולי כי את עוד לא מבוגרת.
אם היית מבוגרת היית יודעת שחברוּת נמדדת גם ואולי בעיקר בעיתות משבר, שלהיות חברה טובה זו השקעה, זו אמנות, צריך לדעת מתי לשתוק ומתי לדבר מתי לחבק ומתי להשליך אבנים.
חברה טובה לא דוקרת את חברותיה עם תמונות מירח דבש וסיפורים מחדר המיטות.
חברה טובה מזמינה את חברתה הרווקה בשבת, כשהיא מזמינה גם חבר רווק איכותי של בעלה, ולא כפי שטיקבקה לך "שרץ בידי" שובת הלב – להכריח חברה רווקה לבוא לשבת בר מצווה. התנהגות שכזו מזלזלת בחבר הרווק, מקטינה אותו ומגלמת בתוכה פטרנליזם
אז נכון, התפלגות האגואיסטים זהה בקרב הרווקים ובקרב הנשואים, ולא חסרים רווקים ורווקות שממרירות לבן ממדרות את הנשואות מחייהן, ושצר עולמם מלהכיל זוגות ומראש נקשרים לרווקים אחרים כדי שמרות הגורל תהיה בסיס משותף, מעין תנאי קבלה למועדון מסורבות הכתובה. אבל צריך שניים לטנגו, ולא ברור לי מדוע שחברוּת, שאת מתארת אותה כמבוססת על התמוטטות עצבים (בגיל 23 למען השם!) דייטים כושלים ולחץ חתונה, תמשיך להתקיים אחרי שהתחתנת.
רוצה להיות חברה טובה? אל תשאלי מה החברות שלך יכולות לתת לך, תראי מה את יכולה לעשות בשבילן..
נא להמתין לטעינת התגובות
