מדינת "הזיגזג"
אלופי צה"ל, שמתחילים להבין שנפתחה "עונת הציד", החלו למתוח ביקורת, הדרג המדיני "מזגזג" וחיילי המילואים חוו שבר חסר תקדים בלבנון. שטח צבאי
לפחות בשבועיים הראשונים למלחמה, המוזות שתקו כשהתותחים רעמו. הביקורת מצד הקצינים הבכירים בצה"ל היתה מנומסת יחסית ולא מתלהמת, וכולם התמרכזו לימין הרמטכ"ל, רב-אלוף דן חלוץ, ולצד הדגל.
אבל ברגע שהאלופים במטה הכללי הבינו שנפתחה "עונת הציד" ושהחל החיפוש אחר השעירים לעזאזל, החלה הביקורת. ערך הרעות ואחוות הלוחמים נדחקו הצידה לטובת "האני עצמי". על כך דיבר השבוע באופן ממושך מפקד האוגדה, תת-אלוף גיא צור, בפני פורום המטה הכללי ופורום המג"דים במילואים.
הדלק להתכתשות היתה המשוואה "היום זה הוא, מחר זה אני". האלופים החלו להתייעץ עם עורכי דין ו"לזמר", והביקורת על הפרטים הקטנים זלגה החוצה. השיא היה כשחלוץ החליט"להצניח" את סגנו, האלוף משה קפלינסקי, כ"נציג הרמטכ"ל בפיקוד צפון".
האלופים, שהבינו כי החבל מתהדק, החליטו כי הם לא רוצים להיות הקורבנות, בטח שלא בפני ועדת חקירה שתענה אותם במשך חודשים ארוכים, והחלו להעצים את המידע שזולג החוצה כדי להתנער מגלי הביקורת.
מפקדי גדודים במילואים, שחזרו מהקרבות בדרום לבנון, זיהו חלק מהפרצות וזעמו השבוע בשיחה עם הרמטכ"ל, בגין העובדה שקיימת הדלפה משמעותית של תוכניות פעולה ונושאים בליבה המקצועית של צה"ל. הרטמכ"ל הודה ש-90% מההדלפות באות מצה"ל. היה מי שנשבע, שבאותו הרגע הביע הרמטכ"ל דעה על פורום המטה הכללי, למרות שבדובר צה"ל הכחישו את העניין בתוקף ואמרו כי חלוץ לא ייחס זאת לאלופים.
חבל שיש כבר מי ששכח, שלפני כמה שבועות התריע הרמטכ"ל בפני האלופים שמדברים עם עיתונאים שלא באישור דובר צה"ל לחדול מכך, כי יש מי שעוקב אחר תדפיסי הטלפון שלהם. משבר אמון קוראים לזה, משבר שרק הולך ומעמיק.
אם זה לא מספיק, ידוע לפחות על אלוף אחד שסירב לדבר בכלי התקשורת בזכותו של חלוץ בנושא "פרשת המניות", כמו יתר האלופים בהם ראש אגף כוח אדם (אכ"א) האלוף אלעזר שטרן וסגן הרמטכ"ל קפלינסקי. כפי שזה נראה, חמק אותו אלוף מהנושא, כשאמר למבקשים כי את מה שיש לו לומר, יאמר למי שצריך ולא בכלי התקשורת.
צודק אולמרט, או צדקו יועציו, כהשתמש במילה "סטגנציה" כדי להפחיד את הציבור. אבל מי באמת אשם בקיפאון הזה? הוא ושוב הוא. במדינה נורמלית אמור להיות מנהיג שעיני כל אמורות להיות נשואות אליו, ומסביב מנסים להתחרות בו כמה אנשים.
לא כך הם הדברים בישראל. ודאי שלא במדינה שהחיכוך ההולך
מי שמדבר על "סטגנציה" צריך להתחבר למציאות ולשאול את עצמו איפה היא צמחה ולמה היא מתרחשת בשלושה רבדים: מדיני, ביטחוני וצבאי. היה צורך לקבוע חודש של תחקירים מקיפים ובסופם להסיק מסקנות נחרצות, כדי להכין את הצבא לסיבוב השני שעומד בפתח. אבל לא כך מתנהגים במדינה של "זיגזגים". התפוח הלוהט עבר שוב לידיים אחרות. כך לפחות נראה לאור דבריו של שר הביטחון, עמיר פרץ.
התמונות הבאות, שמתפרסמות כאן לראשונה, מעידות אולי יותר מהכול על עומק השבר שאליו הביאו את המילואמניקים. במשך שנים הם התאמנו וגדלו על ערך הניצחון, הם איבדו חברים, נפצעו אבל אף פעם לא ויתרו. התמונות הללו, שצולמו בדרום לבנון במהלך המלחמה האחרונה, מעידות יותר מכול על תוצאותיו של "הזיגזג" הגדול.
המלחמה האחרונה מעוררת שורה ארוכה של שאלות, שעל מרביתן אם לא על כולן, אין עדיין תשובות. האם סוריה היא הבאה בתור ומתי יענישו אותה על חימוש חיזבאללה תוך כדי הקרבות עם צה"ל? מה היה יותר גדול - "הזיגזוג" המדיני, "הזיגזוג" הביטחוני או "הזיגזוג" הצבאי? מי הוא מנהיג מדיני שלא מרכז את כוחו לתמיכה פוליטית-מדינית-חברתית בזמן מלחמה מורכבת ועסוק עמוק גם בתחום הצבאי? האם רמטכ"ל במדינה שבה לכל גורם מדיני יש יועצים צבאים וביטחוניסטיים צריך או יכול לטעון למונופול על הידע הצבאי?
הרמטכ"ל אמר את המשפט: "בשביל להיות רועה, לא צריך להיות כבשה". האם הוא צודק? האם מלחמה, שמספר הגיחות שהתנהלו בה עלו על מספר הגיחות במלחמת יום הכיפורים, היתה מלחמה בזבזנית? מי הגה את רעיון לקיים מפגש של מאה האלופים במילואים, והאם הם יעמידו את הרמטכ"ל למשפט שדה?
נא להמתין לטעינת התגובות
