שימו לב אל הנשמה של אהוד בנאי
זכרונות סליחה וחלומות באספמיא של היוצר והאמן אהוד בנאי. במיוחד ל-nrg יהדות
כשהייתי נער, סיפרתי לאבא שלי שיש לי זיכרון עמום, ספק חלום, איך שפעם ישנתי בבית של סבא וסבתא, ומתוך שינה, לפנות בוקר, שמעתי, או שהיה נדמה לי שאני שומע קול שירה מהרחוב, והתעוררתי לרגע וראיתי איך סבא מאיר מתעורר, ניגש לחלון ועונה בשירה. אבא שלי אמר:"ודאי. זה לא חלום. כך השמש של בית הכנסת היה מעיר את סבא לסליחות, הוא היה עומד תחת חלונו ושר:
"עורו נא כי בכל לילה
נשמתכם עולה למעלה
לתת דין וחשבון מפעלה
ליוצר ערב ובוקר"
וסבא היה מתעורר ניגש לחלון ועונה לו:
"ימצא אותה מקושטת
בטלית ובטוטפת
כמו כלה מקודשת
תמיד בבקר בבקר".
מאז הסיפור של אבא שלי, יש לי יחס מיוחד מאוד אל הפיוט הייחודי הזה, שברבות השנים למדתי שיש לו עוד בתים, ושהוא מתחיל במשפט הנפלא: "שימו לב אל הנשמה", או לפי נוסח אחר: "שימו לב על הנשמה". ויש אורות גדולים במילים שלו, ושיש לו פזמון נפלא לא פחות: "אודה לאל לבב חוקר, ברן יחד כוכבי בוקר".
הפיוט נכתב על ידי שמעיה, שככל הנראה חי במאה השתים עשרה, וחוץ מהלחן הפרסי שסבי היה שר, יש לו עוד לחן עמוק ופותח לבבות, שמיוחס לרבי נחמן מברסלב, ואני נוהג לשיר אותו פה ושם. בלחן שלמדתי מאבא ובלחן הברסלבי.
לשמיעת הפיוט בשילוב השיר 'רחוב האגס', בביצוע אהוד בנאי, מתוך ערב השקת האתר 'פיוט', לחץ play:
עורו נא כי בכל לילה, נשמתכם עולה למעלה...
הייתי רוצה להביא כאן משהו מהגמרא ממסכת נידה שקשור לפיוט הזה, ובעיקר לאותו החלק המתחיל במילים: "עורו נא כי בכל לילה, נשמתכם עולה למעלה..."
וכך אומרת הגמרא במסכת נידה דף ל' על העובר שנמצא במעי אמו:
"נר דלוק על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו,שנאמר: "בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חושך", ואל תתמה, שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא... ומלמדין אותו כל התורה כולה ... וכיון שבא לאוויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה..."
עד כאן לשון הגמרא.
הביטוי "חלום באספמיה" משמש היום לתיאור רעיון או חזון שנראה כמו חלום חסר סיכוי, אבל כאן הוא משמש הוכחה לכך שאין מה להתפלא על כך שנשמת העובר
רואה מקצה העולם ועד קצהו. כמו אדם שישן שנת לילה במקום מסוים, נניח בבת ים, וחולם שהוא נמצא באספמיה היא ספרד. שנחשבה בימי הגמרא לקצה העולם. וזאת כי נשמת האדם משתחררת כשהאדם ישן, וממריאה למחוזות חפץ אחרים, ושבה אל הגוף בבקר כשהאדם מתעורר.
וכך אני. בלילה שעבר, במקום לקום לסליחות, חלמתי שאני נמצא בלונדון עם שני חברים טובים שלי מבית הספר התיכון, שאיתם אני בקשר עד היום, והיה לנו נחמד, וידענו שיש לנו שם רק לילה אחד, ושמחר חוזרים הביתה, כמו בטיול שנתי של יום אחד, ודין וחשבון מפעלי לא נתתי ליוצר ערב ובקר, אבל הגעגוע אל המרחב הפתוח של החלום נשאר עד לעצם הרגע הזה בו אני כותב את המילים האלו.
הזמנה לפיוט
נא להמתין לטעינת התגובות
