שליפות עם יהודה עציון
פיצוץ כיפת הסלע? בוא יבוא. ציונות דתית? אין כזאת. חיים יבין? אין לך אדם שאין לו שעה. חיזבאללה? אלה "לא כוחות", כך זה לא ילך! אהוד אולמרט? הלא-כלום היושב על כסא המלכות. המחלקה היהודית בשב"כ? שומרי איסלמיותו של הר הבית. יהודה עציון - שולף
נטל חלק במאמצי ההתנחלויות (גרעין אלון מורה); ממייסדי עפרה; הדריך בבית ספר שדה ביישוב והקים את ענף המטעים. היה מחברי המחתרת היהודית שתכננה בשנות ה-80 לפוצץ את כיפת הסלע בהר הבית. נתפס והואשם בקשירת קשר לביצוע פשע, ונשלח לכלא לתקופה של שבע שנים, מהן נוכה שליש. המשיך בפעילות ציבורית במאבק לתפילת יהודים בהר הבית, ונשפט, בעשרות משפטים, בגין הפרעות לשוטרים.
כיום עוסק בעריכה ובהכנה לדפוס של כתבי שבתי בן דב, במהדורה מוּעֶרֶת של ארבעה כרכים גדולים.
נשוי, אב לשבעה, סב לשמונה. מתגורר בעפרה.
הר הבית
מכון לבית עולמים. עודנו שבוי ביד צר, ושועלים מהלכים – ומולכים בו. מצבו הוא נייר הלקמוס למצבנו. הוי, אבינו מלכנו, עד מתי?!
פיצוץ כיפת הסלע
בוא יבוא, אם לא נשכיל לפרק את הבניין, אבן-אבן – כמעשה מדינה – ולהעבירו למכה, מחווה למוחמד, כשם שפורקו והועברו מקדשי הפרעונים במצרים, בטרם יוצפו במימי אגם סכר אסואן.
בית המקדש השלישי
אליו, ואל אשר ישכון בו, שוב כקדם. כל כיסופינו ומעשינו.
הסרט "ההסדר"
כישלון בהבנת עומק הסוגיה שבה הוא עסק. בעצם, אולי אין כאן כישלון, כי לא היה כל ניסיון.
מכון המקדש
מנוף חינוכי אדיר.
הרב שלמה גורן
הרב היחיד שהבין את מרכזיותו של ההר ואת חובת המדינה כלפיו. ולרגע אחד הוא גם שאף באמת לשנות את מהלך דברי הימים מגלות לגאולה. חבל שכשל בהגשמת הדברים, ושהתקווה הוחמצה. כמובן לא רק באשמתו, אך מן הבחירים מצפים ליותר.
לבנון
מקור הארזים לבית המקדש, מקור מים חיים לארץ ישראל, ארץ ברכה עטורת טל חרמון, נחלת "ברוך-מבנים", "רצוי אחיו" (דברים לג, כד). עוד נשוב ניטהר בשלג
המחתרת היהודית
הייתי קרוב מדי מכדי להביע דעה אובייקטיבית.
המחלקה היהודית בשב"כ
שומרי איסלמיותו של הר הבית, העושים מלאכתם אמונה.
שלום עכשיו
תמונת הראי של גוש אמונים: הגיבה בתנופת חורבן על תנופת הבניין של אחותה, ובינתיים הצליחה, יותר מאחותה, להנחיל את תורתה למדינה. הרי ליפול עם כוח הכובד נוח יותר מלנסוק בכוח העילוי.
אהוד אולמרט
דוגמה ומופת של הלא-כלום היושב על כסא המלכות. וזאת טרם נפתחו ספרי השחיתות.
חיזבאללה
מפלגת אללה. הם קוראים בשם אלוהיהם, ואנו מולם דוגלים בערך: "תנו לחיות בשקט". אלה "לא כוחות", כך זה לא ילך!
הקמת ועדת חקירה ממלכתית
שאהרון ברק או בייניש, יחד עם עוטי הגלימות השחורות, יעלו את המדינה על דרך המלך?! הם, ממחוללי החולי, יהא לנו רופא?!
בג"ץ
זקני מעמד הכהונה דהאידנא, המשמשים בהיכלות הקודש של דת הדמוקרטיה, וזובחים לה על מזבחות הבעל. עד שיקומו לנו לובשי פארי הפשתים תחת לובשי השחורים – נשבע את מרוריהם של אלה. עד שנקיא לבסוף את הפרי עם העץ והשורש, כאשר נגלה מי אנחנו: "ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים, ככל התורה הזאת אשר אנוכי נותן לפניכם היום" (דברים ד, ח – י"נ).
עמונה
יישוב בחבל בנימין הנושא שם וניחוח קדום. "אי חוקיותו" והניסיונות להחריבו מעידים על אי-הבנת מדינת ישראל את עצמה, ומעילתה בייעודה. היא תשלם על כך, וכבר משלמת, וכולנו משלמים יחד עמה.
דוד אדרי
שליח לדבר עבֵרה. חובתו הייתה שלא לציית לפקודה, אלא לדבר התורה, והוא נכשל בניסיון.
חורבן גוש קטיף
הבשלת פרי הבאושים של ההתכחשות לייעוד. עם המכחש באלוקיו ובתורתו, יכחש גם ב"ציונותו" שלא הייתה אלא מסכה חיצונית לתורת ישראל ולכיסופי הגאולה. כאשר נשארת המסכה ותוכן הפנים צופד ונרקב – הופך העם למשוגע, המחבל בעצמו ובארצו: "הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו" (קהלת ד, ה). אויה לנו שכך עלתה בימינו.
ניסו שחם
הכרתי אותו כבר בתפקיד מפקד בגזרת הר הבית. הוא הלך חנף עם הוו'אקף המוסלמי, בנשיקות לחיים. הוא מייצג נאמן של בגידת המדינה במקום קדשו של העם. כל הרפש אשר צף מפיו אחר כך כבר אינו מפתיע.
סירוב פקודה
פשיטא. דברי הרב, קרי: הקב"ה, ודברי העבד, קרי: הממשלה – דברי מי שומעין?
צה"ל
רק כאשר תנשור ממנו האות ה"א. כשנעבור מ"הגנה" לחתירה טוטלית להגשמת הייעוד – רק אז יעלה צבא ישראל על דרך המלך. חוק הוא בישראל: המבקש רק להגן, נכשל אף בהגנה, והמבקש רק קיום בלא ייעוד – גם קיום אין לו.
הרב ישראל וייס
ע"ע דוד אדרי, ללא כל הבדל. היותו מתקרא רב – רק מחמיר את המצב.
דניאלה וייס
מסורה עד כלות לעמה ולארצה. גם כאשר מקלקלת האהבה את השורה – דעו כי ישנה אהבה.
דוד המלך
חי וקיים, בתוכנו ועל ידנו. אנו נתיניו, יותר משנאמנים אנו למדינת ישראל דהאידנא.
מדינת יהודה
טעות בכתובת: מדינתנו הראויה, מלכות ישראל, תשתרע מני ים ישימונה, וירדן הירדן באמצע. בשֹורתנו מכוונת לבת-ים ולכרמיאל, כמו לבת עין ולפדואל. מדוע אפוא לחלק את הארץ ולייסד מדינה קטועה? כלום נוותר, ולו לרגע, על מה ועל מי שמחוץ לגבולות יהודה?
תל אביב
עיר סְפר של ארצנו הרחבה, אשר גם שפלת החוף, ונחלת דן, אחרון השבטים, על שדה ישראל תיחשב. אגב, חבל שבנו אותה שם. עדיף היה לבנות בגבעות, ולעבד את מישורי השפלה, אך תכנון אסטרטגי שכזה היה ועודנו גדול בכמה מידות על קומת מנהיגינו.
האומן 17
וכי מה יעשה בן המלך שלא יחטא? האם הצענו לו ברצינות דרך אמת?
מועצת יש"ע
למה רק יש"ע? מה, אנחנו סקטור גיאוגרפי? ומה עם חולון שלנו, קריית-גת שלנו? השכחנו אותן?
נוער הגבעות
פרו ורבו: בגבעות, בבקעות, ובכל המקומות!
ערוץ 2
"נתבעין לעגל – ונותנין" (ירושלמי, שקלים, א, א – י"נ).
נינט טייב
לא מכיר, לא יודע. זב"שי? זב"שה? זב"שנו?
חיים יבין
אולי עוד יבין. אין לך אדם שאין לו שעה. מתשע עד עשר.
פלסטינים
יורשי הפלשתים המצרים לישראל, כשֹיגים בעינינו. התארגנותם ה"לאומית" היא העתק הראי של הלאומיות הציונית החילונית. התרבותם והתעצמותם נובעים בשכר העבודה שלהם בבניין הישות הציונית בתוספת כל מה שגזלו מאיתנו. תהליך השלום של המדינה עמם הוא הסימפטום המובהק ל"אין מוצא" שבו תקועה הציונות עם בִתה החוקית, מדינת ישראל דהאידנא, נטולת הייעוד, שכוחת א-ל, שוחרת השלום.
כיבוש
המצווה שנצטוו ישראל בעלותם ממצרים כדי לאפשר את חיי העם בארצו. ועדיין, ככל שארצנו עודה ביד צר ואויב, עומדת המצווה בתוקפה. צריך רק לזכור שאין כיבוש בלא ישיבה, וכל כיבוש צבאי, כעלה נושר ייבול. כמו כן אם בפלטרין שלנו לא נוריש, בהר הבית, לא יחזיקו מעמד כל כיבושי ההיקף. דוגמאות כבר ראינו, וסכנת פורענות מרחפת שעוד נמשיך ונראה. עורו!
ארגון בצלם
תרמית: בצלם אלקים עשה את האדם, והמה הדיחו את האלקים ונותר בידם רק הצלם. אילו רק התירו לאלוקים להיכנס.
זאב ז'בוטינסקי
דורש טוב לעמו, איש גיבור, בהיר עין וחד מבע, אבי צבא ישראל – הגדוד העברי בצבא הבריטי. אבל הוא גם אבי אבות המבולבלים, המבלבלים, בסלט הערכים הסותרים שאותו הוא הכין. הוא הוליד בצלמו כדמותו, את מנחם בגין, וההמשך ידוע.
נעמי שמר
כינור מתוח מיתרים, מתוק צלילים, לארץ, לעם, לחלום – וגם אפילו ליום-יום. חבל על דאבדין.
חזון ארץ ישראל השלמה
חלק אינטגרלי מחזון תורת ישראל ופרקי נביאינו, החותרים לתחיית עם גדול בארצו הגדולה. באשר לשלמות – כדאי לזכור: "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמור: לזרעך נתתי את הארץ הזאת – מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת" (בראשית טו, יח – י"נ).
ציונות דתית
אין כזאת.
ציונות חילונית
בבואה לגאול עם קדוש, ולסלול את דרכו אל ארץ הקודש על פי ערכי ניכר, הציונות היא חילונית בהגדרה. כך נולדה ופעלה בסבך סתירות, ורק אמיתה הפנימית, הבלתי מודעת והלא מפורשת, הצילה אותה מלידת נפל. אבל כוח הקיום המוגבל הזה טוב רק עד גבול מסוים – ואנו על קו הגבול וקצת מעבר לו. הצטרפותם של "דתיים" לעגלת הציונות – מבלי שהמליכו עליה ועליהם את תורת ישראל – רק העמיקה את סבך הסתירות. עד שלא ינהיגו נושאי התורה לאורה של תורה לא יתיישרו ההדורים. זהו תפקידנו.
הסנהדרין
הנהגתו העליונה של עמנו, מתווי דרך "חיי העולם" האסטרטגיה הלאומית, בעוד דרך "חיי השעה" מסורה למלכות, קרי: הרשות המבצעת. כך בחזון. הגשמתו מוטלת לפתחנו: נחוצה סנהדרין של גאולה, כרֶחֶם להנהגה לאומית חדשה. ניסיון החידוש הנוכחי – כל עוד אינו מהפכני כלפי המדינה, אלא מדמה להתקיים בצידה – לא יצלח, כפי שלא צלחה הסנהדרין הגלותית של רבי יעקב בירב.
בני עקיבא
לא מהם יקום בר כוכבא; אבל כאשר הוא יקום לבסוף – הם ישאו את כליו.
קולך
"חברים מקשיבים... השמיעיני".
פרופ' הלל וייס
ידיד נפש, סוער כים, גייזר חם. אבל תנובות שדי עולות בין תלמים, לא בין גלים; ואני מתפלל, כאורי צבי גרינברג, שיצו לו ה' בים – יבשה, וינבטו בה זרעי הדגן, ויזוב גם תירוש גם יצהר.
שבתי בן דב
גאון מופלא, מורה דרך. בבחרותו הוא היה איש לח"י, ובכתביו הוא מפתח את הגיון המלחמה נגד הבריטים ושואף אל תכנית החתירה למלכות ישראל, מתוך השלב הפגום של מדינת ישראל שבינתיים. לאחר שהוא התוודע לשלמות תורת ישראל ולעָצמה האצורה בה, הוא העלה בכתביו את הגיונו ושאיפותיו של הלח"י מארגז החול אל היכל הקודש. אני רואה לעצמי חובה קדושה להביא את דבריו לציבור, והלוואי יישמעו, ירימו ראש, יד ורגל, לאחוז בשלבים ולטפס.
חב"ד
מחזיקי הגלות.
יונתן פולארד
ההתכחשות אליו הרי היא ממש כהתכחשות אל הר הבית. ההתכחשות אליו היא נייר לקמוס לדרגתנו הרוחנית והמוסרית. בהר הבית מדובר בהתבטלות מול האיסלם, ובהקשר של פולארד – מול הפריץ האמריקאי. בינינו לבין הפריץ, נתון יהונתן בכבליו. החזק מעמד, אח יקר, עוד תראה ותעלה בשחרית לירושלים.
מצעד הגאווה
"ושמרתם אתם את חוקותי ואת משפטי, ולא תעשו מכל התועבות האלה ... ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה, כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם" (ויקרא יח, כו–כח – י"נ).
סליחה
מבאי האומן 17 (ע"ע), מיהונתן פולארד (ע"ע), ומכל אלה שדנתי אותם כאן – אם שגיתי.
NRG יהדות
אין שם קולע מזה, שהרי יהדות היא מקור האנרגיה בתבל ומלואה. רק חבל שהכיתוב האנגלי אשר פשה בציון – מחנות הנעליים עד לשמות עיתונים – מאיים על עתידנו כאן. נו, נתנחם בכך שבינתיים ראה העיתון לנכון למדר גם את היהדות בין מדורי שטות אחרים, עד שיובן כי היהדות היא המסגרת לכול, ורק בה ומכוחה נתון לנו קנה המידה לשיפוט.
נא להמתין לטעינת התגובות
