מי אתה הרב עובדיה?
בשנים האחרונות נוצרה לרב עובדיה יוסף תדמית מוטעית של פוליטיקאי המושך בחוטים, מקים ממשלות ומפילן. לרגל יום ההולדת של הרב עובדיה יוסף, יוסי אליטוב מעמיד דברים על דיוקם ומבהיר כי מרן מהווה חוליית המשך לרמב"ם ולר' יוסף קארו, והשפעתו העצומה על המוני בית ישראל היא דווקא בתחום ההלכה. עד 120
בראשית שנות השבעים לקה הרב בעיניו וראה הכול כפול. איבוד מאור העיניים הוא מכה קשה לכל אדם, אבל בשביל הרב יוסף, שמשימת חייו היא לימוד תורה והרבצתה ברבים, זה היה חורבן ממש. במר ייאושו נסע לצפת ופקד את קברו של הרב יוסף קארו, מחבר ה"שולחן ערוך", שחי במאה ה-15 וזכה לתואר מרן בארץ ישראל.
הרב יוסף השתטח על הקבר של הרב קארו ובכה. "קיימתי את הפסקים שלך," זעק אליו. "אם לא אני, התורה שלך היתה משתכחת. אני שורש נשמתך. התפלל עלי." אחרי העלייה על הקבר בצפת החלה ראייתו להשתפר בהדרגה, ובתוך זמן קצר חזר הרב לשולחן תלמודו ולספריו. ממחלת העיניים, שאיימה למוטט את עולמו, נותרו למזכרת המשקפיים הכהים שהוא נאלץ להרכיב כדי להגן על עיניו.
הפלא העל-טבעי הזה אפשר לו להמשיך את נסיקתו בשמי עולם ההלכה. אם קודם לכן כבר נודע הרב יוסף כתלמיד חכם גדול ובעל שיעור קומה, הרי שבשנים שלאחר מכן התפרסם שמו כ'הפוסק', בהא הידיעה, של הציבור המזרחי והדתי בארץ ובעולם, וכאחד הפוסקים המקובלים ביותר על הציבור החרדי כולו.
הבקיאות שלו, יכולת ההכרעה ולקיחת אחריות מאפיינים יותר מכול את הפסיקה 'היוספית'. במקומות שאחרים מרימים ידיים מסתער יוסף על האתגר ומוצא את הדרך בנבכי ההלכה. הוא טיפס בזריזות בסולם הרבני והגיע לכהונה הרמה ביותר של רב ראשי בישראל, הוא יסד בית יוצר של ספרי הלכה, ולבסוף גם הקים את תנועת ש"ס.
דווקא ההישג האחרון יצר לרב יוסף תדמית מוטעית בציבור הישראלי החילוני. בשני העשורים האחרונים הוא מצטייר בעיני רבים כפוליטיקאי המושך בחוטים, מקים ממשלות ומפילן, מתמרן בין שרים ומנהיגים בלי לעשות חשבון, ומשתלח ביריביו הפוליטיים. פירושים שגויים של אמירותיו הביאו,
אפילו כשהוא מתייצב כרב ופוסק, ולא כמנהיג פוליטי, לא תמיד הוא זוכה להערכה בקרב הציבור הכללי וצרכני התקשורת, בגלל אותם פסקי הלכה אזוטריים, שהיו מקור להלצות, כמו האיסור לחטט באף בשבת שמא יתלוש המחטט שערות מאפו; או האיסור לאישה למשוח אודם על שפתיה בשבת, אבל מנגד ההיתר שניתן לה לאכול לפת, שתצבע את שפתיה באדום; או הפסיקה שעדיפים מכנסיים רחבים על חצאית מיני; וגם המלצתו לזוגות לא לצאת לירח דבש כדי שלא יבואו להרהור עבירה או חלילה לעבירה. רבנים לא נוטים להתעסק בשאלות קטנוניות כאלה.
יהיה נכון לומר שהרב יוסף הוא ראשית כול, ולפני כל דבר אחר, איש הלכה. מאחר שההלכה תופסת מקום כל כך מרכזי בחייו של היהודי הדתי משפיע הרב יוסף, הודות לבקיאותו ההלכתית, על חייהם של המונים. בקרב חסידיו וגם במעגלים הדתיים הרחבים יותר הוא נחשב לסמכות פסיקה עליונה, במיוחד לבני עדות המזרח.
לפני כ-800 שנה התחולל מפנה אדיר בעולם היהודי תורני: הרמב"ם, רבי משה בן-מימון, החליט לפלס דרך לכל יהודי בסבך ההלכתי. הוא אסף את כל ההתייחסויות ההלכתיות המפוזרות במסכתות התלמוד השונות וסידר אותן לפי נושאים. היצירה ההלכתית המונומנטאלית שלו אפשרה ליהודי שאינו מחובשי בית המדרש ללמוד את ההלכה הפסוקה בלי להיכנס לפלפול התלמודי שלה.
היצירה המהפכנית הבאה בתור שייכת לרבי יוסף קארו, אותו מנהיג רוחני מצפת, שחי לפני כ-500 שנה. הרב קארו הציג את ה"שולחן ערוך" על ארבעת חלקיו, ובהם, בשונה מהרמב"ם, הוא אינו מאזכר שום דבר שאינו מעשי בימינו. אין ספק שהמחבר הפורה הבא, שמתחבר לשרשרת זו, הוא הרב עובדיה.
כשהיה תלמיד ישיבה צעיר ראה עובדיה יוסף בחזונו מהפכה הלכתית בקרב בני עדות המזרח, והניח את התשתית למה שכינה "החזרת עטרה ליושנה". ההדים שעורר הרב הצעיר "המהפכן", והמאבקים שיצא אליהם ללא מורא מתוך דבקות עיקשת במטרה, חשפו אותו למודעות הציבורית.
בארבע מאות השנים מאז גדולי תורה בארצות פזורת ישראל הורו הלכה בשונה מהכתוב ב"שולחן ערוך" והתפתחו מסורות נפרדות לכל קהילה. אבל, כאמור, מבחינתו של הרב יוסף שיבת עם ישראל לציון היא נקודת מפנה היסטורית, ובעקבותיה על היושבים בציון לקבל עליהם מחדש את מרותו של הרב קארו ולהתנער ממנהגי המסורת הרבים שעברו ללא תיעוד מדויק.
זו המהפכה המקורית של הרב יוסף, ולמענה הוא הגה את המוטו "החזרת עטרה ליושנה": עטרתו של מרן הרב יוסף קארו. בהמשך קיבלה המהפכה הזאת גם מובנים פוליטיים וחברתיים. בדרך להגשמת המהפכה נאלץ הרב יוסף לעבור דרך חתחתים ולהילחם את "מלחמתה של תורה" עם גדולי הרבנים הספרדים, בעיקר בירושלים. אלה ראו בו חצוף, אסרו ללמוד מספריו ואיימו עליו בחרם ונידוי.
הודות למצרף של כמה מאפיינים הרב עובדיה יוסף נחשב לאחד מגדולי הפוסקים במאות השנים האחרונות: חוסר רתיעה מהתמודדות עם שאלות קשות וסבוכות, גם בנושאים חדשים בתחומי הטכנולוגיה והרפואה, יכולת נדירה להכריע בלי שתיפול עליו יראת ההוראה, וכמובן הבקיאות העצומה. לפני שהוא אומר את דברו, הוא לומד את הנושא היטב. הוא יכול להקדיש זמן רב לבירור הסוגיה אם מצווה מסוימת היא דאורייתא – כלומר, נלמדת מהתורה – או דרבנן, שחכמים תיקנוה. כל תשובה שלו היא מלאכת אמן, כל פסק הוא ערך אנציקלופדי מעמיק ויסודי.
בשנה האחרונה, רוב עתותיו מוקדשות ללימוד, למתן שיעורים ובעיקר לכתיבת פסקי הלכה. הוא בשיא אונו העיוני, חד כתער, ערני ובכושר גופני סביר. הוא מצוי במרוץ מרתוני אחרי ספר ההלכות הבא, שיצטרף למדף הארוך של ספרי ההלכה שהוא מתכוון להנחיל לעם יהודי.
לכל אחד הרב עובדיה יוסף שלו. דמותו מורכבת מאוד ואינה חד ממדית ולכן הוא מעורר עניין. יש שמבליטים את פשרנותו בענייני שלום ושטחים, או את השפעת "כוח דהיתרא" על פסקי ההלכה שלו. יש שמעצימים את מזגו הסוער ואת לשונו המשתלחת כהוכחה לקנאותו הדתית. בצד מתינותו בענייני מדינה וביטחון ומעורבותו בחיי המדינה הציונית מקננת בתוכו נשמה של קנאי עז רוח ממאה שערים, שמפיו מהדהדת הזעקה "מי לה' אלי"!
בתבונה ובלוליינות הצליח הרב יוסף לתמרן במהלך חייו בן שני חלקי העם שבו צמח למנהיגות: להכיר במדינה הציונית ובערכיה הלאומיים בלי להרגיז יתר על המידה את הציבור החרדי האנטי – ציוני; לעטות את גלימת קנאי הדת התקיף והמחמיר בלי להרחיק מעליו את עמך ישראל, שומרי המסורת המזרחים.
אי אפשר שלא לתהות על יכולתו הווירטואוזית של הרב החרדי לגשר על תהום הפעורה בינו לבין רבבות מצביעי ש"ס שאינם אפילו "חרדים לייט". מדובר בשומרי מסורת, שבבתיהם יש טלוויזיות משוקצות ואף כי הם הולכים לבית הכנסת, אין הם מדירים רגליהם מאצטדיוני הכדורגל. הם שומרים שבת ועורכים קידוש, אך לומדים בתיכונים כלליים ומתגייסים לצה"ל. דומה כי יש לרב עובדיה יוסף נוסחת פלא המחברת בינו ובין ההמונים ההלו, מתכון שפורט על הנימים של הגאווה המזרחית, של השורשיות היהודית, של מסורת בית אבא. ועדיין ההלכה, היא מפעל חייו האמיתי.
יוסי אליטוב, סגן עורך העיתון החרדי "משפחה".
נא להמתין לטעינת התגובות
