שיר תעתועים
בין סקרנות להתעניינות. בין תועה לטועה. בין שוחה לצף. פרופסור אסא כשר חותם את הוידוי בין תעינו לתעתנו
- אנחנו או אני? תעינו או תעיתי?
- אני תעיתי ואתה תעית, לכן תעינו. אבל ייתכן שאתה תעית כי אני תעיתי, אולי שנינו תעינו, מפני שאני תעיתי. אני אומר "תעינו", מתכוון "קודם כל, אני תעיתי".
- מה זה בכלל "לתעות"?
- כשאתה מסתובב ביער עבות, לא יודע מניין באת ולאן אתה הולך, אין לך מושג מה לימינך ומה לשמאלך, אין לך שום סימן איפה הצפון ואיפה הדרום, כי אז אתה תועה ביער.
- זה המשל, אבל איפה יש לך נמשל?
- דוגמה קטנה. האם קרה לך שמצאת את עצמך נועץ מבטים במרקע הטלוויזיה, שעה ארוכה, בתכנית שלא תכננת לראות?
- זה קורה לי כל הזמן. אני מבלה מול המרקע. מה שרואים, אני רואה. לפעמים אני "מזפזף". מה שמושך את העין שלי, אני רואה.
- זה נקרא לתעות. להסתובב ביער הערוצים והתכניות, לאכול פרי של עץ, רק מפני שהוא שם, לא כי הוא טעים, מזין או מרווה. כשאתה תועה ביער הזה, כל דבר קורה לך במקרה.
- ומה רע בזה?
- אתה יכול לתעות לא רק ביער הערוצים והתכניות של החיים המדומים, של הטלוויזיה, אלא גם ביער הערוצים והתכניות של החיים האמיתיים, של עצמך. לא רק בחיים המדומים כל דבר קורה לך במקרה, אלא גם בחיים האמיתיים כל דבר קורה לך במקרה. והדעת נותנת, שאם אתה מרשה לעצמך לתעות, בערב, נוכח החיים המדומים, יש בך משהו נסתר המרשה לעצמך לתעות, ביום, נוכח החיים האמיתיים.
- ובכל זאת, מה רע בזה?
- אתה יכול לתת לעצמך לנהל את חייך ואתה יכול לתת לחייך לנהל את עצמך. אתה יכול לשחות בנחל, לאן שתרצה, ואתה יכול לצוף על פני המים, לאן שהם יישאו אותך. אם אתה "שוחה", אם אתה מעצב את חייך, אתה מעניק לחייך משמעות. אם אתה "צף", אם הכל קורה לך במקרה, אתה לא מעניק לחייך משמעות. בעיניי, מוטב "לשחות" מאשר "לצוף".
- שום דבר לא קרה לך במקרה?
- לא אמרתי את זה. יד המקרה הייתה שם, גם ברע ביותר שקרה לי בחיי וגם בטוב ביותר שקרה לי בהם, אבל לא תעיתי והרע הזה קרה לי, וגם לא תעיתי והטוב הזה קרה לי.
- איך זה יכול להיות?
- אתן לך דוגמה. כמעט כל חנות ספרים שאני עובר לידה, אני נכנס אליה ולעתים קרובות אני גם קונה ספרים אחדים. אני לא תועה בין הספרים. אני יודע מה מעניין אותי, אבל ייתכן שבמקרה אראה ספר שמעניין
- קורה לך שאתה תועה?
- לפעמים אני מוצא את עצמי על סף הסכנה.
- מתי?
- אני אדם סקרן. נייר מודפס שנופל לידי, אני מעיף בו מבט.
- מה מסוכן בזה?
- מבט אחד בעמוד מודפס יכול למשוך אותי לקרוא את כל העמוד וגם את העמוד הבא. במצב הזה, אני רואה את עצמי על סף הסכנה.
- אתה נלחם בסקרנות שלך?
- בכלל לא. ברוח היהדות, אני לא נלחם במידת האופי הזאת כדי לעקור אותה, אלא אני מרסן אותה, כדי לא להרחיק בה לכת.
- איך אתה מרסן את הסקרנות שלך?
- אני מניח לעצמי ללכת בעקבותיה יותר מאשר פסיעה או שתיים, רק אם אני עובר מן הקומה שלה לקומה אחרת, זו של העניין האמיתי, המתמשך. להסתקרן זה דבר אחד, להתעניין זה דבר אחר.
- ועל רקע כל זה, כשאתה אומר "תעינו", למה אתה מתכוון?
- אני מתכוון "תעיתי", שמא הסקרנות שלי הוליכה אותי יותר מפסיעה או שתיים אבל לא עד כדי התעניינות של ממש.
- ואיפה ה"תעיתי" שלך נעשה ל"תעינו", גם שלי?
- כשאני מעמיד את עצמי על סף הסכנה, אולי אני מרשה לך לראות אותי שם. אני יוצר בך מראית-עין של הרשות לתעות. אני מעמיד גם אותך על סף הסכנה הזאת.
- לא נשמע כל כך נורא.
- לקראת סיום הווידוי אנחנו עוסקים גם בסכנות הדקות של "תעינו", לא רק בסכנות הגסות של "אשמנו".
- ואם הגענו לסיום הווידוי, מה אתה אומר לעצמך על "תעתענו"?
- כבר אמרתי לך, קודם כל אני אומר לעצמי "תעתעתי".
- ומה אתה אומר לעצמך על "תעתעתי"?
- גם את זה כבר אמרתי לך. כשאני עושה משהו לנגד עיניך, יש סכנה שתלמד ממני משהו לרעה.
- אם אתה עושה משהו לטובה, איך אני אלמד ממך משהו לרעה?
- אני לא יודע איך אתה מבין מה אני עושה לנגד עיניך. אני מדבר בלהט, אתה חושב שאני כועס. אני מרשה לעצמי לדבר בלהט לנגד עיניך, אתה חושב שאני מרשה לעצמי לכעוס לנגד עיניך. ייתכן שבגללי אתה חושב שלא נורא לכעוס. ייתכן שהולכתי אותך שולל.
- וגם זו סכנה דקה.
- אבל גם היא כזו שצריך להשגיח בה, לקחת אחריות על תוצאותיה, להישמר מפניה לעתיד לבוא.
- קשה.
- אפשרי.
- אתה אופטימי.
- אני אחראי.
- חתימה טובה.
- לכולנו.
פרופ' אסא כשר מופקד על הקתדרה לאתיקה מקצועית ולפילוסופיה של הפרקטיקה באוניברסיטת תל-אביב, ומשמש יועץ אקדמי למכללה לביטחון לאומי. נחשב למומחה בעל שם בינלאומי במחקר הפרגמטיקה של השפה, חוקר ופעיל בתחומי האתיקה המקצועית בצבא, ברפואה, בעיתונות ובמחקר המדעי.
נא להמתין לטעינת התגובות
