לא לרב לאו
טלי ליפקין שחק פונה לרב לאו: הסר מועמדותך לתפקיד נשיא המדינה. הטענות שפורסמו על התנהלותך מחייבות את פרישתך מהמרוץ
יש לי, מסיבות שונות ולאו דוקא רציונליות, סוג של כבוד ואפילו חיבה - אם יותר - אל הרב הראשי לתל-אביב-יפו, הרב הראשי לישראל לשעבר, הרב ישראל-מאיר לאו. הרב הוא מרואיין מבוקש, הוא סמכות תורנית, אשר קל לדובב ולהבין, והוא מכר וידיד לנו ולרבים בסביבתנו. דרכינו מצטלבות על כן בכל הצמתים הללו, ועל-פי רוב בהתנהלות ידידותית ביותר. זאת חרף התהום הפעורה בעמדותינו ובאורחות חיינו, בין הרב לביני, כישראלית ציונית וכאישה, ולמרות ההסתייגויות (ההדדיות מן הסתם) מן העמדות האלה והמשמעויות שלהן על חברה הישראלית.
מעמדת הידידות הזאת, וכאישה ציונית, אני מבקשת ממך, כבוד הרב ישראל-מאיר לאו, לא להציג את מועמדותך למשרת נשיא מדינת ישראל. סיפור חייך מוכר לי, והרקע שלך כילד ניצול שואה נוגע ללב, משמעותי למהלך חייך בוודאי, וסמלי באופן הולם לתמונת המדינה שאתה מבקש לייצג בתפקיד האזרח מספר אחת.
אבל, אין די בכך. גם לא בבקיאותך בתורה, בהיכרותך את הציבוריות הישראלית, ובחיבה שהוגים לך אחוזים ניכרים מן הנשאלים בסקרי דעת קהל. לא רק שאין די בכך, אלא שיש בזה כדי להטעות ולטשטש את העובדות.
העובדות הן שאתה, כבוד הרב ישראל מאיר לאו, בסופו של יום שבו אתה מטיף לשלום בית ולמלחמה באלימות נגד נשים, מייצג זרם עכור, שאיננו מאפשר לנשים שוויון מלא מעצם דבקותך בהלכה היהודית, על כל המשתמע מכך.
העובדות הן שאתה, כבוד הרב, בסופו של יום שבו אתה מציג עמדות גמישות ופופולריות, הנציג מספר אחת של היהדות האורתודוקסית, במובנה הדתי והמדיני. העובדות הן שאתה, כבוד הרב, בסופו של יום, בו רבים כל-כך רואים בך את המועמד הנקי והראוי ביותר למשרה הרמה, סוחב איתך ממשרה למשרה וממינוי למינוי, ממפגש למפגש ומחופה לחופה, עננה כבדה של טענות, של סקנדלים שנחשפו או שהוחנקו. חובת ההוכחה - בכלל ובפרט ברגע הזה - היא עליך.
חובתנו לתבוע ממך בירור מקיף
קשה לכתוב את הכל, אבל הרי אפשר גם לחטט בארכיון ולמצוא את הסיפור הזה. ובכן, בשעתה, פרסמה נגדך אישה צעירה, טלילה סטן שמה, שורה של טענות על הטרדות מיניות. הגשת נגדה תביעת דיבה, אבל בחרת למשוך את תביעת הדיבה כשמינוי לרב ראשי לישראל עמד על הפרק. סיבותיך היו עימך.
אבל עכשיו - כששאול יהלום כבר מניע את מטה הבחירה שלך לנשיאות - חובתנו, כדי שלא נתייסר לאחר מעשה, לתבוע ממך בירור
מקיף. הן טוהר המידות, הן ניקיון הכפיים המקצועי טעונים הוכחה או בירור כמו בהליך של שימוע (שלך ושל כל מועמד אחר, אגב). חובתנו לעמוד על בירור שכזה, או לחילופין, להציע לך לוותר.
ותר-נא על המרוץ, שמא מתוך הלהיטות לכבוד הגדול מכולם, בשעה שאתה כבר רב-כבוד וחיבה, ייפגע חלילה כבודך, כבוד המוסד שאתה בוודאי חרד לו, וכבוד המדינה שעשית כה הרבה למענה, והיא כה יקרה ללבך.
נא להמתין לטעינת התגובות
