עמוק בביצה
האם יש דבר יותר מרתק מחיי הרווקים הדתיים בשכונת קטמון הירושלמית? ספק. חלי רוזנברג יצאה לבדוק מה קורה בעומק הביצה. ואפילו עשתה על זה סרט. ראיון והצצה
בסרטה "המודרנים" רוזנברג מביאה אל המסך את חיי הרווקים הדתיים בלב ביצת שכונת קטמון הירושלמית: ללכת לבית הכנסת 'אוהל נחמה' עם שקית ניילון, לצאת לפגישות עיוורות עם ציפיות ולחזור בלי, לחוות לב שבור, בדידות ובמקביל לחיות חיים שוקקים ומספקים.
רוזנברג, ירושלמית מלידה, עובדת בשנים האחרונות בתחום הטלוויזיה והקולנוע. מתגוררת בשכונת תלפיות בירושלים, אמנם מחוץ לביצה אבל מספיק קרוב כדי ללכת לארוחות שבת ברגל ולהבין היטב מה מתחולל שם, בפנים. מה זה אומר להיות בת שלושים פלוס, מינוס בעל וילדים.
"לא פעם החברה הדתית משדרת לרווקים שאין להם לגיטימיות לחיות כחלק מהקהילה, אולם מצד שני היא לא מעניקה להם אלטרנטיבות אחרות", אומרת רוזנברג. "מצד אחד מערכת החינוך הדתית מחנכת את הבנות להשכלה ופתיחות, ומצד שני מבהירה שהכי חשוב שהן יקימו משפחה. אין קשר בין המסר שהם משדרים למה שהם מגדירים כלפי חוץ. בחברה החרדית המצב הרבה יותר בריא כי יש שקיפות - בבית יעקב מלמדים את הבנות מקצוע, על מנת שהן יהפכו למפרנסות ונשות משפחה, אין צורך ב"מימוש עצמי" - המשפחה עומדת בראש סדר העדיפויות. איך בדיוק אפשר לשלב בין שתי המשימות הללו?"
רוזנברג מלווה בסרט ארבעה גיבורים מרכזיים, אחת מהם – בילי הלר, הלא היא אפרת ליבמןשלנו אשר בחרה לתעל את הקשיים והאנרגיות לטור אישי, ממש כאן ב-NRG יהדות. גיבורה אחרת, ורד ורטהיימר אשר חווה בהמשך הסרט אהבה ואכזבה גדולה, מעדיפה לברוח להודו עד יחלפו החגים כדי להימלט מהתקופה הארורה בה כל השכנות בבית הכנסת משוות בינה לבין אחותה הוולדנית. ויש כמובן גם את גברברי הביצה – אחד גרוש + שניים, ועוד אחד שעדיין לא מצא.
למרות שהסרט מותיר את הצופה עם תחושה קשה של עצב ותסכול מהרווקות הבודדה, רוזנברג טוענת שהמצב רחוק מלהיות עגמומי. "רוב הרווקים בקטמון חיים מעולה, הרמה הסוציו-אקונומית שלהם גבוהה, הם יכולים להרשות לעצמם לטוס לחו"ל, לצאת לחופשות סקי, ללמוד בחוגי העשרה, להחזיק עוזרת בית, החיים שלהם נוחים בסך הכל", מודה רוזנברג. "בהרבה מובנים כיף לחיות ככה, בלי מחויבות קבועה. המצב אצלנו הוא לא כמו ב"סקס והעיר הגדולה" ששם החופש הוא בלתי נגמר, אבל גם התמונה העולה מתוך הסרט של קושי ועצב, לא מדויקת, כי יש כיף ויש חופש ויש טעימות מרגשות".
יש נושאים שבחרת להשאיר מחוץ לסרט?
"באופן מודע בחרתי לא להכניס בכלל את סוגיית יחסי המין לתוכו. מהרגע הראשון היה לי ברור שזה סרט דתי, ואני יוצרת דתייה. כמו שלא צילמתי בשבת, ולא פלשתי לתיעוד בליינד-דייט כי זה נראה לי צהוב ומיותר, כך השארתי את כל סוגיית יחסי המין מחוץ לדיון, זה גדר צניעותי שלא רציתי לעבור".
במהלך ההפקה גילית משהו חדש?
גיליתי שבחברה הדתית יש נחיצות רבה מאוד למערכת תמך תרבותית. ברגע שנפלטים ממערכת החינוך – חייבים להיכנס לתוך מערכת משפחתית, אחרת אתה מוצא את עצמך מחוץ למעגל החיים היהודי. הרווקים נמצאים בתוך וואקום תרבותי חזק מאוד, ואקום שהחיים בשכונת קטמון אמור ולעיתים קרובות גם מצליח למלא. ארוחות השבת המשותפות, המניינים האלטרנטיביים, שעורי התורה המיוחדים והמסיבות בחגים, מספקים את החלופה לריק שנוצר.
גם רוזנברג, כמו כל הדמויות בסרט, עדיין מחפשת את אהבת חייה, אבל היא לא מרגישה חלק מהביצה התובענית. "אני מראש מוגדרת כ'חוצניקית', ולכן
רוזנברג מבהירה שמה שמוגדר כבעיית הרווקות הוא לא הבעיה של הרווקים אלא של החברה. "כפרטים, בסופו של דבר רוב הרווקים יתחתנו, אבל עבור החברה הדתית לא מדובר בבעיה חולפת – תמיד תהיה קבוצה שלא תעבור ישירות 'מרשות אביה לרשות בעלה', תמיד תהיה כאן חברה גדולה של רווקים – שצריך לדעת איך להתמודד איתם.
מה לדעתך צריך לעשות כדי לשנות את המצב?
הפיתרון לבעיית הרווקות לא גלום ביחס של החברה לרווקים אלא בשורשי החינוך במגזר. אחד הגיבורים בסרט אומר שהוא קיבל ממערכת החינוך הדתית ארגז כלים שתוקפו פג ברגע שהוא חצה את גיל 22 ולא התחתן. הפיתרון צריך להיות בחינוך, בהכנה הנפשית לאופציה שהם יישארו לבד גם בגיל מבוגר. את השינוי הזה אנשי החינוך צריכים לעורר ולעשות. מהבחינה הזו הסרט יכול לשמש להם כדרך לטייל במחוז בו לעולם לא יבקרו, אבל הם חייבים להבין מה קורה בו כדי להצליח לחנך את הדור הבא – והפעם דוקא להעניק לו כלים ראויים.
אוהל נחמה?
הרבה אנשים.
דתיות אלטרנטיבית?
לא.
דוסיבות?
לא הולכת.
"איפה את בחג?"
עם המשפחה.
משפחה/ קריירה?
הלוואי וידעתי.
שדכניות?
לא כוס התה שלי.
סגולות?
למה לא.
וורט?
אינשאללה.
'המודרנים', yes דוקו, הערב, 22:00
נא להמתין לטעינת התגובות
