תרגיל הסחה
משה צימרמן מאמין כי שדרות הפכה למחיר הקטן שמשלמת ישראל הגדולה כדי להימנע מקורבנות
המטרה הראשונה שאמורה לעמוד על הפרק עבור לוחמי חופש או טרוריסטים פלשתינים, כל אחד וההגדרה שלו, צריכה לכאורה להיות מניעת התהדקות טבעת החנק ההתנחלותית בשטחים הכבושים, שאמורים היו לזכות לאוטונומיה ולהפוך למדינה פלשתינית. מי אם לא המתנחלים הם אויביהם הישירים של הפלשתינים?
ואכן, התקפה על התנחלויות או מתנחלים בדרכים היתה עד לא מכבר חזון נפרץ. והנה, סוג זה של לחימה הפך לאחרונה לשולי, משתי סיבות: הראשונה, המדינה משקיעה במיגון הדרכים להתנחלויות, בגידור ההתנחלויות ובצבא המגן עליהן סכומי עתק, בלא שום פרופורציה להשקעה בהגנת שדרות. הסיבה השנייה היא, שלפחות במשתמע אמרנו לפלשתינים: אתם רוצים הד לפעולותיכם, אתם רוצים פעולה בסיכון נמוך? התקיפו במטותא את שדרות, לא את ההתנחלויות.
המטרה השנייה שאותה אמור מאמץ צבאי פלשתיני לבחור מלכתחילה היא ריכוזי האוכלוסייה הגדולים בישראל. האינתיפאדה השנייה אכן בחרה במטרה זו, וגרמה להרג רב בפעולות התאבדות ראוותניות. תושבי ישראל זעקו לשמיים ולדעת הקהל העולמית.
גם כאן צומצמו לאחרונה באופן קיצוני הן הנזק והן מספר הפיגועים, ואף זאת משתי סיבות: ראשית, המדינה השקיעה סכום עתק בהקמת חומת ברלין חדשה ובשאר אמצעים החונקים את יכולת התנועה של הפלשתינים, סכומים שאין שום פרופורציה בינם לבין אלה שצריך להשקיע בהגנת שדרות. וסיבה שנייה, לפחות במשתמע, אמרנו לפלשתינים העושים שימוש באלימות כדי להשיג את מטרותיהם – אתם רוצים להוכיח שאתם פעילים, אתם רוצים לחולל קולות של נהי בצד הישראלי? די אם תתרכזו במטרה נוחה ופגיעה כמו שדרות.
מצקצקים בלשון ומגלים רגשי השתתפות
לירות קסאם קל יותר מלהכין פיגוע התאבדות, אבל התגובה ההיסטרית והנכאה בוא תבוא לבטח. כמו בצפון הארץ, גם כאן כוח העמידה של אוכלוסייה חלשה בתנאים של מצור קטן מאוד, וההד התקשורתי הגדול של עמידות לא חסינה זו, רק מעודדים את המשך הטרור הקסאמי-עזתי.
יתר על כן, מבחינת שולחי הקסאמים, ההתנגדות של דעת הקהל העולמית לירי שאינו הורג אנשים בכמויות גדולות, קטנה בהרבה מזו המכוונת לפעולות התאבדות רבות נפגעים מול אוכלוסייה אזרחית ישראלית. אהדת העולם לישראל כנפגעת בגלל אירועי שדרות זניחה במיוחד, מכיוון שתגובת חוסר האונים הישראלית גורמת להרג רב של פלשתינים, וזה משיב להם את אהדת דעת הקהל העולמית.
והחשבון בכללו עולה יפה. שדרות הפכה להיות המחיר הקטן שמשלמת ישראל הגדולה כדי להימנע מקורבנות.
וכדי להרגיע את המצפון, מצקצקים בלשון ומגלים רגשי השתתפות בצערה של שדרות. אם דודו חושש לבר המצווה שלו, מתייצבים אנשים טובים, תמימים או ציניקנים, וחוגגים עם הילד בעל הכשרון התיאטרלי את חגו. ואחר כך חוזרים הביתה ומותירים בשדרות רושם מזוייף של השתתפות כלל ישראלית בסבל תושבי העיר.
מיליוני הישראלים חדלו להיות מטרה מיידית של המאבק הפלשתיני, ולדעתי הם קונים הישג זה במס השפתיים של השתתפות בצער אנשי שדרות או במחיר הקריאה חסרת הטעם להרוג עוד יותר פלשתינים בעזה. האם לא מינו את עמיר פרץ, איש שדרות, לשר ביטחון אך ורק כדי לבצע את תרגיל ההסחה הזה ביעילות כה גדולה?
נא להמתין לטעינת התגובות
