שליפות עם קובי סלע
בג"צ? בנין יפה, קפיטריה איומה. מדונה? התפלחתי פעם לשיעור שלה. שד עדתי? אפשר לרכב עליו לפעמים. רדיו קול חי? הזדמנות רדיופונית מפוספסת. קובי סלע - שדרן, עיתונאי ויחצ"ן - שולף
את דרכו הרדיופונית החל בגיל 8 ברשת הילדים של "קול ישראל", בהמשך ערך והפיק תוכניות בגל"צ, וכן שימש בתפקיד שדר, עורך ומגיש בערוץ 7. לאחר סגירת התחנה המשיך לשדר ברדיו האינטרנטי של ערוץ 7, ולאחרונה אף משמש ככתב צבע באגף הטלוויזיוני של הערוץ – INN TV. מפיק את תקליטורי "סידיש" למגזר החרדי וכותב בעיתונות החרדית ב"בקהילה", ב"עשרה+" וכן מבקר המוזיקה של השבועון "בשבע". בעל משרד יח"צ "קומיוניק".
נשוי ואב ל-6, מתגורר בבית אל.
חרדים
העתיד. אגב, סבא שלי היה רב, וגם סבא שלו.
סוף הדרך
הזדמנות מדהימה לבלות בארץ עם רכב מהודר בלי לשלם אגורה, ואפילו לקבל פרסים.
ערוץ 2
אומרים שזה הערוץ הנצפה ביותר. שנים לא הצצתי בו. אני רק ב"10".
נינט טייב
מתקשה לעקוב אחריה. זה בגלל יודה היא יחפה?
קרן פלס
איזה שיר שלה, או של איה כורם, או של מירי מסיקה, או של משהו דומה, מעיר אותי בבוקר.
גיל קופטש
מקווה שהוא כבר יודע איפה הוא עומד. את התחלת ההתקרבות שלו הוא עשה בשידור בערוץ 7. כבר אז היה קשה להבין לאן הוא מתכוון להגיע. צפיתי לאחרונה בתכנית שלו והובכתי.
רדיו קול חי
הזדמנות רדיופונית ענקית שמפוספסת. הרדיו ה"מעולה" הזה משדר בכל שישי פרסומות איומות שמטרידות את הציבור בבקשות לתרומות. הגרועה והמפורסמת שבהן היא הפרסומת המתבכיינת של "שלום כאן אחמד בן שרה, תרמו לי ולבני ביתי", המתבכיין.
ערוץ 7
תחנה שנתנה לי הזדמנות. מפתיע שאחרי 14 שנים הם לא עמדו על הטעות שבמקח.
INN TV
ניסיון לעשות טלוויזיה אחרת. בינתיים זה מצליח. הלוואי שתקציב ההפקות יגדל ונרים גם מגזין מוסיקה תוסס ויהודי.
בשבע
שערורייה כפולה: גם בחינם וגם שני "סגָלים": חגי ואבי.
קומיוניק
משרד יחסי הציבור המקצועי הראשון במגזר. אם רני רהב אמר לי: "לך על זה", אני סומך עליו בעיניים עצומות. בואנ'ה תגיד, מי אחראי על הצרכנות ב-NRG? תביא ת'אימייל שלו.
עמנואל שילה
עורך נוח וידידותי שאף פעם לא משנה לי טקסטים. גם לא את הטקסט הזה.
הצופה
מאז גונן גינת אני מפלח לשכנים.
כיפה שחורה
השחור לא עקרוני. היא שחורה בגלל זיהום האוויר.
עניבה
סטייה. הסיבה האמתית שלי לגיחות לחו"ל. במדיסון נמצא מקדש מעט לעניבות מצוירות, שם נשחקים כרטיסי האשראי לדורותיהם.
ציניות
הדרך שלי לשרוד.
גבולות הסאטירה
ערוץ 7 משדר לקט של החמישייה הקאמרית על רצח רבין.
בדיחות שואה
שהרה בלאו?
אורי אורבך
איש של שפם וטוב לב. לא יודע מה יותר.
טוקבקים
"ארור מקה רעאו בסתר, כנסו!!!" אבל ברצינות – מדובר בכלי
מנחם טוקר
אחד מהאנשים המעטים בענף שאני יכול לסמוך עליו שלא יתקע לי מיקרופון בגב.
סידיש 50
שילוב של גרובייס וערוץ 10 בלי הגרובייס.
אריאל ברמן
מבוכה רבה בקרב בנות העם היהודי לדורותיו עם אירוסיו. מזל טוב לו, לה ולכן.
אקטואליש
שילוב של CNN וחדשות 10, בלי הCNN ובלי 10.
אוף שימחעס
אני עוד זוכר כשזה היה הדבר הכי הכי.
אברהם פריד
גאון מוזיקלי שכוחו בביצועו.
מסיסיהו
לא מתחבר. נראה שהרגאיי עלה לו למגבעת.
שירה בהברה אשכנזית
כשזמרים עם שם כמו ג'רופי, שוואקי, גבאי ועוד מזמרים – למבטא כבר אין משמעות.
חב"ד
החצר שהכי נותנת תמורה למצווה.
נ-נח-נחמ-נחמן מאומן
לא מזיק, אלא אם הטנדר שלהם עצר לפניך ברמזור, והפלייבק שלהם תקוע על "אומן אומן רוששנה".
מדונה-אסתר
נדמה לי שהתפלחתי לאיזה שיעור שלה בגיל העשרה.
הנח"ל החרדי
תמיד נחמד לגלות חרדים עם כיפות סרוגות שגרים ביצהר. החרדי האחרון ששירת שם הודח במהלך הגיבוש למחזור הראשון.
תורתו אומנותו
מי שבאמת לומד תורה, זכאי לכל ההטבות שבעולם. בלי תורה העולם לא יכול להתקיים.
הבעיה היא עם אלה שאין להם את הישבן ללימודים, ומשתמשים בפתרון הדחייה הזה. וצריך למצוא פתרון גם לחברים האלה.
בהשגחת הבד"ץ
בדרך כלל המשפט הזה אמור להרגיע אותי, כל אימת שמתחשק לי לתחוב איזה משהו טעים או שלא לפה. אבל כשהייתי עוּל ימים ועבדתי במפעל של עוגיות בהשגחת הבד"ץ וראיתי באיזו רמה רוחנית נמצא המשגיח – מאז אני כבר לא ממש בטוח.
בג"צ
שני דברים: בניין יפה, קפיטריה איומה.
השד העדתי
אפשר להניח עליו אוכף ולרכב עליו לא רע. לפעמים.
נשיא המדינה
סיפור מוזר. אני לא מבין איך אפשר לייצג מדינה כשכל כך הרבה בדיחות מתעופפות מעליך. מאז דוד לוי לא היה כדבר הזה.
קולך
כוחו של המיזם במופרכותו.
ניסו שחם
יכול להיות מרגש בשבילו לפגוש אותי בסמטה חשוכה. איך כתוב בפשקווילים? "במסירות נפש!"
גוש קטיף
געגוע אמתי וכן. אני מוכן לחזור לשם מחר. בעצם היום.
בית"ר ירושלים
עראק וחתוכה – כן, ואני לא? ארקדי, שם המשפחה המקורי שלי זה "סילם". תעשה מערוף גם לי.
אהרון רזאל
אם היה לי מספיק ממון הייתי מביא אותו לבר מצווה של הבן שלי. איש מתוק.
אוכל
מנעד שמתחיל בצ'ולנט של "מסדר אבירי הצ'ולנט" ונגמר במיט אנד ויין. אם יש כאלה שעובדים את הקב"ה באכילה אנינה, יהי חלקי עמהם.
אינטרנט
לפעמים מתגעגע ל"ציקוליקוצים" (פורום ב"הייד פארק" שבעברו היה שוקק חיים).
NRG יהדות
המקום היחיד שאפשר להשיג בו תמונה שלי בשחור לבן חגיגי.
נא להמתין לטעינת התגובות
