תמיד עם חיוך
על מדרשיית נעם, הישיבה התיכונית היוקרתית, נהגו לומר: "משם יוצאים שליש דתיים, שליש חרדים, שליש חילונים". יותר מ-6,000 בוגרים , מכל הזרמים, נפרדו השבוע ממייסד המדרשייה ומנהיגה, הרב יהושע יגל, שלפני הכול חינך אותם לדרך ארץ. "זו לא חוכמה לקחת תלמיד מצטיין ולסיים איתו ארבע שנים", הוא נהג לומר, "השליחות היא הפוכה"
בין מחפשי התשובות היה הרב יהושע יגל (כותבים כך, אבל את שמו הוגים בחולם - יוגל), צעיר בשנות ה-20 לחייו ומי שהלך שלשום לעולמו בגיל 91, כשהוא משאיר אחריו חתימה הגונה בדפי ההיסטוריה.
בשנת 1945 ייסד עם צעיר נוסף, ישראל סדן, את מדרשיית נעם, הישיבה התיכונית הראשונה שבה למדו גם לימודי חול. היום קיומן של עשרות ישיבות מסוג זה נתפסות כדבר ברור מאליו, אך אז היתה זו מהפכה לא קטנה שהצטרפה למהפכה שנרשמה עם הקמת ישיבת בני עקיבא הראשונה כפר הרא"ה, שייסד אבי דור הכיפות הסרוגות הרב משה צבי נריה.
הרב יגל עבר מסלול בישיבות חרדיות שבהן כיהנו בכירי הרבנים החרדים, כמו הרב אלחנן וסרמן והרב אהרון קוטלר, וכשעלה לארץ בשנת 1936 הצטרף לישיבת מרכז הרב, ישיבת הדגל של חוג הרב קוק ולוע הר הגעש האידיאולוגי, אשר לימים פרצה ממנו תנועת גוש אמונים ומפעל ההתנחלויות בשטחי יש"ע. בין לבין הצטרף הרב יגל לשורות ההגנה.
הוא נותר נטוע בעולם החרדי, בכיפתו ובלבוש השחורים, ועם קשרים הדוקים עם גדולי התורה החרדים, בעיקר עם החזון איש. על אף שרבו החזון איש הוא האחראי להפיכת החרדים ל"חברת לומדים", כהגדרתו של פרופסור מנחם פרידמן, כלומר לחברה שבה האידיאל הוא הקדשת החיים ללימוד תורה, עמד הרב יגל בראש הישיבה הראשונה שבה נלמדו לימודי חול. בגלל המתח הזה בין ישיבה לתיכון היא נקראה "מדרשייה".
מדרשיית נעם, שהרב יגל נמנה עם מייסדיה, הוקמה בשנת 1945 והפכה למוסד חינוכי שהשפעתו חרגה בהרבה מגבולות פרדס חנה, אשר שם היא ממוקמת. מבין אלפי בוגרי המדרשייה צמחו בין היתר רבנים חשובים כמו הרב יעקב אריאל, רבה של רמת גן ומועמד הציונות הדתית למשרת הרב הראשי.
דמויות פוליטיות כמו חבר הכנסת בני אלון מהאיחוד הלאומי, השר איתן כבל ממפלגת העבודה, יושב ראש ש"ס והשר לשעבר הרב יצחק פרץ, השר לשעבר פרופ' יעקב נאמן ואושיות תרבות כמו אדם ברוך.
אין בארץ מוסדות חינוך רבים שתלמידיהם מסתובבים בגאוות יחידה מהסוג שיש לבוגרי המדרשייה, "המדרשיסטים" כפי שהם מכנים את עצמם. במשך השנים נשמעו ביקורות רבות על ההשבעות האלימות במדרשייה, שבהן הדליתים (תלמידי י"ב) מקבלים את פניהם של האליפים (כיתות ט') והבטיחים (י') החדשים בשמחה רבה ובאגרופים
"הרב יגל לא באמת שיער שגוש אמונים גם ייצא מהמדרשייה", אומר העיתונאי אדם ברוך. "הוא חשב שגוש אמונים ייצא מהישיבות שקשורות יותר למרכז הרב. הוא בעצמו הופתע מהפנומן הזה. הרב יגל רצה ליצור יהודי חדש במובן הישראלי הנתפס לעין, הלא מהפכני, הוא רצה ליצור רופאים בני תורה, שופטים ועורכי דין בני תורה, שוטרים, קצינים וחיילים בני תורה, והנה יצא גוש אמונים, דבר שהשאיר אותו מתועתע לא מעט זמן".
לצפייה בכתבה על דמותו של הרב יגל מתוך ערוץ 7 לחץ כאן:
היצירה החדשה של ישיבה שלומדים בה גם לימודי חול, ושהעומד בראשה לא מוותר על החרדי שבו ולא על הלאומי שבו, גררה לא מעט אי הבנות במשך השנים. כמחנך הוא התנהל במתח שבין מאפייני תלמידיו - מחד נערים שהתרוצצו על אדמות הטרשים של השומרון עם הרב לוינגר, ומאידך נערים שפיתחו נטיות מערביות, תל אביביות מובהקות, כהגדרתו של אדם ברוך.
מספרים כי במשך שנים דחף הרב יגל את טובי תלמידיו הדתיים-לאומיים ללכת עם סיום לימודיהם דווקא לישיבות חרדיות משובחות. בוגר אחד שעשה את הדרך מהמדרשייה אל לב העולם החרדי היה כאמור יושב ראש ש"ס לשעבר הרב יצחק פרץ. מנגד, גם אחוז החילון בקרב בוגרי הישיבה לא היה נמוך. בשנות ה-60 למד ברוך במדרשייה, "המתחלנים מבין הבוגרים היו מיעוט קיצוני, ולא מעט הלכו לישיבות חרדיות".
בראשית שנות ה-80, על פי הערכתו של שלג, עברו כשליש מהבוגרים לאגף החילוני, עשירית עברו לישיבות חרדיות, ורק קצת יותר ממחצית מהתלמידים נותרו נאמנים לדרכה של הציונות הדתית. שלג אומר כי ייתכן שחלק מהסיבה נעוץ בכך שהרב יגל הקפיד לקבל למדרשייה תלמידים מבתים מסורתיים, חלשים יחסית מבחינה דתית. אגב, הוא עשה זאת הרבה לפני שהמילה אינטגרציה הפכה למונח כה פופולרי. מנכ"ל העיתון "הצפה" נתן אשל, אף הוא מבוגרי המדרשייה, אומר כי באופן קבוע יצאו מבין הבוגרים "שליש דתיים, שליש חילונים, שליש חרדים". באחרונה , אגב, הוחלט על סגירת שערי המדרשייה מהשנה הבאה, בעיקר בגלל בעיות משמעת ובעיות כלכליות. במדרשייה מתכוונים להבריא את המקום ולפתוח אותו מחדש בעתיד.
הגרסאות על דרכה החינוכית של המדרשייה בטווח שבין החרדי לדתי-לאומי רבות כמעט כמספר תלמידיה, יותר מ-6,000 בוגרים , ולא בכדי הצטופפו השבוע סביב מיטתו חרדים רבים, דתיים רבים ולא מעט חילונים. כולם אהבו אותו, וכל תלמיד שהזמין אותו לחתונתו, זכה לראות את הרב יגל מקפיד על נוכחות ועל ריקודים צוהלים מלאי שמחה עם החתן.
על דבר אחד שוררת הסכמה רחבה: השבוע הלך לעולמו רב חשוב ומחנך ייחודי, שהצטיין בקשר יוצא דופן עם הנערים הצעירים, תלמידיו. כולם מדברים על "תכונות אישיות שכבשו את לב התלמידים", על כמויות "האהבה העצומה שהרעיף על תלמידיו", על המחנך שסירב לזרוק תלמידים מהישיבה, ועל אמירתו החינוכית "זו לא חוכמה לקחת ילד טוב ותלמיד מצטיין ולסיים איתו ארבע שנים, השליחות היא הפוכה".
נא להמתין לטעינת התגובות
