הפסד שלנו
בדיוק היום לפני חודש נסגר הערוץ היהודי היחיד באירופה, לאחר שקרס כלכלית פעמיים במשך תשעה חודשים. בעלי הערוץ מאשים את הקהילה היהודית הגדולה בצרפת באדישות, והם מאשימים אותו בכך שלא עדכן אותם שהמצב קטטוני * בינתיים, ניתן לצפות בקנאה בהצלחה של ערוצי הטלוויזיה המוסלמיים
בחלק מחברות הכבלים שמו במקומו ערוץ ברזילאי, באחרות שמו ערוץ פורטוגלי, וזהו. ערוץ הטלוויזיה הוותיק של יהודי צרפת, TFJ, טלוויזיון פראנסז ג'ואיב, ירד מהאוויר ב-24 בנובמבר, ועל מועד הלווייתו אפילו לא נמסרה הודעה.
הערוץ היהודי הצרפתי נוסד ב-1998, כדרישה שבאה מתוך הקהילה היהודית הגדולה ביותר באירופה המונה 600 אלף יהודים. אלא שלמרות הביקוש, ליוו הקשיים הכספיים את הערוץ החדש עוד מיום היוולדו.
תקציבו השנתי עמד על ארבעה מיליון יורו בלבד, סכום מגוחך במונחי השוק הצרפתי, כאשר שליש מההכנסות אמורות היו לבוא מפרסומות, ושליש מתרומות של ספונסרים שונים שהיו מעוניינים בקיומו של הערוץ היחיד היהודי באירופה. אלא שלמרות הניסיונות להחיותו, נקלע הערוץ לקשיים וכאמור בסופו של דבר נסגר.
בקהילה היהודית בצרפת זועמים. הצופים הוכו בתדהמה גמורה לשמוע שהערוץ קרס, כיוון שלטענתם שום פרסום או הודעה מוקדמת על המצב הקשה לא באו קודם הסגירה. גם מי שחיפש תשובות באתר האינטרנט הרשמי של הערוץ גילה רק דף לבן ובו סימן מגן דוד כחול.
אבל בעלי הערוץ מארק פיורנטינו טוען שהם בהחלט ידעו על המשבר, והוא אף מאשים ישירות ובגלוי את הקהילה היהודית בצרפת ב"חוסר הנחישות שלה ושל הנציגים שלה. הם לא עשו שום דבר כדי לתמוך בערוץ. זו קהילה שטובה רק בלספר סיפורים יפים". הוא מסכם במילים קשות: "זו אכזבה ענקית מבחינתי. מדובר בסופה של הרפתקה גדולה".
ערוץ הטלוויזיה הראשון היהודי באירופה נוצר בידי ג'יסלאן אלון, והוא שודר בלוויין שהגיע ל-70 מדינות ברחבי העולם.
ב-14 במאי 1998, בדיוק 50 שנה אחרי שהכריז בן גוריון על הקמת המדינה היהודית, החלו השידורים: תערובת של ראיונות אולפן, הרבה חדשות על ישראל ודיונים על מצב היהודים בצרפת ובאירופה, ולפעמים גם סרטי בורקס ישראליים משנות ה-80, מהדורות של מבט לחדשות לא תמיד עדכניות ואפילו כמה פרקים מהטלנובלה "רמת אביב ג'". הכול כדי לענות על הצמא של יהודי צרפת לנעשה בחברה ובתרבות בישראל.
אלא שמהר מאוד גם התחילו הבעיות הכספיות. מה-23 באוקטובר 2003 הפסיק הערוץ לשלם משכורות לעובדיו. המצב המשיך להידרדר, ולפני שנה וחצי החליט בית הדין המסחרי של העיר נאנט לשים את הערוץ בפיקוח בית המשפט והכריז עליו פושט רגל. חברת "כריזמה פילמס" שבאה להשקיע בערוץ, נקלעה גם היא לחובות. ארבעה חודשים לאחר מכן, בספטמבר 2005, התרסק הערוץ על הקרשים ופשט את הרגל.
בידיעה מלאה שכל הסיפור הזה הוא הרפתקה מטורפת, נכנס לסיפור איש העסקים מארק פיורנטינו, בעלי החברה הבורסאית "אירולאנד פינאנס", שהתחיל לגייס כספים ומשקיעים לקראת מה שהיתה אמורה להיות הלידה מחדש של הערוץ בפברואר 2006.
הוא הביא כסף חדש וצוות חדש, וזה היה אמור לעבוד. אלא שתשעה חודשים אחר כך באה ההתרסקות הסופית. ההתלהבות של הצוות לא עזרה, ובחודש שעבר נכשלה החברה שלו בגיוס 550 מיליון יורו בבורסה ונקלעה לקשיים משל עצמה.
השידור בלוויין עלה לערוץ היהודי סכום של 400 אלף יורו בשנה, סכום בהחלט מגוחך
בחברת הלוויין בהחלט לא ששים לדבר על הפרשה שבה הורידו ערוץ טלוויזיה מהאוויר בגלל חובות. "אין לנו רשות להגיב בנוגע לחוזים שלנו עם הקליינטים", אומר דניס גומז, מנהל אגף התקשורת בחברת הלוויין בתגובה לקונית.
מגיש הטלוויזיה פול וורמוס, שהגיש בכל שבוע את התוכנית הפוליטית "ספירה בדרך הלא נכונה" שליוותה את המירוץ בבחירות לנשיאות צרפת, מאוכזב: "כשהודיעו לי שהתוכנית שלי יורדת הבנתי שזו תחילת הסוף. בלי לפגוע באף אחד, צריך להגיד את זה: טלוויזיה זה מקצוע. צריך אמביציה, ברור, אבל צריך גם לדעת איך זה פועל ולהיות בעל אמצעים פיננסיים מספיקים".
מגיש הטלוויזיה איב דריי, שהגיש ארבע תוכניות בלוח השידורים, אומר כי "התחנה לא אפשרה למשקיע מודל כלכלי מהימן. אבל שימו לב, אני נזהר מאוד לא להפיק לקחים בנושא. נראה שכלי התקשורת היהודיים האיכותיים שמתפקדים לא כל כך רבים. הבטחנו לעשות טלוויזיה איכותית עם שידור של תוכניות סיטקום ישראליות, מה שנתן ואפשר לצופים הצרפתים להרגיש את הרושם של מה זה קצת לחיות בישראל".
"אולי הצבנו את הרף גבוה מדי, בניסיון לחכות ולמצוא את הנוסחה הטובה", מסכם בעצב המנכ"ל פייפר.
בשבוע שעבר מסר מנהל התוכניות איב טולדנו את מכתבי הפיטורים ל-16 העובדים הקבועים. את עובדי הפרילאנס היה הרבה יותר פשוט לפטר. וזהו. הערוץ מת. עכשיו הם צריכים לחפש עבודה.
"אני רוצה לשכוח עכשיו מהר את הסיפור הזה. לא קיבלנו את התמיכה שציפינו לה מהקהילה שלנו", אומר בכעס מארק פיורנטינו, ומתבונן בקנאה בהצלחה היחסית של ערוץ הטלוויזיה המוסלמי בצרפת, "בר-טה-ווה", המיועד לששת מיליוני המוסלמים בצרפת שצורכים בחדווה גם את אל ג'זירה ואת אל מנאר של חיזבאללה.
כל זה קורה דווקא בחודש שבו פתחה צרפת את מה שמכונה בציניות בפריז ה"סי-אן-אן א-לה פראנסז", ערוץ החדשות הצרפתי הבינלאומי פראנס 24, שאמור להתחרות בענקים סי-אן-אן, בי-בי-סי ואל ג'זירה. הערוץ החדש הוא הבייבי של נשיא צרפת ז'אק שיראק, שנועד לדבריו "לתת את הפרספקטיבה הצרפתית במלחמת התמונות הגלובלית".
נא להמתין לטעינת התגובות
