עיתונאים מתים בסתר
סיכום שנה: עשרות עיתונאים נרצחו ברוסיה בתקופת שלטונו של פוטין. מספר מקרי הרצח שפוענחו - אפס. הרצחה של אנה פוליטקובסקיה באוקטובר מלמד על מצבו העגום של חופש העיתונות במדינה הגדולה בעולם. nrg ברנז'ה מסכם שנה
בקרב עמיתיה, לא קיים ספק באשר למי עומד מאחורי הרצח. איגוד העיתונאים במוסקבה הכריז כי "מדובר בהתקפה על הדמוקרטיה, על חופש הדיבור ועל הפתיחות ברוסיה".
איגור יעקובנקו, מזכ"ל איגוד העיתונאים ברוסיה, אמר למעריב, לאחר הרצח כי נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, "יצר את התנאים המאפשרים המשך של רצח עיתונאים וחוסר יכולת אמיתית לחקור ולהגיע לחקר האמת".
פוליטקובסקיה, בת 48, הייתה כתבת הדו שבועון המוסקבאי "נוביה גאזטה" ונודעה בביקורתיות החריפה שלה כלפי הקרמלין ומדיניותו בזירה הצ'צ'נית.
תחקיריה אודות הפרת זכויות האדם במהלך המלחמה הצ'צ'נית אשר פורסמו גם בגרדיאן הבריטי זיכו אותה בפרסים בינלאומיים אך גם עוררו מורת רוח, בלשון המעטה, בקרב ממשלת רוסיה והעומד בראשה, פוטין.
פוליטקובסקיה הייתה למעשה העיתונאית הרוסייה היחידה שסיקרה את מלחמת צ'צ'ניה השנייה החל מ 1999. סיקרה את המלחמה בצ'צ'ניה תוך שימת דגש מרכזי על הפרות זכויות האדם שנעשות ע"י הצבא הרוסי במאבקו למגר את המרד הצ'צ'צני.
בשבע השנים שסיקרה את המלחמה היא הטיחה ביקורת חריפה בפוטין ואף פרסמה ספר בנושא, בו היא מגוללת את סיפורם של אזרחים צ'צ'נים אשר הצבא הרוסי התעלל בהם.
פוליטובסקיה עלתה לכותרות באוקטובר 2002 כאשר ניסתה לתווך בין כוחות הביטחון הרוסיים לבין הטרוריסטים הצ'צ'נים, שלקחו מאות בני ערובה בתיאטרון במוסקבה, בתקווה שהאירוע יסתיים ללא קורבנות.
לשלטון הרוסי היה חשוב יותר להפגין עוצמה על פני פשרנות. הכוחות המיוחדים פרצו אל התיאטרון והפרשה הסתיימה ב-129 גופות של אזרחים תמימים שמתו מן הגז שהוחדר לבניין על ידי המשטרה.
במשבר בני הערובה הגדול הבא, מנעו ממנה לנסות ולהתערב מבעוד מועד. בספטמבר 2004 בעת שניסתה להגיע לביסלאן ולנסות לתווך בין הצבא הרוסי לטרוריסטים הצ'צ'צנים שהחזיקו בבית ספר מקומי ב-1200 בני ערובה היא הורעלה בטיסה.
לטענתה, רעל נמהל בכוס התה שלה בטיסה. היא חשה ברע ,אושפזה וניצלה ממוות. החומר הרעיל לא זוהה מעולם משום שדגימות הדם שלה הושמדו על
ב-2001, היא נעצרה בצ'צ'ניה ע"י הצבא הרוסי והושלכה לבור ללא אוכל ומים למשך שלושה ימים כאשר קצין רוסי מאיים להרוג אותה בנשק שלוף. שבעה חודשים לאחר מכן נאלצה להמלט לוינה לאחר שקיבלה מכתבי אזהרה מפני נקמתו של קצין רוסי אשר את מעשי הזוועה שלו היא חשפה.
פוליטקובסקיה היא קורבן נוסף בשורה מתארכת והולכת של אנשי תקשורת הנרצחים באופן מסתורי בשנים האחרונות ברוסיה הפוסט-קומוניסטית. על פי נתונים מערביים, מאז עלייתו של פוטין לשלטון באפריל 2000 נרצחו 40 עיתונאים ואנשי תקשורת. על פי ארגונים אופוזיציוננים ברוסיה נרצחו למעלה מ-50 עיתונאים בשל עבודה מאומצת מדי. מאז 1993 נרצחו ברוסיה למעלה מ-200 עיתונאים.
עשרה ימים בלבד לאחר הרצחה של פוליטובסקיה, חוסל אנטולי ורונין, מנכ"ל סוכנות הידיעות הרוסית "איטר טאס". וגיף קוצ'טקוב, כתב בן 31 נרצח בינואר בטולה, כ-200 ק"מ דרומית למוסקבה.
אף לא חקירה אחת בעקבות 40 מקרי הרצח הללו נשאה פירות כלשהם. עיתונאים הבוחרים לבקר את הממשל פשוט לוקחים את הסיכון אמר למעריב, רומן פלינוב, עורך התחקירים בנוביה גאזטה.
מי שמנסה לחקור באופן עצמאי משלם לעיתים אף הוא בחייו. לפני כשבועיים נרצח בלונדון סוכן הק.ג.ב לשעבר אלכסנדר ליטווננקו בפרשה שעוררה הדים רמים בכל העולם.
הסוכן נרצח באמצעים של הרעלה רדיואקטיבית ומאז רב הנסתר על הגלוי באשר למי זהות הרוצחים המניע. סוכן ק.ג.ב לשעבר בשם אולג גורדייבסקי התראיין ל"טיימס" וטען כי ליטווננקו נפגש ביום בו הורעל עם עיתונאית המנסה החוקרת את הרצחה של פוליטקובסקיה.
לדבריו אחת ממטרות הרצח היא להניא "סקרנים" נוספים מלחקור את רצח פוליטקובסקיה ותעלומות נוספות.
ליטוויננקו עצמו הביך את פוטין מספר פעמים בפרסומים שונים. ב-2003 הוא פרסם ספר בו הוא טען כי כדי להחיש את פריצת מלחמת צ'צ'ניה השנייה תכנן הקרמלין בעצמו סדרת פיגועים במוסקבה כדי לזכות בעילה להכות בצ'צ'נים. לאלמנתו בכל מקרה נהיר למדי שהשלטונות הרוסיים עומדים מאחורי החיסול.
עדיין לא ידוע מי רצח את ליטוויננקו אך די ברור שמבקרי פוטין נוטים למות בנסיבות מסתריות לאחרונה. אתר "עיתונאים ללא גבולות" שמקדם את המאבק למען חופש העיתונאות מנסה לדחוף לכיוון חקירה בינ"ל מקיפה של רצח פוליטקובסקיה ואף מציע לחתום על עצומה מקוונת למען המטרה הזו.
הטענות כלפי פוטין הן שגם אם לא הורה באופן ישיר על החיסולים, הרי שהוא יוצר זילות בלתי נסבלת לחייהם של עיתונאים. זאת, בשילוב עם הלחץ שמפעיל ממשל פוטין על אירגוני התקשורת להתיישר עם הקו הממשלתי ע"י איומים ותקיפות מציירים תמונה עגומה של מצב חופש העיתונות ברוסיה. עיתונאים כבר לא נשלחים לגולאג אך בהחלט ניתן לקבוע כי צנזורה חריפה על העיתונות הרוסית שרירה וקיימת.
ביקורת על הממשל מושתקת משום שכפי שטוענת מרינה ליטוינוביץ', עיתומנאית אינטרנט ביקורתית, "האקטיביסטים המעטים בתחומים השונים שמתנגדים למשטר ומותחים עליו ביקורת מתחילים להיעלם בהדרגה. על אחד מאיימים, את השני מכים, את השלישי רוצחים ואת הרביעי מכרחיחם לעזוב."
גם מצב הפשע ברוסיה מוסיף למצב העניינים העגום של התקשורת במדינה. עיתונאים רבים אשר ביקרו פעולות של אנשי אליטות כלכליות ופוליטיות, המקושרים לעיתים לגורמים מ"העולם התחתון", הוטרדו, ובמקרים רבים הדבר הסתיים ברצח.
ביטוי נוסף לסכנות האורבות לתקשורת תחת פוטין, הוא במימד החוקתי. כך למשל דוקטרינת אבטחת המידע של המועצה לביטחון של רוסיה שאושרה על ידי פוטין ב-2000 מעניקה לממשלה את הכוח להחליט מהו מידע "חיוני לחברה", ולהגן על החברה מפני מידע "מסולף" או "לא מדויק" (מהו? גם על כך מחליטה הממשלה).
ההגנה תתבצע כנראה על ידי חסימת ערוצי מידע עצמאיים, או צינזור התכנים המתפרסמים. כמו כן הוצעו חוקים שונים, כמו הצעה משנת 2001 לתיקון חוק התקשורת, על פיו יחויבו עיתונאים לחשוף את מקורותיהם למשטרה, לכשיתבקשו.
הצעה נוספת, שהתקבלה על ידי הדומה, הרשות המחוקקת של רוסיה, ב-2001, אמורה לאסור שימוש באמצעי מדיה לצורכי "תעמולה", "טרור" או "אקסטרמיזם". כמו כן, אם יאושר, יאסור החוק פרסום הצהרות של טרוריסטים, קיצוניים, תומכיהם וכל מי שמבקש למנוע או להגביל את מאמצי המלחמה בטרור. מונחים מעורפלים אלה יכולים להביא להשלכות חמורות על חופש הביטוי .
אם זה אכן המצב, לא קשה להבין את הטענות כי העיתונות ברוסיה הפכה ברובה לשפחה של ממשל פוטין. אם לוקחים בחשבון גם את השחיתות הפושה במערכת המשפטית ואת הצנזורה הכלכלית שמפעיל פוטין על התקשורת, התמונה ברורה.
ד"ר יצחק ברודני, מרצה בכיר במחלקת מדעי המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. אמר למעריב: "המצב ברוסיה לא מזהיר כבר הרבה מאוד זמן, ועיתונות אמיתית ומשוחררת אין כמעט מאז שעלה פוטין לשלטון. העיתונות היחידה שנחשבת משוחררת יחסית היא זו שפועלת באינטרנט, עליה אין כל צנזורה. הסיבה, אגב, שאין צנזורה היא שלמעט מאוד אנשים יש גישה לאינטרנט, כך שהביקורת לא באמת משנה".
אנה פוליטקובסקיה היא כנראה העיתונאית הידועה ביותר שנרצחה השנה, אך היא רק אחת מני עיתונאים רבים שנרצחו השנה ברחבי העולם.
פדרציית העיתונאים הבינלאומית אשר מייצגת למעלה מחצי מיליון עיתונאים בלמעלה ממאה מדינות הודיעה השבוע כי 155 עיתונאים נהרגו או נרצחו השנה – המספר הגבוה ביותר מאז 1994.
עירק, שלא במפתיע, היא המקום המסוכן ביותר עבור עיתונאים ונהרגו בה השנה 68 עיתונאים (170 מאז החלה המלחמה ב-2003). 37 נהרגו באמריקה הלטינית ו 34 במזרח אסיה.
ארגון "עיתונאים ללא גבולות" מציג ספירה שונה, על פי קריטריון מחמיר יותר לגבי מי נחשב כעיתונאי. על פי הנתונים שבידם, נהרגו השנה 81 עיתונאים ו-31 עוזרי עיתונות.
ארגונים אלו תולים תקוות מה בהחלטת מועצת הבטחון של האו"ם מ- 23 בדצמבר המגנה פגיעה בעיתונאים, קוראת לצדדים לוחמים לכבד את עצמאותם המקצועית ולהמנע מפגיעה בהם ואף מאיימת בסנקציות נגד מדינות שיפגעו בעיתונאים.
נא להמתין לטעינת התגובות
