"רוצים לטרוף לי את הצמחים הטורפים"
הרשויות מאיימות לעקל את מפעל חייה של עדה ברק ממושב תלמי-אליעזר, משום שהקימה מייצג בוטני בשטח שיועד לצרכי חקלאות. "הם רואים בי טרף קל"
"החלטתי להקים חוות צמחים טורפים, על נחלה שהיא שלי", מספרת ברק, אישה שחיה לבדה ללא משפחה, והפכה את 'חנות קטנה ומטריפה' למרכז חייה. "לא ציפיתי לבלאגן שהמתין לי. הייתי בטוחה שרק דברים טובים יצאו מזה. אך מאז, אני נתקלת בהתעללות מצד השלטונות, בעיקר ממינהל מקרקעי ישראל והמועצה האזורית מנשה".
בשנת 2001 החליטו במינהל מקרקעי ישראל שברק אינה מנצלת את השטח שברשותה לצרכים חקלאיים, ולכן עליה לשלם מס גבוה בהרבה מעמיתיה למקצוע. התביעה שהגיש נגדה המינהל עמדה על סכום של 1,791,745.17 שקלים, סכום שאפילו השווי של חוות הצמחים הטורפים כולה אינו מתקרב אליו.
"הגיעה לי תביעה שלא ידעתי איך להתמודד איתה", היא משחזרת. "הייתי בהתמוטטות נוראית. יושב לו ראש המועצה האזורית במשרדים חדשים, ורוצה שאני אחזור לחמור ולעגלה. לימי 'אנו באנו ארצה'. אבל אין חקלאות היום, החקלאות בזבל". באופן כאוטי לחלוטין, גם לאחר שביקר אצלה מנהל מינהל מקרקעי ישראל, יעקב אפרתי, וקבע כי מדובר בחווה חקלאית חינוכית – המינהל עצמו סירב להכיר בכך, ולראות בחווה כשטח חקלאי.
חוות הצמחים של עדה ברק. צילום: חגי דקל. עריכה: שלומית חביב
אך זו רק תחילתה של הפרשה. לאחר שנחשף בתקשורת דבר התביעה השערורייתי, הופחת הסכום אותו היא חייבת למינהל מקרקעי ישראל ל-32 אלף שקלים. אף אחד לא הסביר לברק כיצד קורה שתביעה מתבטלת סתם כך, ומה זה אומר על צדקתה של התביעה מלכתחילה.
בשבוע שעבר הצטרפה גם המועצה האזורית מנשה לחגיגה, ושלחה לברק מכתב. שחור על גבי לבן נדרשה ברק לשלם 45 אלף שקלים, בנוסף לסכום שדורש המינהל, אחרת – כך מאיימת המועצה - יעוקלו מיידית נכסיה של ברק.
ברק, עדיין המומה מהאיום, מסרבת להיפרד כך ממפעל החיים הקטן אותו בנתה: "הגיע בדואר מסמך שבו נכתב כי אם לא אשלם למועצה, הם באים ומעקלים לי הכל. מעקלים את הצמחים, את החיות, את כל מה
"מהיום שהגעתי לכאן לא פוסקים השלטונות להתעלל בי", היא מוסיפה. "אני כרגע טרף מאוד קל, ללא משפחה, ללא ילדים, ללא בעל. לא מניחים לי, המינהל והמועצה. הם מחכים שארים ידיים".
ממינהל מקרקעי ישראל נמסר בתגובה כי "בסיור שקיים במקום מנהל המינהל, נקבע כי יש לראות את המשתלות כשימוש חקלאי. אולם, לגבי השימוש במבנה, שכולל מעין בית קפה ומקום הדרכה לקבוצות בו מוצגים הצמחים הטורפים, נקבע כי מדובר בשימוש מסחרי ויש לשלם עבורו כנהוג בפעילות לא חקלאית. באשר לחיובים שנדרשו, מדובר בסך הכל ב-40 אלף שקלים על חוב בן 10 שנים ומעלה".
תגובת המועצה האזורית מנשה היתה דומה. "גם אם מישהו הגדיר נכס בסיווג מסוים, זה עדיין לא מחייב את המועצה", אומר גזבר המועצה, נתן קוסקס. "הצו מוגדר כך שמבנה חקלאי יכול לקום רק על שטח חקלאי. פקחי הארנונה שלנו מסתובבים ובודקים. היינו בשטח של ברק, וסיווגנו אותו לכמה גורמים. חוות צמחים היא אמנם חקלאית, אך משקאות ושולחנות - זה נחשב כמקום עסקי".
ה"מקום העסקי" של ברק כולל מקרר קטן עם שתייה, ושולחנות עליהם אוכלים המטיילים מזון שהביאו מהבית. עוד בהגדרת השטח המסחרי נמצאת רשת צל, שהופכת בעיני המינהל והמועצה את השטח שתחתיה ל'קרקע תפוסה'. במילים פשוטות, עוד כסף לאגרת המיסוי. "על רשת צל מבקשים קרקע תפוסה ומסווגים כנכסים אחרים?", תוהה ברק. "עשקו אותי, גמרו את בריאותי, לא עלה על דעתם לבוא ולראות במה מדובר".
אך לא צריך להמתין לגרזן הכספי שעומד להיות מונף על צווארה של ברק. כבר עכשיו ניתן לראות את התוצאות. בשל החובות, היא מתקשה לארח קבוצות בכמות שהיתה רגילה. "באים אלי בתי ספר, קשישים ואוטיסטים. אפילו עיוורים שאני נותנת להם להרגיש את הצמחים הטורפים. אירחתי כאן בר-מצווה בחינם. אבל עכשיו, בגלל כל האיומים, אני לא יכולה לעמוד בזה".
התחושה, אם תשאלו אותה, היא בעיקר של ייאוש. "אין כאן אבא ואמא, ויד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל", היא מתייחסת לרשויות. "טוב שאת המלונה של הכלב עוד לא לקחו לי. אני חושבת שמישהו צריך לתת את הדין על כל הסיפור הזה. לעזור לי להתרומם - אם יהיה לי את הכוח, אני לא בטוחה – מחדש".
נא להמתין לטעינת התגובות
