מ מפחד מהיוזמה הסעודית?
היוזמה הסעודית מהווה קריאה, אפילו זעקה, מצד הגורמים המתונים באזור לכיוונה של ישראל. תשובה שלילית תחזק את הטרור ואת איראן
במבחן ההיסטוריה, היה משפט זה לא יותר מסיסמה מגייסת, בדומה למיתוס הבדידות המזהרת. לאורך שנות קיומה, הקפידה ישראל ליצור אקלים אזורי נוח, שהתבטא בין השאר במאמצי חתרנות תחת מדינות ערביות עוינות ותמיכה במתונות, גם בכאלה שלא קיימו עימה יחסים דיפלומטיים רשמיים. היציאה למלחמת ,1956 מתוך רצון להפיל את משטרו של נאצר ולכונן מציאות אזורית חדשה ")התוכנית הפנטסטית," כדברי בן-גוריון;( סיוע עקיף וישיר לירדן במשברי 1958 ו;1970- המאמצים להשתלב במערך הגנה אזורי בעשורים הראשונים לקיומה; אלה ועשרות דוגמאות מן העבר הרחוק והקרוב, הפכו את ישראל לשחקן משמעותי בזירה המזרח-תיכונית בכלל, ובמערכת המדינות הערביות בפרט. לא לחינם הסביר פרופ' אבנר יניב המנוח (בספרו "פוליטיקה ואסטרטגיה בישראל," עמ' (25 כי ישראל הינה גורם מאזן במזרחהתיכון: כל ממשלות ישראל "חתרו לשימורו של הסטטוס-קוו במזרחהתיכון ופעלו נמרצות... לשבש כל ניסיון לשנותו."
דברים אלה, שנכתבו על רקע המלחמה הקרה, נכונים כיום שבעתיים. את מקומו של הגוש הסובייטי תופסים כיום איראן המתגרענת וחזית הטרור העולמי. שתיהן, גם אם בנפרד וללא תיאום או שיתוף פעולה ביניהן, מאיימות על הסדר הקיים במזרח-התיכון, מי דרך רכישת השפעה פוליטית ומי באמצעות חתרנות, ליבוי שנאה ורצח סיטוני של אוכלוסייה אזרחית.
היוזמה הסעודית הנוכחית נועדה, בראש ובראשונה,
היוזמה הסעודית מהווה קריאה, אפילו זעקה, מצד הגורמים המתונים באזור לכיוונה של ישראל. מצרים, מדינות המפרץ וירדן מבקשות מירושלים לשוב ולמלא את תפקידה ההיסטורי במזרח-התיכון כגורם ממתן ומייצב.לאחרונה,ויתרו אפילו על הדרישה להשיב את פליטי 1948, ביודען כי ביטול אופייה העברי של ישראל עלול לא רק למוטטה אלא גם לפגוע אנושות ביציבות האזורית ובמשטרים הפרו-אמריקניים.
היחס המבטל מצד מנהיגים ערבים מתונים כלפי השבת פליטים פלשתינים אינו משאלת-לב נאיבית. בראיון שהעניק לפני ארבע שנים לניו יורקר,תקף הנסיך הסעודי בנדר בן סולטאן את יאסר ערפאת, על שדחה בשעתו את הצעותיו של ביל קלינטון מינואר הוא כינה את העמדה הפלשתינית, שבמרכזה דרישה להשיב פליטים לתחומי ישראל, כ"טעות טרגית","פשע", ,"ו"פגיעה באינטרס הפלשתיני.". הדברים פורסמו במלואם באתר האינטרנט של השגרירות הסעודית בוושינגטון, בצעד חריג למדי במונחים סעודיים (המשתדלים שלא לאחצן מחלוקות אישיות עם מנהיגים ערביים). במטרה להבהיר את עמדתם ללא כחל ושרק.
היתה זו למעשה ההתייחסות הפומבית הראשונה לעניין הפליטים במושגים ריאליים. אם נפלה השלהבת בסעודים, אשר עמדו בחזית המאבק הדיפלומטי למען הפלשתינים, כולנו יודעים מה יגידו ממשלים מתונים נוספים. הפליטים הפכו מנכס דיפלומטי ערבי לנטל עצום, המעכב את התקדמות התהליך המדיני ומוטל כאבן ריחיים על בעלות-בריתן המזרחתיכוניות של ארה"ב וישראל. לראשונה מאז 1948 עשויות הללו להשליך מעליהן את המשקולת, והפעם בלי להשליכה על ישראל.
מדינות ערב מקיימות מעקב אחר הלכי הרוח הפוליטיים השוררים בישראל. הם מנתחים דיווחים תקשורתיים, אתרי אינטרנט ואפילו ספרות ואמנות - כל זאת במטרה להכיר ולהעריך את זרמי העומק במקומותינו. ברור להם כי סירוב לקבל, אפילו חלקית, את טענת הפלשתינים בנוגע לשיבת הפליטים, מהווה קונצנזוס ציוני מקיר לקיר. אפילו יצר ההתאבדות הישראלי אינו מפותח דיו כדי לקבל דרישה מופרכת וחסרת-תקדים שכזו.
הסכמה עקרונית ליוזמה הסעודית אינה סותרת דחייה בלתי מתפשרת של שיבת פליטים. למי ששכח, גם אישור "מפת הדרכים", התבצע בכפוף להסתיגויות רבות, מה שלא הפריע לישראל לזכות בדיווידנדים דיפלומטיים, ובצדק, על נכונותה להגיע להסדר. כך צריך להיות גם הפעם. הסכמה מסויגת, מותנית, אך בשורה התחתונה "כן."
באופן שכזה תוכל ישראל לעמוד מאחורי קוויה האדומים, ולשמור קלפי מיקוח לשלבים מתקדמים יותר של המו"מ. בידיה להבהיר בלשון ברורה, כי ההסכמה אינה עומדת בסתירה למאבק בטרור, ואפילו לדרוש שילובם של גורמים ממתנים כמו טורקיה והבנק העולמי, וכמובן - לתבוע מהממשל האמריקני ערבויות לגבי אופיו של הסדר הקבע ושדרוג נוסף ביחסים עם ארה"ב. הסכמה, מהוססת ומסויגת ככל שתהיה, תסייע במאבק נגד איראן יותר מכל התבטאות פופוליסטית זו או אחרת.
נא להמתין לטעינת התגובות
