פולמוס אלוהים נמשך
שפרה ארליך קראה את דבריה של סיון רהב מאיר ויש לה השגות: הבעיה איננה להאמין באלוהים בזמן פורענות, אלא לקבל את העובדה שאין בו רע, למרות הפורענות
ציניות, מפני שלאדם שגדל וחונך במוסדות דתיים, השאלה נשמעת שחוקה וקנטרנית, כאילו נלקחה היישר מסמינריון בני עקיבא (שחוקה) או מאתר "חופש" (קנטרנית), ושחוקה וקנטרנית ככל שתהיה, זה 60 שנה מתחבטים בה הוגים ורבנים בעלי שם, ועדיין אין לה תשובה.
למשפט הקשה הזה, שתדירות השימוש בו קטנה רק ממתחרהו "יש אלוקים!", אין תשובה אמיתית.
בדבריה, סיוון רהב ענתה לחלק מסוים מהשואלים. היא ענתה למקנטרים, ששואלים רק כדי לראות את הדתי התורן מתפתל, והיא ענתה גם לאלה שנוטים להאמין בקב"ה בהתאם למצב רוחם.
אם הבנתי נכון את דבריה של סיוון רהב מאיר, היא טוענת שני דברים:
הטיעון הראשון מופנה לחילונים שבינינו: אם הרע הוא הוכחה לאי קיומו של הקב"ה, אזי הטוב הוא הוכחה לקיומו.
נראה לי שאצל רוב האנשים, השאלה העיקרית איננה האם יש אלוקים, אלא האם האלוקים כולו טוב ומעשיו מוצדקים תמיד, האם הא-ל אכן מלא רק ברחמים, כפי שחונכנו לחשוב. הבעיה היא לא להאמין שאלוקים קיים גם בזמן פורענות. הבעיה היא להאמין שאף על פי שנתן לפורענות קשה כל כך להתרחש, בכל זאת – אין בו רוע כלל. דבריה של סיוון רק מאשרים את השאלה הזו. אכן, אלוקים קיים בטוב וגם ברע, אז האם הוא כולו טוב?
הטיעון השני של סיוון מופנה כלפי הדתיים דווקא: הרי אלוקים הוא זה שנתן לנו את הבחירה החופשית, ומאחר והבחירה החופשית התגלתה במיטבה בזמן השואה, אין הוכחה גדולה מזו לקיומו של אלוקים.
השאלה האמיתית לא פתורה
מעבר לזה שהטענה רלוונטית רק למי שמאמין שהא-ל נתן לנו את הבחירה החופשית, היא מתעלמת לחלוטין ממהותו של אותו אל שהתגלה באופן עוצמתי כל כך בשואה. אז הבנתי שאלוקים קיים, והתגלה דווקא בשואה, אבל השאלה האמיתית נותרה בעינה.
אלוקים לא אחראי למעשים הטובים והרעים שנעשו כאן - עונה סיוון – האנשים שעשו אותם אחראים. הקב"ה הגדיר את הטוב ואת הרע, ואינו אמור לשמש כגננת. אנחנו ילדים גדולים, אנחנו צריכים לאכול את מה שבישלנו.
מעבר לסתירה הלוגית שבין הטיעון הזה לקודמו (אם אלוקים אינו אחראי למעשים הטובים והרעים, הוא גם אינו מתגלה בהם) יש כאן ראיה של אלוקות שאיני יכולה להיות שותפה לה. סיוון יצרה מן אלוקות מרוחקת, הממטירה הוראות על
אני מאמינה שאף על פי שהאדם הוא זה הבוחר בטוב או ברע, אלוקים איננו רק פקיד ההוצאה לפועל. הוא יכול להחליט לחוס עלינו, הוא יכול לדון אותנו לחובה. לפעמים הוא דן לחובה דווקא את אלה שבחרו בטוב, אבל זו כבר שאלה ישנה, אפילו יותר מאיפה היה האלוקים בשואה.
על פי חז"ל, משה רבנו הוא זה ששאל את הקב"ה, "מדוע צדיק ורע לו רשע וטוב לו". מאז ומעולם תגובתו של הקב"ה לא נראתה לנו תמיד תואמת את מעשיו של האדם. ולצערי, צריך לחיות עם העובדה שאין לזה תשובה. לא בזמן חז"ל, לא לפני 60 שנה וגם לא היום.
נא להמתין לטעינת התגובות
