אין אישה בעירו
בגיליון יום העצמאות של "העיר" שאלו מה הכי ישראלי. לפי התשובות שהם מצאו, אין לנשים הישראליות תרומה אמיתית לחברה מלבד הצגת חזה מפואר וקלות דעת. שלומית ליר כועסת
עיתון "העיר" תל אביב יצא בגיליון חגיגי ליום העצמאות הנושא את הכותרת "הישראליים - 100 המושגים הכי כחול לבן". כפי שטוען העורך, אבי שילון, "אין נושא שחוק, בנאלי וכמובן כיפי יותר מאשר שאלת מה הכי ישראלי בעינך," שכן רשימות מסוג זה, במיוחד כשהן מלוות בתמונות צבעוניות ומסודרות לפי סדר הא' ב', הן בדרך כלל מקור לחווית קריאה קלילה ומבדרת.
אלא שמבט חטוף בקולאז' התמונות בשער הכתבה מבהיר שהעורך, המעצב וצוות הכותבים הגברי מעיקרו, (שהורכב משישה כותבים וכותבת אחת), הנציחו את אחד התחלואים העיקריים של החברה הישראלית – תפיסת עולם סקסיסטית שאינה מכירה בתרומתן החשובה של נשים מחוגים שונים לחיינו. הנשים הישראליות, אליבא ד'העיר, מאוזכרות רק ככלי להגשמת צרכים ופנטזיות גבריות.
כך, לצד תמונותיהם של גברים מצליחים המייצגים את הישראליות, בעודם מישירים מבט למצלמה, ועל פניהם ארשת רצינית של מי שהינם איתנים בדעתם, מופיעות תמונות נשים המיוצגות כקלות דעת ומטופשות. כך למשל, תמונה מגיליון "לאישה" עם דוגמנית בפלג גוף עליון חשוף, רקדנית לבושה בנוצות בקרנבל בברזיל, ושחקנית זרה המדברת בטלפון כשהבעת תימהון אווילית מרוחה על פניה. אה כן, ישנה גם מירי בוהדנה על תקן היפה התורנית, ותמונה מוקטנת של שתי נשים אתיופיות. קצת אקזוטיקה צריך, לא?
אבל אם ישנן לפחות כמה דמויות של נשים בקולאז' התמונות החינני כביכול, הרי שיחסי הכוחות בין
גברים לנשים לפי מספרי הערכים עצמם, (שלושה עשר לאחת), מעצימים ומדגישים, בחוסר מודעות ומבלי משים, את מוטיב השוביניזם בלב הישראליות.
דווקא מי שאינן מופיעות באוסף הערכים יכולות להעיד על החשיבה הצרה שמאפיינת ישראליות המתיימרת להיות סחבקית ומתוחכמת. נוכח אוסף הדמויות של גברים המייצגים את הישראליות, כגון אבי נמני, ("מי יותר ישראלי...?"), אדם ברוך, ("מעצב העיתונות החדשה"), אהוד בנאי, ("הצליח לבודד את הגן שקרוי ישראליות"), אדיסו מסאלה, (אתיופי "שהעז להתלונן על הממסד"), דודו גבע, ("הגשים חלום קולינרי"), דודו טופז, ("הישראלי הכי מכוער"), דויד גורסמן, ("הישראלי הכי יפה"), דידי הררי, ("הישראלי המיותר"), יאיר לפיד, ("פוגע בול לדעה של המיינסטרים"), יהודה היס, ("סלב"), יהודה משי זהב, ("אוסף..."), רבין, ("לנו יש את רצח רבין"), שלמה ארצי, ("היה יפה הבלורית והתואר") – מופיעה אישה אחת. כן. מירי בוהדנה בתפקיד פרטיקולרי ומוגדר על תקן של בובת המין שפועלה מסתכם ב"מה שנקרא פעם בימי בית ספר יסודי 'חינוך גופני'".
וחוץ מזה - יוק. אפילו שרה'לה שרון, שמופיעה בחצי קריצה, במוסף העיר במדור "תשיג לי", כמייצגת סוג של ישראליות, לא זוכה לערך, אישה לא?
אז מה הכי ישראלי? כנראה שלהשיג תחושה של עליונות על חשבון צמצום פועלן של כל הנשים היקרות והטובות שהביאונו עד הלום. ועוד כל מני דברים שמדברים יותר אל ליבם של גברים כמו ספורט, סרטי גשש, קללות ואוכל. מתמצת אבל לא ממש מצחיק.