שליפות עם נדב שרגאי
חורבן גוש קטיף? קרע את ליבי. הרב עובדיה? ענק. בג"צ? מועדון סגור. דיויד לנדאו? ציני ורגיש. נינט? שתחזור לעצמה. שליפות עם כתב המתנחלים של "הארץ"
מזה כ– 15 שנה משמש בתפקיד כתב העיתון לענייני מתנחלים, ציונות דתית, ארגוני ותנועות ימין. עוד עוסק בכיסוי העימות היהודי-ערבי בירושלים, ובכתיבה מגזינית ופובליציסטית בכל מיני נושאים. כתב את הספרים: "הר המריבה – המאבק על הר הבית, יהודים ומוסלמים, דת ופוליטיקה" ו"על אם הדרך – סיפורו של קבר רחל". לאחרונה פורסמה מסה פרי עטו: "ירושלים אינה הבעיה אלה הפתרון", במסגרת הספר "אדוני ראש הממשלה – ירושלים". נשוי ואב לחמישה. מתגורר בירושלים.
יום העצמאות
מי שלא חוגג ומתנתק מהמדינה בגלל תחושתו שהמדינה התנתקה ממנו – טועה. עצם הקמתה וקיומה של המדינה ושל ריבונות יהודית, ולא משנה באלו גבולות, הוא מתת אלוקים, ועל כך אנו חייבים להודות להלל ולחגוג. את השגיאות וההיגיון העקום של קברניטי המדינה, נמשיך לבכות אחרי החג.
הר הבית
הלב. העבר וההווה, שבלעדיהם אין עתיד. הזיכרון ההיסטורי, הדתי, התרבותי, שמעצב אותנו, בדרך כזאת או אחרת. אחת ההחמצות הגדולות ביותר של מדינת ישראל. משה דיין טעה ב-1967 כשלא הקצה פינה לתפילת יהודים בהר. ספק אם בטווח הזמן הנראה לעין אפשר לתקן את הטעות. האחיזה הבלעדית של הפלסטינים בהר נותנת בידיהם כוח, שמלכתחילה לא צריך היה להפקיד בידיהם
עסקת שליט
בתור הורה הייתי עושה בדיוק מה שעושים הורי שליט ושאר המשפחות כדי לשחרר את בניהם – הופך עולמות. בתור ראש ממשלה הייתי מביא בחשבון גם את העובדה שהמחבלים המשוחררים שבים לרצוח והייתי שואל את עצמי – האם עסקה בכל מחיר? בכל מקרה זו החלטה של "אוי לי מיצרי ואוי לא מיוצרי", אבל בשביל זה יש ראש ממשלה.
אהוד אולמרט
אישית, הוא אדם מלא בקסם והציבור אינו מכיר אותו. הייתי אתו בקשר שוטף וחיובי בעת שכיהן בראשות עיריית ירושלים. הכרתי אותו כאיש המחנה הלאומי, שפעל למען חיזוק האחיזה והריבונות הישראלית בירושלים. כואב כל פעם מחדש לראות את השינוי שעבר עליו, ועוד יותר מכך את חלקו המרכזי בגירוש גוש קטיף. לא פעם אני מוצא את עצמי משתעשע במחשבה "איך היה אהוד הישן נוהג?"
חורבן גוש קטיף
קרע את לבי. כבר מלכתחילה היה מדובר בטרנספר, בפשע ובמעשה לא מוסרי ולא יהודי שמדינה ביצעה בבני עמה. בדיעבד מדובר גם בגניבת דעת מצד השלטון, במעשה אנטי דמוקרטי ובטעות ביטחונית איומה, שעולה ותעלה לנו בדמים מרובים, תרתי משמע.
בג"ץ
מועדון סגור. אם בג"ץ באמת רוצה לשקם את מעמדו, עליו לאפשר לאישים בעל רמה שיפוטית מקצועית גבוהה, שאינם משתייכים ל"קליקה", להשתלב, וגם להשפיע.
תנועת כך
אנשים בעלי לב יהודי חם, שאינם מבינים שהמטרה אינה מקדשת את האמצעים. גירוש ערבים פסול בדיוק כמו גירוש יהודים, ולהפך. כוח הוא פתרון לחלק מהבעיות, אך לא לכולן.
שלום עכשיו
טועים, מטעים ומזיקים. גם הם אינם מבינים שהמטרה לא מקדשת את האמצעים. אפשר להתנגד להתיישבות ביו"ש ולחשוב שזו שגיאה, אבל בלי לדווח על כל סגירת מרפסת. לפעמים מתקבל הרושם שרדיפת המתנחלים נהפכה
המחתרת היהודית
העיסוק העיתונאי הרציני הראשון שלי. ישבתי שנה שלמה באולם בית המשפט המחוזי בירושלים וכתבתי יומן יומי על המשפט הזה. הכרתי את כל הנאשמים ובני משפחותיהם. ברמה האישית, מדובר באנשים משכמם ומעלה, חלוצים ישרי דרך ומה שפעם היה נהוג לכנות "מלח הארץ". ברמה העקרונית והאידיאולוגית, מדובר בטרוריסטים יהודים שהמדינה חייבת להתגונן מפניהם. רובם חזרו בתשובה. מעטים לא מתחרטים עד היום.
האגף היהודי בשב"כ
רע הכרחי. אסור שתהיה אנרכיה. טרור הוא טרור ורצח הוא רצח. גם לאנשי "האגף" צריך לומר שהמטרה לא מקדשת את האמצעים.
קבר רחל
מקום מפגש אינטימי וציורי על אֵם הדרך בין ירושלים לבין חברון, בין אם האומה לבין בניה, שיצקו סביבו טונות של בטון, ביצורים ומיגונים. סוג של כותל קטן, שבו ניתן היה לשפוך שיח, צרות, תלונות, דמעות, בקשות או סתם לשוחח עם אימא רחל, וכיום – מקום שהאינטימיות ממנו והלאה. הטעות – מסירת בית לחם, פרבר של ירושלים, לפלסטינים. הנחמה – הדבר הפיך. כשיפרוץ השלום, ניתן יהיה להפיל את החומות הללו.
כיבוש
מי שמבסס את הזכות שלנו כאן על "הביטחון", ולא על "זכות ונחלת אבות", מגיע לטרמינולוגיה של "כיבוש". מי שמתייחס לעצמו כאל כובש – הופך לכזה. מי שמלכתחילה רואה את עצמו כבן השב לביתו, לא יהיה "כובש" אלא בעל בית, וכך גם יתייחסו אליו אחרים. מה לעשות ואף על פי שהימין ניצח בקרב על השטח, השמאל ניצח בקרב על התודעה, שהטרמינולוגיה היא חלק ממנה.
להתנחל בלבבות
נכון לא רק כשצריך את הלבבות של האחרים, אלא דווקא כשלא צריך אותם. לא רק כאמצעי, אלא כמהות. "אחים לא מפקירים", אחת הססמאות של יש"ע בשנים האחרונות, צריכה להיות דו-צדדית, והערבות צריכה להיות הדדית.
מועצת יש"ע
הייתי מעניק לה את פרס ישראל על מפעל חיים בתחום החלוציות, הגשמת הציונות, והפרחת השממה, אך מוציא ממנה את האחריות למאבק הפוליטי על עתיד שטחי יו"ש ומעביר אותו למטה משותף של מפלגות ותנועות ימין.
יהודי חברון
המושמצים ביותר. החלוציים ביותר. הגיבורים ביותר. האמיצים ביותר. לא תמיד חכמים, ולא תמיד צודקים. גולדשטיין הוא רוצח וגם לישוב היהודי בחברון מותר להכיר בכך.
נוער הגבעות
אין חיה כזאת. המצאה של התקשורת. יש נוער בַּגבעות, אבל הוא שונה מגבעה לגבעה, ומישוב לישוב, ומגיל לגיל. בשנים האחרונות, כבר אין הוא נוער, אלא מבוגרים.
דיוויד לנדאו
העורך שלי. רחב אופקים ומשכיל. פלורליסטי ופרובוקטיבי. ציני ורגיש. בניגוד לכמה מעמיתיו העורכים, הוא צמח "מלמטה" והיה כתב שטח. זו עוד מעלָה לעורך. השקפותינו, ואין זה סוד, רחוקות כרחוק מזרח ממערב.
נאום האתרוגים
דבריו של העיתונאי והפרשן אמנון אברמוביץ', בקשר לאריאל שרון ולתוכנית ההינתקות, היו בושה למקצוע העיתונות. מישהו מאוד בכיר בתקשורת כתב בתקופת שרון מאמר בשם "השחיתות יכולה לחכות". יומיים אחר כך פרסם "הארץ" מאמר נגדי שאני כתבתי וכותרתו "שחיתות לא יכולה לחכות". היה עצוב לקבל תגובות רבות מעמיתים למקצוע שתקפו אותי על המאמר הזה, וטענו שאיני מבין את האינטרס האמיתי של המדינה – תוכנית ההתנתקות.
אראל סג"ל
הלוואי על כל עיתון כותב כזה. מוכשר, אמתי ומעניין.
אבירמה גולן
אחת הסופרות, המתרגמות והפובליציסטיות המוכשרות והמוצלחות ביותר בארץ וב"הארץ". הילדים שלי נהנים עד היום מהתרגומים שלה ל"ד"ר סוס", ואת "הורטון הפיל דוגר על ביצה", קראתי באוזניהם אין ספור פעמים. מה"העורבים" נהניתי מאוד. גולן נמצאת בשמאל, אבל לא בשמאל המתנתק והשונא את אחיו בימין ובעולם החרדי והדתי, דבר נדיר כשלעצמו כיום.
ינון מגל
מקצועי וישר. מעריך אותו על אומץ לבו בביקורת הנכונה שמתח על דרך טיפול התקשורת בהינתקות.
דתי מחמד
האשמה שהתקשורת הדתית נהנית להלביש על כל דתי בתקשורת, גם עליי. דתי – כן. מחמד – לא. את שלי אני אומר כבר שנים רבות מעל דפי "הארץ". הם לא אוהבים את מה שאני כותב, אבל מפרסמים. אני לא אוהב את מה שהם כותבים, אבל ממשיך לעבוד שם. יש דו-קיום והבנה שאני לא "מגייר" אותם והם לא "מגיירים" אותי.
פוסט ציונות
מחלה קשה, אבל אפילו למחלות קשות יש מרפא. קהלי הציבור בשמאל שהחלו להגדיר את המדינה קודם דמוקרטית ואח"כ – וגם זה לא תמיד – יהודית, חוטאים לעצם הרעיון של "הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל". גם בג"ץ לוקה בכך. הפתרון הוא חוקה שבה יעוגן האופי היהודי ויזכה להגנה.
ציונות דתית
נאיבית, מיושנת, ארכאית, אבל בלעדיה מזמן היו מכבים חלק מהאורות במדינה שלנו. גאה להיות חלק ממנה, ועוד יותר גאה בסבא שלי, שלמה זלמן שרגאי ז"ל, ראש עיריית ירושלים לשעבר, שהיה מהאבות המייסדים שלה.
הרב קוק
הסופר יוסף חיים ברנר אמר עליו שנשמתו קרועה. הרב קוק כתב על כך: "בוודאי היא קרועה. אי אפשר לנו לתאר בשכלנו איש שאין נשמתו קרועה. רק הדומם הוא שלם. האדם הוא בעל שאיפות הפכיות, ומלחמה תמיד בקרבו. כל עבודת האדם היא לאחד את הניגודים שבנפשו, על ידי רעיון כללי, שבגדולתו וברוממותו הכול נכלל ובא לידי הרמוניה גמורה." אישיות דגולה, בעלת גוונים רבים וסותרים שראה תמיד את כלל ישראל, ואחד מ"חטאיו" היחידים היה אהבת חינם.
ישעיהו ליבוביץ'
הוגה דעות ופילוסוף מהגדולים בדורנו, ששעבד את גדולתו לטובת צד אחד בויכוח הפנימי בתוכנו. חברה זקוקה לנביא ולמוכיח בשער משני הכיוונים, אבל הביטוי יודונאצים שטבע ליבוביץ' ביחס לחיילי צה"ל הביא לכך שחדלו להקשיב לו, ובצדק. גישתו הדוגלת בהפרדת דת מהמדינה היא, לעניות דעתי, יומרנית ובלתי מעשית.
חוקה לישראל
העדר חוקה הוא למעשה החלטה שלא להחליט. זה סוג של פתרון שאפשר לחיות עמו עד גבול מסוים. כנראה שהגענו אל אותו הגבול. יש יותר מדי עניינים עקרוניים שדורשים הכרעה. עדיף שהחוקה תהיה בהסכמה, אבל ספק אם הדבר אפשרי. הידברות בכל מקרה – חייבת להיות. לא הורדת ידיים.
חרדים
אחיי. לפעמים אני מבין את ההסתגרות שלהם ולפעמים אני כועס עליה. מעריך את מפעלי גמילות החסד שלהם – דגם שראוי היה לחברה ללמוד ממנו. גם הם לשמחתי הולכים ומשתנים, הולכים ומשתלבים, על אף העקשנות שלהם.
הרב עובדיה יוסף
ענק. הציבור החילוני אינו יודע להעריכו מספיק.
הרב אלישיב
הציבור שכח שעד 1974 למניינם הרב אלישיב היה חלק מהממסד של המדינה, וישב כדיין בבית הדין הרבני הגדול וברבנות הראשית. בבחירה בין הגדולה של הרב עובדיה יוסף לגדולה של הרב אלישיב, אני בוחר בדגם ההנהגה ובציבור המשתלב יותר: הרב עובדיה יוסף וש"ס.
קולך
פעילות התנועה לקידום פתרונות הלכתיים ומשפטיים לבעיית סרבנות הגט והעגונות היא סיבה מספקת לקיומה. טיפוסים שמרנים כמוני מתחברים פחות לפן הפמיניסטי של התנועה.
תופעת הרווקוּת
כשהרווקים יבינו שלא רק שנישואין אינם עומדים בסתירה להגשמה אישית, אלא הם חלק ממנה – אולי המצב ישתפר. אבל קטונתי.
משוררים
מכור ליצחק שלו ולנתן אלתרמן. לא מבין את המשוררים החדשים.
בני עקיבא
האנטי-תיזה להסתגרות של העולם החרדי. תנועת נוער שכבר מזמן לא עוסקת רק בארץ ישראל, ובשנים האחרונות הולכת עם הפנים לציבור הכללי בכל רחבי הארץ. סבי, שלמה זלמן שרגאי, טבע את הממרה: "קדש חייך בתורה וטהרם בעבודה."
אורי צבי גרינברג
נביא וענק, שבטעות התגלגל לדור הגמדי שלנו.
נינט טייב
שתסיר את התחפושת ותחזור להיות היא.
מכבי תל אביב
מחלה חשוכת מרפא. שמח כמו ילד קטן בניצחונות ומדופרס לאחר הפסדים. על אף היכולת הפושרת העונה – כיף לראות שם יותר ישראלים, ולא רק לגיון זרים.
אינטרנט
פיתוי שקשה לעמוד בפניו. יש בו יתרונות רבים וחסרון אחד ענקי – מרחיק אותנו מהספר ומהעיתון. יום אחד, כשבבתים כבר כמעט לא יהיו ספרים, ישטוף גל אדיר של נוסטלגיה את העולם, והגלגל יתחיל להתהפך. עוד נחזור אל הנייר והספר.
nrg יהדות
חלון להכרת העולם הדתי המגוון.
נא להמתין לטעינת התגובות
