לונה פארק בבירת הטרור
השיירה דוהרת ברחובות החשוכים במהירות מטורפת, ללא נשק וללא ליווי צבאי. "יוסף הצדיק שומר עלינו", מרגיע אחד החסידים. עשרות המתפללים נדחקים לתוך המבנה הקדוש שבלב העיר שכם, קוראים פרקי תהילים. ביקור לילי בקבר יוסף
השעה: שתיים אחר חצות. בצומת המרכזי של שכם הרמזורים מהבהבים בצהוב. כעבור שלוש פניות ועשר דקות נסיעה נוחתת השיירה סמוך למתחם. כמו בכל נסיעה מבצעית, גם כאן הנהגים מפנים את כלי רכב עם הפנים לכיוון היציאה ורק אז מדוממים מנועים. מאה המתפללים - מקצתם חסידי ברסלב ורובם תושבי האזור - שועטים לעבר הציון הקדוש. יורדים שבע מדרגות אל תוך החדר, וזה במהרה מתמלא במתפללים.
השמועה על הכניסה המתוכננת עוברת מפה לאוזן תחת מעטה חשאיות. "12 וחצי תהיו במצפה יוסף". שלושה טרמפיסטים חסידי ברסלב מספרים כל הדרך מירושלים בשבחו של יוסף הצדיק. "לפני חצי שנה נכנסנו", מספר אחד מהם, "ובדרך החוצה זרקו עלינו רימון רסס. הרימון התפוצץ, ואיש לא נפצע, רק הדלת התפוררה". חברו לנסיעה מוסיף משלו. "יצאנו מהציון, כבר היה בוקר", הוא משחזר. "פתאום יצא לעברנו ערבי חמוש באקדח והתחיל לירות. חצי מחסנית הוא ירה ולא קרה כלום. נסים, נסים. יוסף הצדיק שומר עלינו".
למה דווקא לקבר יוסף, אנחנו שואלים. מה רע במערת המכפלה?
"רק על שלושה אנשים נאמר שהם צדיקים. יוסף הצדיק הוא אחד מהם. חוץ מזה, כל הגלות של עם ישראל באה בגלל שאחיו של יוסף מכרו אותו, אז כל עלייה לציונו היא חלק מהתיקון. והקדושה שלו עוברת למי שמגיע לציון".
במעיין הסמוך להר ברכה טובלים החסידים לקראת הכניסה. על פסגת ההר, במקום שנקרא מצפה יוסף, בשכונת השומרונים, התמקמו כבר כ-50 חסידים. חיילים בג'יפ סיור של צה"ל מזהים את ההתרחשות החריגה ומגלים עניין.
"מה התוכניות שלכם הלילה?", שואל הקצין בג'יפ את הרב גולן.
"מתגלגלים", משיב הרב בלקוניות.
"מתגלגלים לשכם? ", מקשה הקצין.
"ואתם", שואל הרב, "מה המשימות שלכם הלילה?".
הקצין מבין את הרמז וחוזר לסיור.
בתוך מבנה המשמש כישיבה ארעית מתדרך הרב גולן (במלעיל) את הנכנסים. פקודת מבצע. במהלך כל הנסיעה אין לדבר דברי חולין, אלא רק דברי תורה ופרקי תהילים. אף אחד לא נכנס וברשותו נשק. כל מי שנכנס חייב לטבול. כל אחד מהנוכחים יקבל על עצמו ללמוד מדי יום הלכה של שמירת הלשון. ועכשיו, קבלת עול מלכות שמים. שלוש פעמים "שמע ישראל" ושבע פעמים "השם הוא האלוהים". כולם חוזרים. השיירה יוצאת לדרך.
הרב גולן, גורו מקומי ומהפעילים הבולטים של הכניסות לקבר יוסף, לא ביקר באתר זה כחודשיים. לאחר שמפקד החטיבה המרחבית הודיע לו כי בכוונתו להגיש נגדו תלונה במשטרה בגין כניסותיו הפיראטיות לשכם, נאלץ הרב לחתום על התחייבות שיימנע מהביקורים במקום. לטענת מקורבים לרב, המח"ט מצדו התחייב
כוח של שלושה חסידים נשאר במצפה. תפקידם לתצפת על השיירה ולהודיע בזמן אמת על נתיבי מילוט. המכשול העיקרי בכניסה הוא החדירה לשטח העיר שכם. שלושת התצפיתנים מחזיקים אצבעות ומקווים לראות את השיירה חולפת על פני המחסום. ברגע שזה מצליח, אחד מהם נמצא איתנו על הקו.
"איזה נסים! אתם בפנים", הם מבשרים. "איזה נסים?", שואל אוראל הצלם. "אנחנו לא נורמליים, תעצור לפני שיהיה מאוחר".
אבל האדרנלין מנטרל את הפחד. נשאר רק המתח. נסיעה לילית מטורפת בבירת הטרור של השומרון, בין מעבדות נפץ למשכנם של מחבלים. אבל הפחד האמיתי של הנוסעים בשיירה הוא מחיילי צה"ל.
"יוסף, יוסף", זועקים אלה שכבר נכנסו למתחם הקבר. הראשונים ממהרים להשתטח על הקבר, תופסים מקום בנקודה האסטרטגית ביותר. ראשיהם נדבקים לקרקע המפויחת, ופיותיהם מנשקים את אדמת הקודש. כיפת החדר מנופצת, ואפשר לראות את הכוכבים. עד שנת 2000 המקום היה מטופח. ישיבת "עוד יוסף חי" שכנה כאן, ותל? מידים רבים אכלסו את החדר. מכל אלה לא נותר שריד. במקום שבו דימם למוות שוטר משמר הגבול מדחת יוסף יש בעיקר שממה ואפר. רק הקדושה נותרה באתר.
בזה אחר זה נדחסים עשרות המתפללים לחדר. חמש הדקות הראשונות מוקדשות לתפילות יחיד. מיד לאחר מכן הופכת התפילה לציבורית. "מזמור לדוד, הבו לה' בני אלים, הבו לה' כבוד ועוז". המנגינה מוכרת לכולם. פרק התהילים הזה נאמר שבע פעמים, ובתווך נאמרת התפילה "אנא בכוח".
האווירה מתלהטת, הטונים מטפסים, הפסוקים נאמרים באקסטטיות. המושג "תפילה" מקבל משמעויות חדשות. כל העוצמות הדתיות מתגלמות כאן בעשר דקות. החשמל באוויר לא מזכיר שום תפילה במקומות אחרים. רוב הנוכחים בעיניים עצומות. חלקם מוחאים כפיים, חלקם קופצים במקום, חלקם שכובים על חלקת הקבר, ממלמלים בחיל וברעדה פסוקים מתוך הסידור. כל המתח שליווה את כני? סתם למקום נעלם כלא היה. רק יוסף הצדיק ממלא את האוויר. עד שהחגיגה נגמרת.
"וייסעו, וייסעו", קוראים שני חסידים שפורצים לחדרון מבעד לדלת הנמוכה. ההמונים שועטים החוצה לעבר כלי הרכב. חמישה מתפללים נותרים דבוקים לרצפת הקבר, מנותקים מקריאת האזהרה. אחרי מאמץ קצר גם הם, בפנים מפויחות, בדרכם החוצה.
ציר הכניסה שממנו נסעה השיירה חסום על ידי שני האמרים צבאיים, מדווחים התצפיתנים. הנהג בראש השיירה מנווט ליציאה אחרת. האמר נוסף מגיח מסמטה צדדית וחוסם את הכביש. הנהגים מבצעים פניית פרסה. נסיעה של 300 מטר, וגם לכאן מגיעים הג'יפים הצבאיים שחוסמים את הציר. הנהגים עוקפים בשוליים, והשיירה דוהרת לכיוון מזרח. התצפיתנים מדווחים שבכיוון הזה הציר פנוי. הנסיעה ברחובות שכם נמשכת כבר חצי שעה, אבל החשש האמיתי בקרב הנמלטים אינו מהפלשתינים, רק מכוח צה"ל שיפתיע. בצד ימין של הכביש אנחנו חולפים על פני גלגל ענק. יש לונה פארק בשכם, מתברר בשלוש וחצי לפנות בוקר.
סמוך לשעה ארבע מתנקזת השיירה הארוכה לתוך מחסום צה"ל בבקעה. החשש שמא יעצרו החיילים במחסום את מאה הנועזים מתפוגג מיד. במחסום ניצבים חיילי הנח"ל החרדי, ואלה מקבלים את היוצאים במחיאות כפיים. מעגלי ריקודים ושירה בשבחו של יוסף הצדיק מפשירים את האווירה המתוחה. גם החיילים בעניין. הלחץ מתפוגג.
אחרי השעה ארבע אנחנו עולים להר גריזים לאסוף את התצפיתנים הנרגשים. מפסגת ההר נראית שכם כמו עיר נמל רומנטית. אורות כתומים ולבנים פזורים, שקט לא מתוח, והרים סביב לה. אחד התצפיתנים מסמן בידו ומצביע על ציר הנסיעה. מכאן נכנסתם, שם זה הקבר, בצומת עם הרמזורים עמדו הג'יפים, ומשם יצאתם.
בדרך חזרה לירושלים ממשיכים לספר שלושת החסידים בשבחו של הצדיק.
אבל למה ככה, אנחנו שואלים. למה בניגוד לחוק?
"זה בגלל האלוף", שלושתם מטיחים סימולטנית. "כשהיה קפלינסקי אלוף הפיקוד, הוא אישר כניסות. היום האלוף נווה מאשר פעם בכמה חודשים כניסה, ורק ל-50 איש. הוא לא מבין שזה אתר קדוש. להר הבית מביאים אלפי שוטרים כדי לאבטח תפילה, למה לקבר יוסף אסור להיכנס?".
אבל כניסות פיראטיות כאלה עלולות לסכן גם חיים של חיילים.
"אנחנו לא מבקשים מאף חייל שיבוא לשמור עלינו. יוסף הצדיק מגן עלינו. וגם אם חלילה יתפתח מצב מסוכן, אני לא מצפה מאף חייל שיבוא לחלץ אותנו. שלא יעשו טובות. רק שלא יפריעו. לילה שלם אנחנו מפרפרים בתוך שכם, ורק בגלל הצבא. אז מי מסכן את מי?".
ניסיתם לפנות לגורמים המוסמכים?
לשאלה הזאת הם חיכו כל הערב. אחד מהם שולף מתיק חלופת מכתבים מול פיקוד המרכז. כולם נחתמים בתשובה שלילית וב"מודים לכם על פנייתכם". האחרון שבהם הוא בקשת כניסה של 500 איש בעוד שבועיים. התאריך הוא "יסוד שביסוד" - מועד בספירת העומר שמוקדש ליוסף. גם בקשה זו נענית בסירוב. "אבל אנחנו נגיע ליוסף", הם מבטיחים, "עם אישור או בלעדיו. יבואו מכל הארץ, בחמורים, על סוסים וברגל".
ובפעם הבאה, איך זה ייגמר?
"בפעם הבאה", משיב בטבעיות אחד מהם, "אל תשכח לטבול לפני הכניסה".
נא להמתין לטעינת התגובות
