מעליות רודפות אחריך
קובי אריאלי עשה את השבת באותו מלון שהביא את נעמי בלומנטל להיות הבעלים החוקית של סוויטה בנוה תרצה, ועבר בדרך הייסורים של מעלית השבת. מסמך קשה
אין כמו העם היהודי לסבלנות בלתי נגמרת. זה אצלנו בגנים, ממש כמו האף המעוקל, חוות הדעת הנוספת מרופא ומחלת הטי-זקס לאשכנזים. השאלה הגדולה היא איך זה קרה. איך זה שעם שלם, גדול ורב מצליח לחלוק, במשך שנים ארוכות כל כך, תכונת אופי בלתי מולדת, סטייה מנטלית, התנייה פסיכוטית המנוגדת כל כך לטבע אנוש. היתכן שהדי.אן.אי. היהודי נושא בחובו, חוץ מחיבה למאכלים שמנוניים וכשרון יצירתי גם יכולת סיבולת?
במשך שנים ניסיתי להתחקות אחרי שורשי התופעה ורק השבוע, אחרי עוד שבת קסומה במלון הדור, אני אכן מרגיש שאני ניצב מול פיצוח נאות, שעתיד להתברר, ככל הנראה, כאמת של חיי. ישנם הרבה דרכים להציג את הגילוי הזה, אני אעדיף את הפשוטה והתכליתית ביותר: אנחנו סבלניים וקשי עורף, כתוצאה מהרגל של שנים, בהן השתמשנו ב"מעלית שבת".
הנסעת מימיך, קורא יקר, במעלית שבת? החווית במו גופך היגע את הארוך במסעות, המפרך במסלולים, המייסר בתוואים, בדרך מטרקלין בית המלון אל עבר חדרך שבקומה השישית? בדרך מחדר המיון אל עבר מיטת יקירך במחלקה הגריאטרית בקומה השביעית?
מעלית שבת היא מהמתקדמות בהמצאות שהמציא המין האנושי היהודי במטרה לאזן בין שני ערכים מנוגדים: האיסור להשתמש במעלית בשבת והצורך האנושי להגיע מהקומה הראשונה אל הקומות העליונות. כיון שבאופן כללי ניתן לקבוע כי קהל שומרי השבת וקהל משופרי הכושר הגופני אינו בהכרח אותו הקהל עצמו, לא נותר למוח היהודי אלא לייצר את הפתרון הגאוני המוכר למיליוני שומרי שבת כבר דורות רבים, "מעלית שבת".
מעלית שבת אינה מופעלת באמצעות לחיצה על כפתור. את פקודות ההפעלה היא אינה מקבלת מהנוסע, אלא מתוכנתת מראש למסע אינסופי בין קומות הבניין. אתה נכנס אליה בקומה מסויימת, ומצטרף לטיול שבת בין הקומות. בדרך כלל היא עולה עד פסגת הבניין, ואז מתחילה לרדת, כשהיא עוצרת בכל קומה. עד כאן הכל נשמע הגיוני ותקין,
א. במלון כמו זה ששהיתי בו מתארחים בשבת קרוב לאלף אורחים, רובם דתיים. מאחר וכידוע בבתי מלון סדר היום הוא די קבוע וכולל ארוחה-לינה-ארוחה-לינה-ערב בינגו-ארוחה-לינה- למה לא החליפו מגבות – ארוחה – לינה, סביר להניח שכל אלף האורחים מתייצבים מול מעלית השבת יחדיו, באותו פרק זמן, מה שאומר שבמשך רוב שעות השבת עתיד שומר השבת לעמוד מול פתח המעלית ולהמתין לבואה כשהיא ריקה.
ב. במלון המארח דתיים בשבת נמצאים בין 400 ל-500 ילדים. 350 מתוכם מתאכסנים במעלית השבת. הם עולים ויורדים באמצעותה ברעש אימים כשבכל פעם שהיא עוצרת הם מזנקים החוצה בשאגות קרב וקופצים מהר בחזרה לתוכה כאשר דלתותיה עומדות להיסגר.
ג. במלון המארח דתיים בשבת שוהים הרבה קשישים דוברי צרפתית העושים במקום עם משפחתם המורחבת במטרה לציין את הקשר העז שהם רוחשים ממקום מושבם בארץ הבסטיליה למדינת הלאום. הללו נוהגים לגרור כסאות למעלית ולשבת עליהם, מנהג המצמצם את נפחה של המעלית בכ-50% לפחות.
ד. בנוסף, נוהגים הצרפתים לקשור שיחה עם חבריהם למסע בצרפתית מהירה, שהרי, כידוע, הצרפתי המצוי מסרב לקבל את העבודה שיש ביקום מקומות שאינם צרפת. הם גם מתעצבנים כשלא עונים להם, או כשעונים להם באנגלית. בכל מקרה, כל הכבוד להם שהם מגיעים, למרות המצב.
ה. במעלית שבת משתמשים, מטבע הדברים, בשבת. הנוסע חסר, איפוא, את מחלץ המבוכה הרשמי של המאה ה-21, הטלפון הסלולרי. אין לו אפשרות להשים את עצמו משוחח, לא להאזין להודעות, לא לשלוח אס.אמ.אס. ואפילו לא לבהות במסך הקטן. הוא אנוס לחייך קלילות ונוגות אל שותפיו לנסיעה שבאותו פרק מפחידים עד מוות את ילדתו הקטנה שבעגלה, שבתגובה צווחת, יורקת ומאבדת את נשימתה.
ו. מידי קומה עוצרת המעלית לתחנה בת דקות ארוכות. בכל תחנה כזו נדחפים לתוכה עוד ועוד נוסעים, מצב המצמיד אותך עוד יותר אל קפלי עורפו, שומותיו וקצוות שערו של האמריקני אדיר הממדים הסמוך לך, כשרחש נשימותיו מחריש את שאון הילדים המתגוששים לרגליך.
ובכן, אלה הנתונים, ללא כל גוזמה. בואו תעשו אצלנו שבת, נסו ותהנו. הייפלא, איפוא, כי במצב דברים כזה אנו רוכשים לעצמנו תעצומות נפש של סבלנות ואורך רוח? עשר שבתות כאלה הופכות את היהודי הכשר, צרכן מעלית השבת, לפקעת סבלנות עיקשת ובלתי מנוצחת לעולם ועד. אין זה אלא כור היתוך לאומי, שהנצרבים בו זוכים לחיי נצח של עם נצח בלתי מנוצח.
והאמת? זה גם שווה. אין שום רגע בעולם שישווה לאותו רגע מאושר, שבו, אחרי מסע החתחתים חובק הגלויות הזה, אחרי שחייכת ובהית והזעת והמתנת, אחרי שנחשפת ממרחק אפס לחילוף החומרים של אורחים דשנים מארבע קצוות תבל, אחרי שתהית בינך לבינך עשרות פעמים אם לא היה כדאי בסופו של דבר לעלות במדרגות או, לחילופין, לחזור בשאלה, נפתחות דלתות המעלית בקומה שלך, ואחרי שאתה רומס ארבעה ילדים ומסיט למוות זקנה נכה, תיירת מאוסטריה, אתה יוצא מאפילה לאורה לעבר חדרך המסודר והממוזג, רק כדי לגלות רגע לפני הדלת ששכחת את ה'מפתח שבת' למטה, בקבלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
