הירושה של ברק
משה גורלי חושב שלא קל להתגבר על מהפכת המשפטיזציה, כפי שניתן לראות בפרשת היועמ"ש
כיועץ משפטי, הוביל ברק מאמץ פלילי חסר תקדים לעקירת השחיתות השלטונית. כשופט, הוא הוביל את ההתערבות השיפוטית בכל תחומי החיים. וכמובן, הכריז על המהפכה החוקתית ב-1992 – שימוש בחוקי היסוד – מנוף לביטול חקיקת הכנסת.
למשפטיזציה זו היו יתרונות רבים, שממקדים את בשורת ברק בשני עקרונות. הראשון – מרכזיותן של זכויות האדם בדמוקרטיה הישראלית. והשני – אין אדם או רשות שהם מעל החוק. להגשמת עקרונות אלה פיתח ביהמ"ש את הכלים שבהדרגה העבירו את ההכרעות מרשויות הביצוע והחקיקה לידי המשפט. בעיקר היו אלה העצמת שיקול הדעת השיפוטי והביקורת השיפוטית, ובמקביל, שכלול עילות ההתערבות של סבירות, מידתיות, תום לב, תקנת הציבור ועוד. באמצעותם פיתח ברק את נשק יום הדין שמאפשר לביהמ"ש להפוך ל"ערכאת ערעור על החלטות הממשלה", כהגדרת פרידמן.
משפטיזציה זו התפשטה בהדרגה לכל תחומי המחלוקת הציבוריים – הפוליטיים, החברתיים, הערכיים. היא מסתייעת בחלל שהותירו הפוליטיקאים. היא מסתייעת בגדודי בירוקרטים ויועצים משפטיים שמתריעים השכם והערב מפני כל חריגה. היא מסתייעת בגדודי נאמנים בתקשורת ובעמותות איכות השלטון למיניהן.
כמו כל מגמה שוחרת טוב, גם זו הקצינה אל אזורי ההפרזה והאבסורד. בשיח הציבורי ברור שהכנסת היא עוקפת בג"ץ ולא להפך. בשיח הזה, כל הפוליטיקאים מושחתים וכל המשפטנים הם טהורי כפיים וכוונות. בשיח הזה, האמון במערכות המשפט הוא הדבר החשוב ביותר, ואילו את האמון בפוליטיקאים ניתן לרמוס עד עפר.
הדה-לגיטימציה של הפוליטיקאים תרסק הדמוקרטיה
הסכנה בהקצנה זו היא ערעור הבסיס הדמוקרטי. הדה-לגיטימציה של הפוליטיקאים תרסק בסופו של יום את הדמוקרטיה. והתהליך הזה כבר כאן. הציר שעליו הוא נשען הוא ההנחה, בדבר הריקבון והאימפוטנטיות של השלטון בישראל. חקירות אולמרט וועדת וינוגרד מלכדו את רה"מ במרכז הציר הזה.
יוזמות פרידמן מנסות להוביל מהפכת נגד. נקודת המוצא שלו היא ההפרזה הרבה בייחוס השחיתות לפוליטיקאים. יש שחיתות, אבל לא בהיקפים העצומים שהמשפט וטהרניו מייחסים לו. נקודת מוצא נוספת שלו היא ההכרח להגביל את המשפט בהתערבותו בניהול המדינה. שתי ההתנגשויות האחרונות שלו עם ביהמ"ש העליון
הן על הרקע הזה: פסה"ד בעניין מיגון שדרות, והניסיון להכשיר את החוק שפסל בג"ץ בעניין זכות תושבי השטחים לתבוע את ישראל בנזיקין. גם העימותים על הרכב הוועדות לבחירת יועץ משפטי ופרקליט המדינה מבקשות להרחיק את ביהמ"ש ממעורבות במינויים אלה.
הבעיה העיקרית של פרידמן היא שלא ניתן בכמה חודשים להתגבר על מהפכת המשפטיזציה שהוטמעה כאן 30 שנה. מהפכה שחלקה מבורכת, ורק חלקה האימפריאליסטי תובע כוונון ואיזון מחודשים. הפשרה בהחלטת הממשלה אתמול מבטאת איזון מחודש כזה ביישוב התביעות הסותרות של המשפט והפוליטיקה, בשאלה מי צריך לנהל את המדינה.
נא להמתין לטעינת התגובות
