שמאלנים, הסתכלו במראה
השמאל הישראלי, שלאורך שנים התנגד להתנחלויות, הוא זה שהנחיל את הרעיון שעומד מאחורי החרמות נגד ישראל
לו לשמאל הישראלי היה מעט יושר אינטלקטואלי, הוא היה מבין כי אין כל כיבוש ביהודה ושומרון (שהשמאל, תוך התכחשות לעברו ההיסטורי של העם היהודי, מתעקש לקרוא להם הגדה המערבית), בוודאי לא בעזה, משום שהשטחים לא היו בריבונותה המוכרת של אף מדינה.
השמאל גם מתכחש לעובדה שלא אנחנו יזמנו את מלחמת ששת הימים, לעובדה שהסכמי אוסלו הפכו את מרבית הפלשתינים לאזרחי הרשות הפלשתינית, וכי על ההצעה שהוצעה להם לקבל מדינה משלהם הגיבו באינתיפאדה רצחנית כלפי אזרחי ישראל. יתרה מכך, השמאל גם מתרץ את כישלון ההתנתקות בעזה, וממשיך לגנות את פעולות התגובה של ישראל נגד ירי הקסאמים לשטחנו.
השמאל חלחל רעל ארסי אל העולם
במשך שנים רבות העלה השמאל הישראלי לתודעה הקולקטיבית את תחושת השווא, על-פיה אנו אשמים במצבם של הפלשתינים,ובטרור שמופנה כלפינו. אך הוא לא הסתפק בכך, אלא בחר ברשעות ובשנאה העצמית האופייניים לו כדי "לייצא" את הוויכוח הישראלי אל הזירה הבינלאומית. השמאל מעולם לא העלה בדעתו לאמץ את המוסכמה שעליה היה אמון מנחם בגין,שבעת ששימש כראש האופוזיציה נהג עלפי הכלל, כי בזירה הבינלאומית אין בישראל ממשלה ואופוזיציה, וכי עלינו לשמור על האחדות בתוכנו.
השמאל חלחל, מסיבות פוליטיות פנימיות, את הרעל הארסי שלו אל הממשלים, האקדמיות וכלי התקשורת בכל רחבי העולם.
כך למשל, באחת התקופות הקריטיות ביותר לישראל, אי שם בראשית שנות התשעים, בימי העלייה הגדולה ממדינות חבר העמים, הוא קרא לממשל האמריקני שלא לספק כספים לישראל עד להקפאת ההתנחלויות. הממשל האמריקני הגיע למסקנה כי אם בישראל אין הסכמה על היישובים ביש"ע, קל וחומר שאין סיבה שהממשל עצמו יתמוך בכך, והורה על הקפאת הכספים. וזוהי רק דוגמה אחת לנזק שגרם השמאל בזירה הבינלאומית.
הזעם הקדוש, היוצא היום בעיקר מצד אנשי אקדמיה שמאלנים, הניזוקים מהחרם הבריטי על ישראל, הוא בבחינת הפנמה מאוחרת, כי את מה שהם בישלו למדינה כולה, הם ייאלצו כעת לאכול בעצמם.
הכותב הוא ראש עיריית אריאל
נא להמתין לטעינת התגובות
